בש"פ 6794/09 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ענבר) מיום 12.7.09 בתיק ב"ש 8841/09, בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 3.6.09 בתיק ב"ש 8618/09, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע

ב.

ביום 1.5.09 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות מין (אינוס קטינה שטרם מלאו לה 16 שנה שלא בהסכמתה החופשית; מעשה מגונה בקטינה שלא מלאו לה 16 שנה שלא בהסכמתה החופשית; מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנה) בארבע קטינות שונות בשנים 2009-2005. לפי האישום הראשון, מדובר במעשים מגונים ובמעשי אינוס בבת שכנים בגילים שבין 11 ל-14, פעמים רבות מסוף ספטמבר 2008 עד סוף 2008; באישום השני מדובר במעשים מגונים באחותה - בת 10 - של המתלוננת באישום הראשון, שכנטען נעשו בין השנים 2008 לאפריל 2009. באישום השלישי מדובר במעשים מגונים באחותן של המתלוננות הקודמות, בת 6 ב-2008; באישום הרביעי מדובר במעשים מגונים בקטינה כבת 11, בראשית 2009. העבירות נעשו כנטען בנגריה שבבעלות העורר וברכבו, לעתים תוך קשירת הקטינות וחרף התנגדותן. בא כוח העורר לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה למרבית עובדות כתב האישום (הוא כפר בעבירת האינוס במתלוננת הראשונה ובחלק מסוים מהאישום השני, וטען כי אין סיכוי סביר להרשעה באישום הרביעי). ממילא עיקר הדיון – בערכאה הראשונה ובבית משפט זה – תוחם לשאלת חלופת המעצר. בהחלטתו מיום 3.6.09 אימץ בית המשפט המחוזי את עמדת שירות המבחן, ופסל את ההצעה לשחרר את העורר לחלופת מעצר בביתו בפיקוח בני משפחה. נקבע:

"לאור מכלול הנתונים, ובפרט חוסר מודעותו של המשיב לבעיותיו ואי נטילת אחריות על מעשיו, רמת המסוכנות הנשקפת ממנו עדיין גבוהה מאד, וגם היום קיים חשש של ממש להישנותן של עבירות מסוג זה... מדובר בעבריין מין סידרתי משולח רסן, שלא ניתן לסמוך עליו שיקיים תנאי שחרור מרצונו".

ג.

בהמשך הציע העורר (במסגרת בקשה לעיון מחדש) חלופת מעצר בישיבה בירושלים, שכבר משמשת חלופת מעצר לשבעה נאשמים. שירות המבחן התנגד לחלופה, וקבע:

"להערכתנו, בהתייחס לעורר, לעבירות החמורות המיוחסות לו ולרמת הסיכון הגבוהה להישנות התנהגות פוגעת... כמי שמתקשה להכיר בבעייתיות שבמעשיו ובהשלכותיהם, והצהרתו כי אינו זקוק כיום לטיפול, מסגרת זו אינה עשויה לאיין את מסוכנותו".

ד.

ביום 12.7.09 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון מחדש. נקבע, כי גם חלופה זו - שאינה מקום סגור לחלוטין - מחייבת מתן אמון בעורר, "אמון שכאמור, לא ניתן לרחוש למבקש [העורר - א"ר]". בית המשפט נדרש להחלטת בית המשפט המחוזי (השופט זילברטל) בתיק אחר (ב"ש 8427/09), בה שוחרר נאשם בעבירות מין בקטינים לחלופת מעצר באותה ישיבה, אך ציין כי באותו מקרה רמת המסוכנות היתה נמוכה יותר, הנאשם היה מודע לקשייו, ושירות המבחן תמך בחלופה.

ה.

כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי, אשר לראיות נטען כי אין ראיות לעבירת האינוס באישום הראשון (הוזכר כי מתחילה טענה הקטינה, כי העורר לא הצליח להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ובהמשך סירבה לבדיקה גניקולוגית), ומכל מקום "כי מדובר בראיות לכאורה חלשות במיוחד". הוזכר, כי ביחס לאישום הרביעי קיבל בית המשפט את הטענה שהסיכוי להרשעה אינו גבוה, ולא הוציא מכלל אפשרות את גירסת העורר ביחס לאישומים השני והשלישי (לפיה לא החדיר לפי הקטינות את איבר מינו אלא בלון). אשר להמלצות שירות המבחן, נטען כי בין קצין המבחן למשפחת העורר היה סכסוך בעבר (עת טיפל קצין המבחן כעובד סוציאלי במשפחת העורר), ולפיכך היה עליו לפסול עצמו מקביעת ממצאים לגבי העורר והמפקחים המוצעים ממשפחתו. נטען, כי העורר הפסיק את מעשיו 15 חודשים לפני מעצרו, כי יזם טיפול בבעיותיו בקהילה טיפולית מסוימת שהתמחותה היא מהתמכרויות - אך זה נמשך ארבע פגישות בלבד בשל קשיים כלכליים. נטען, כי התסקיר נערך בהנחה של הודאה בכל עובדות כתב האישום, אף שלאחר מכן התקבלה עמדת ההגנה ביחס לחלק מהאישומים, ושגה איפוא שירות המבחן בכך שייחס לעורר מסוכנות ברמה כה גבוהה. לחלופין, אם תידחה הבקשה להשתחרר למעצר בית בבית העורר, נטען כי חלופת המעצר בישיבה ראויה, שכן אינה מאפשרת ביצוע עבירות מסוג זה, וכי הוכרה ככזו בתיקים אחרים. עוד ביקש העורר לשלב טיפול בחלופה שתיקבע.

ו.

בא כוח המשיבה טען, כי גירסת האונס באישום הראשון אותנטית ומפלילה, כי אך טבעי שבראשית הדברים תירתע הקטינה ממסירתו של סיפור האונס עצמו, וכי אין לייחס משמעות לסירוב המשפחה לעבור בדיקה גניקולוגית של המתלוננת (ודאי כך, שעה שלממצאיה אין נפקות ביחס למתואר בכתב האישום). אשר להיכרות המוקדמת של קצין המבחן עם המשפחה, נמסר כי בירור שנערך העלה, כי קצין המבחן לא טיפל בעצמו בעורר או במפקחים שהוצעו, אך אכן היה בקשר עם בני משפחה אחרים, ושירות המבחן לא היה מודע לתלונות (אוסיף, כי לדידי חזקה על שירות המבחן, שאילו היה מוצא ממש בטענות העורר היה מבקש לערוך תסקיר חדש). אשר למסוכנות עליה עמד שירות המבחן, נטען כי העורר הודה בבעיותיו, אך טען שכבר טופל ונרפא מהן, ובנסיבות ברי כי מדובר באדם שאינו מודע להיקף בעיותיו. הוזכר, כי מדובר בעבירות שנעשו במספר קטינות שהיו בקשר עם העורר וסמכו עליו, ולאורך תקופה של מספר שנים. בנסיבות, כך נטען מדובר בעבריין מסוכן, ואין ניתן להסתפק בחלופת מעצר שאינה מונעת כליל את הסכנה.

הכרעה

ז.

לאחר העיון, לרבות בהודעת המתלוננות באישום הראשון, אין בידי להיעתר לערר. על פני הדברים, עסקינן בעבריינות מין סדרתית כלפי קטינות. יש לזכור, כי האישום הרביעי מתייחס לתחילת שנת 2009, ואם כן גם בעבירה "חדשה יחסית" עסקינן. אכן, בית המשפט קבע כי קיים ספק רב בדבר הסיכוי להרשעה באישום זה (כיון שהודעות העורר אינן חד משמעיות ומפורשות ביחס להקשר המיני של הצמדת הקטינה לגופו; וכיון שהורי המתלוננת סירבו לאפשר לה להעיד); אך סבורני כי לא יהא זה מדויק לומר שהעורר הפסיק את מעשיו 15 חודש לפני מעצרו (אפילו נקבל את עמדת העורר לגבי מועד ביצוע העבירות באישומים 3-1). גם אינני יודע אם אישום זה התרחש לאחר אותן פגישות טיפוליות שנערכו ביוזמת העורר. על כל פנים, אפילו תתקבל בסופו של הליך גירסת העורר לגבי אופי של המגע עם הקטינה ונסיבות צילומה, נשוא האישום הרביעי – לא כך מתנהג, על פני הדברים, אדם המודע לבעיותיו. עצם העיסוק בקטינה נוספת, המגע עמה וצילומה - מעידים כי העורר (למצער) לא הפנים את חומרת מצבו. עד כאן ביחס לטענה, כי המעשים התרחשו לפני למעלה משנה, ויש להטות את התנהלות העורר בתקופה שלאחר מכן כתומכת בעמדתו.

ח.

מעבר לכך סבורני, כי אין מקום להתערב בנידון דידן בשיקול דעתו המקצועי של שירות המבחן, וכנודע חריגה מהמלצה לא חיובית של השירות היא נדירה ויש לנמקה. עיינתי בהחלטות הרבות שצירף בא כוח העורר, מהן ביקש ללמד על שחרור נאשמים בעבירות מין לחלופות מעצר. דומני, כי לא ניתן להקיש מהן לענייננו. בחלקן תמך שירות המבחן בשחרור (לדוגמה ב"ש 4707/08 וב"ש 2743/01), ובחלקן אין מידע לגבי עמדת שירות המבחן, אך פורטו נסיבות שונות לקולה שאינן מתקיימות במקרה דנא. אביא את דברי השופט ד' חשין בבש"פ 8099/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"במקרים בהם מדובר באדם אשר מיוחסות לו עבירות מין בקטין רך בשנים וחסר ישע, הנטייה הטבעית היא לנמק כי מסוכנותו כה גבוהה, עד כי אין בנמצא חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו... עם זאת, ישנם מקרים בהם גם כשמדובר בנאשם שביצע (לכאורה) מעשה מגונה בקטין, יימצא הטעם לשחררו בערובה לחלופת מעצר. מקרים אלו יהיו, למשל, כאשר מדובר בנאשם צעיר, בעל עבר נקי, שזהו מעצרו הראשון, ואשר גורמים מקצועיים ממליצים על שחרורו... כן אפשר שיינתן משקל, בכל הנוגע למסוכנותו של הנאשם, לשאלה האם ביצע את המעשה בקטין שפגש באופן אקראי, או שמא המעשים נעשו בקטין ספציפי המוכר לו".

עינינו הרואות, כי בענייננו המדובר בעבר נקי, אך לא בנאשם צעיר ולא בהמלצת גורמי המקצוע.

ט.

בסופו של יום, כתב האישום מייחס לעורר עבירות מין מסוכנות (ומקובלת עלי עמדת המשיבה בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה לעבירת האינוס), ואף הוא אינו חולק על בעיותיו הקשות בתחום זה - אלא שלטענתו כבר טיפל בהן. בחינתה של אמירה מורכבת זו היא מומחיותו של שירות המבחן.

י.

ולבסוף, העורר פנה בעבר מיוזמתו לטיפול. איני מביע לעת הזאת דעה. אם במועד המתאים הפנמה משמעותית יותר של חומרת המעשים בעבר, יחד עם בחינה מחדש של ההנחה כי המפגשים הטיפוליים פתרו את הבעיה מעיקרה, עשויים - למשל לאחר עדות אותן מתלוננות אשר יעידו שלא באמצעות חוקר ילדים - לסייע בהטיית הכף אל עבר שקילתה של חלופה הדוקה ומרוחקת מן המתלוננות; זאת, כמובן, לאחר תסקיר משלים, ותמורות יסודיות בכגון דא מצויות במומחיותו של שירות המבחן. בחתימה אומר, כי פניה לטיפול אצל גורם שהתמחותו אינה בתחום סטיות מיניות, והפסקת הטיפול כעבור ארבעה מפגשים עקב עלותו, מעוררות שאלות מורכבות לגבי כל הנוגעים בדבר – אך אין זה המקום לדון בהן, מקום שעמדת המטפל אינה בפני.

י"א.

סוף דבר, איני נעתר לערר.