בש"פ 6829/06 אלכסנדר ניקולשווילי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ואגו) מיום 13.7.06 בב"ש 20643/06, בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ח' עמר) מיום 5.8.04 בב"ש 20759/04, לפיה ייעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 972/04.

ב.כנגד העורר ועוד אחד, עמוס חג'אג' (להלן חג'אג'), הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הכולל חמישה אישומים, ששלושה מהם (אישומים 5,3,2) יוחסו לעורר. כתב האישום מייחס לעורר קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לשוד, נשיאת ומסירת נשק, ניסיון לחבלה חמורה, ניסיון לרצח, גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סם שלא לצריכה עצמית- עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז- 1977 ולפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973.

ג.באישום הראשון המיוחס לעורר (השני בכתב האישום) נטען, כי בתקופה שבין 25.1.04 ל- 4.2.04 קשרו העורר וחג'אג' קשר ביחד עם אחד, פבל גילדנגרש (להלן פבל), לשדוד את המתלונן. הרקע לקשר היה חוב כספי של חג'אג' למתלונן; מטרת השוד הייתה להוציא מהמתלונן את ההסכם בקשר לחוב האמור. יצוין, כי העורר הוא שהפגיש בין פבל וחג'אג'. במסגרת הקשר צירף פבל עוד שני אחרים. עוד נטען, כי במסגרת הקשר העביר חג'אג' אקדח לפבל לצורך ביצוע השוד. ביום 4.2.04, כך נטען, הגיעו פבל ושני האחרים לביתו של המתלונן, וניסו לשדוד אותו. ברם, איתרע מזלם, והוא ירד מביתו ללא התיק שרצו לגנוב. במהלך השוד הכו השלושה את המתלונן בפניו.

באישום השני המיוחס לעורר (השלישי בכתב האישום) נטען, כי במועד כלשהו בתקופה שבין 4.2.04 ל- 18.2.04 פנו העורר וחג'אג' לפבל וביקשו ממנו לרצוח את המתלונן. ביום 18.2.04 הגיעו חג'אג', פבל ועוד אחד אחר לביתו של המתלונן. כשיצא המתלונן מביתו ירה אליו האחר מאקדח, אותו מסר לו חג'אג' עובר לאירוע. כתוצאה מהירי נפצע המתלונן בגבו, בבטנו ובמרפקו, ונזקק לטיפול רפואי ותקופת שיקום בת יותר משנה.

לפי האישום השלישי (החמישי בכתב האישום), ביום 10.6.04 החזיק העורר בסם מסוכן מסוג קנביס שלא לצריכתו העצמית.

ד.בהחלטה מיום 5.8.04 הורה בית המשפט המחוזי (ב"ש 20759/04 (השופט עמר)) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. נקבע, כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה לשניים מן האישומים המופנים כלפיו (הראשון והשלישי) והובע ספק באשר לאישום השני בעבירה שיוחסה. עוד נקבע, כי מעשי העורר מלמדים על המסוכנות הנשקפת מהעורר לשלום הציבור. אשר לחלופת מעצר; בית המשפט המחוזי נדרש לתסקיר שרות המבחן. בו נאמר: "התרשמנו כי מדובר בבחור בעל כוחות פנימיים, המפגין בטחון עצמי רב ותפיסה עצמית חיובית ... היעדר ביסוס של תיאורו החיובי בהצגה של מסמכים או תעודות, היעדר הצגת קשיים וחולשות במהלך חייו בכלל או בתקופה שטרם מעצרו בפרט וכן שלילת אחריות באופן טוטאלי לנסיבות מעצרו הנוכחי, כל אלו הקשו עלינו לגבש הערכה כלשהי אודות מידת מסוכנותו של אלכסנדר". באשר לאמו של העורר – שהוצעה כחלופה – נאמר, כי "התרשמנו מאישה בעלת מערכת ערכים נורמטיבית ... שיתפה אותנו בנכונותה הרבה לקבל את בנה למעצר בית בביתה". חרף זאת נאמר, כי "על אף שנראה כי מדובר באפשרות העשויה להוות חלופה למעצרו של אלכסנדר, לאור הקושי כפי שתואר להעריך את רמת הסיכון של אלכסנדר, לא ברור לנו אם יש בחלופה או בכל חלופה אחרת כדי לוודא נטרול של הסיכון". נוכח האמור, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור העורר. בעקבות זאת, ונוכח היותו של העורר צורך סמים, נקבע, כי אין להסתפק בחלופת מעצר.

ה.כנגד החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 8586/04 ניקולאשוילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בהחלטה מיום 17.10.04 דחה בית המשפט (השופטת פרוקצ'יה) את הערר. בהחלטתו סמך בית המשפט ידיו על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בדבר הראיות לכאורה.

ו.ביום 21.3.05 הוארך מעצרו של העורר בתשעים ימים (בש"פ 2585/05 מדינת ישראל נ' חג'ג' ואח' (השופטת ארבל)).

ז.ביום 15.6.05 האריך בית משפט זה (השופטת נאור) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 5618/05 מדינת ישראל נ' חג'ג' ואח' ).

ח.ביום 28.8.05 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט עמר) את בקשת העורר לעיון חוזר בחלטה בדבר מעצרו (ב"ש 20848/05). צוין, כי לא חל שינוי במהלך שמיעת הראיות, המצדיק עיון מחדש.

ט.בהסכמת בא כוחו של העורר הוארך ביום 13.9.05 (בשלישית) מעצרו של העורר בתשעים יום (בש"פ 8759/05 מדינת ישראל נ' חג'ג' ואח' (השופטת חיות)).

י.ביום 20.12.05 הוארך מעצר העורר בתשעים ימים נוספים (בש"פ 11430/05 מדינת ישראל נ' חג'ג' ואח' (השופטת ביניש)).

יא.ביום 13.3.06 הוארך מעצרו של העורר, בהסכמתו, בפעם החמישית (בש"פ 2294/06 מדינת ישראל נ' חג'ג' ואח'

(השופטת נאור).

יב.ביום 13.6.06, בהסכמת העורר, הוארך המעצר בתשעים ימים בפעם השישית (בש"פ 4813/06 מדינת ישראל נ' חג'ג' ואח' (השופטת חיות). עובר להחלטה זו הגיש העורר בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ב"ש 20643/06), ועל כן צוין, כי " עם זאת מוסכם בין הצדדים כי אין בהסכמת המשיב 2 (העורר דנן- א"ר) ובהארכת המעצר כאמור, כדי לגרוע מזכותו של המשיב 2 לעתור לחלופת מעצר במסגרת בקשה לעיון חוזר עקב שינוי נסיבות (אפשרות לחלופת מעצר שלא היתה קיימת קודם לכן)".

יג.ביום 13.7.06 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט א' ואגו) בבקשה לעיון חוזר לאחר הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר לפי החלטת בית המשפט. ההחלטה לא נדרשה לשאלת הראיות, עילת המעצר והשפעת התמשכותו של המשפט על מעצרו של העורר, והדיון יוחד לבחינתה של חלופת המעצר שהוצעה- מעצר בית מלא בפיקוח אמו וסבו של העורר. בית המשפט המחוזי קבע, "כי הסיכון שעלול ליטול על עצמו הציבור הרחב בשחרור המבקש (העורר- א"ר), אינו שקול כנגד הקושי האישי של המבקש בהמשך מעצרו, ואינני רואה שהגעת הסב לישראל, ונכונותו לסייע בפיקוח, יצרה שינוי נסיבות כזה אשר יצדיק עיון מחדש בהחלטות הקיימות". נוכח האמור, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.

יד.מכאן הערר הנוכחי, בו נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו, לפיה לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת המעצר שהוצעה. נטען, כי נוכח עברו הנקי של העורר וכיוון ששירות המבחן המליץ על שחרורו לחלופה, יש לקבל זאת. נטען, כי בית המשפט קמא לא חקר את סבו של העורר, ועל כן לא יכול היה להתרשם ממנו. כן נטען, כי עסקינן בהליך הנמשך מזה שנתיים ימים. הוטעם, כי אין מצבו של העורר היום כפי שהיה מצבו בראשית ההליכים.

טו.(1) בדיון טענה באת כוח העורר כי סוף משפטו אינו נראה באופק. סיכומי התביעה הוגשו לא מכבר, סיכומי ההגנה טרם הוגשו ונאשם 1 בתיק מבקש שוב בדיקת מצבו הנפשי; עצם ההתמשכות מצדיק לשיטתה שחרור. ההצעה לחלופה היא בהתאם לתסקיר שירות המבחן; הסב מתווסף לאם כערב נוסף. כנטען, האם אשה רצינית ועובדת עתה רק בשעות היום ולא בימי שישי. הסב שהגיע מארה"ב, חרף גילו (80 עד מאה ועשרים), מצוי במצב טוב, מעורה ורציני; לעורר אין עבר פלילי. אכן מדובר בכתב אישום חמור, אך לשיטת ההגנה יש סיכוי לזיכויו מן הניסיון לרצח, ובמקרה כזה יתכן שמעצרו יהא מקביל לעונש שייגזר עליו. יש נכונות לתנאים מגבילים שונים.

(2) בא כוח המדינה סבר, כי המדובר בישורת האחרונה במשפט, לאחר שההחלטות הקודמות עמדו על מסוכנות העורר נוכח ההתנהגות העבריינית בתיק, ומיוחסת לו גם עבירת סמים. הסב – כך נטען – אינו יכול בשל גילו לקבל עליו פיקוח ממשי, ועל כן אין החלופה מספקת כמענה למסוכנות.

(3) עיינתי בהחלטות השונות שנמנו בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה בעניין המעצר. השופטת ביניש בהחלטה מיום 20.12.05 (בש"פ 11430/05) ציינה, כי נוכח מעורבותו של העורר באופן ממשי בקשר לפגוע במתלונן, הגם שלא נטל חלק מרכזי בביצוע, " ובהתחשב בכך שפרשת התביעה עומדת לפני סיום (הדגשה הוספה- א"ר), סבורה אני כי טרם הגענו לשלב שבו משתנה נקודת האיזון בין ערך ההגנה על חרותו האישית של הנאשם לבין האינטרס להבטיח את בטחון הציבור", אך יש לעשות מאמצים לקידום התיק. לא למותר לציין כי בבקשת המדינה מ-8.6.06, להארכה שישית מעבר לתשעה חודשים, נאמר כי מועד הכרעת הדין קבוע ל-4.9.06, ואולם כמסתבר נמשכו הדברים מעבר למצופה בשלבים השונים. לעת הזאת – הדיון הנוכחי - אכן הוגשו סיכומי המדינה, אך ישנה בקשה לראיה נוספת ולבדיקה פסיכיאטרית של הנאשם השני בתיק, וסיכומי ההגנה יוגשו רק בהמשך, כך שבכל מקרה לא יסתיים התיק בטרם יחלפו חודשים אחדים.

(4) תסקיר שירות המבחן מיום 11.7.06 ציין לגבי העורר: "התרשמנו כי בתהליך שהותו במעצר חלה הפחתה ברמת מסוכנותו... מעוניין כיום לחבור לחברה הנורמטיבית... התרשמנו כי כיום מגלה הבנה לצורך בהצבת גבולות ביחסים בינאישיים ולצורך בהפעלת שיקול דעת ובביקורת עצמית". לגבי הסב נכתב על-ידי השירות: "התרשמנו כי מדובר באדם בעל מערכת ערכים נורמטיבית, אשר חש מחויבות לסייע לנכדו ומגלה אכפתיות למצבו... מבין האחריות המוטלת עליו, ואת הצורך והמחויבות לדווח לגורמים הרלוונטיים במקרה של הפרה". נאמר עוד, כי האם עובדת כיום במשמרת אחת מהבוקר עד 19:00. השירות התרשם כי החלופה הולמת, והמליץ לשחרר אליה; אך כאמור, בית המשפט קמא סבר, כי עם כל כוונותיהם הטובות של הערבים המוצעים, האם והסב, אין מקום לשחרור לפיקוחם נוכח המסוכנות העולה מן העבירה.

(5) לאחר הדיון ביום 27.8.06 שבתי ועיינתי בתיק, וסברתי כי חלוף הזמן הניכר – שנתיים וחודש – עשוי להוות עילה להתערבות, בגדרי עיון חוזר על פי סעיף 52(א) לחוק המעצרים. עברו של העורר נקי. אכן, הוא מואשם בעבירות שיש בהן מסוכנות. אך בדומה להחלטות לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (שאילולא ההחלטה הנוכחית עשויה היתה בקשה נוספת לפיו, להארכה שביעית, לעמוד אחר כתלנו), יש לבדוק אם נשתנתה נקודת האיזון לטובת העורר, שחזקת החפות עומדת לו. לפיכך קבעתי דיון נוסף, אליו הוזמנו הערבים המוצעים – האם גב' טטיאנה ניקו והסב מר מיכאל וולודרסקי, וכן הגיעו – בעקבות שיג ושיח בדיון הקודם – שני ערבים נוספים, רומן סטולר (שסיים לימודי הנדסה), מכר מילדות של העורר, וילנה אודרוף, המסיימת לימודי הנדסה והיא מכרה של העורר מ-1999. שוחחתי עם כל הערבים המוצעים. האם ציינה כי היא עובדת ארבעה ימים בשבוע שתים עשרה שעות בכל יום, אך בלילות ובשאר הימים תפקח על בנה אם ישוחרר לחלופה בביתה. הסב אמנם אינו צעיר אך הוא נראה כמצוי בכוחותיו, וציין, גם לשאלות באת כוח המדינה, כי הוא מבין את המשימה העשויה להיות מוטלת עליו, לרבות הצורך להתקשר למשטרה במקרה של הפרה. הוא הדין לשני הערבים הנוספים.

(6) באת כוח המדינה ציינה את חומרת העבירות, ואת ההנחה כי ככל שיורשע העורר סביר להניח שיוטל עליו עונש גבוה, והדבר מקים, כנטען, חשש להימלטות. באת כוח העורר ציינה גם את התנהגותו הטובה בכלא.

(7) בשקלול החלטתי להיעתר לערר בתנאים שיפורטו להלן. הטעם הוא, כאמור, אורך תקופת המעצר – שנתיים וחודש, לא פחות – והימשכות ההליכים. שמיעת הראיות נסתיימה ב-5.3.06, לפני מחצית השנה, אך בנסיבות טרם תם שלב הסיכומים. כזכור, אף בית המשפט קמא סבר, גם בהסתמכו על החלטת השופטת חיות מיום 13.6.06 כנזכר מעלה, כי יש מקום לבדיקת חלופה. סבורני כי הגיעה בנסיבות העת לשחרור לחלופה, אף שאיני מקל ראש בסיכונים שהזכירה באת כוח המדינה, כמו גם בבעייתיות מסוימת בפיקוח.

(8) העורר ישוחרר לחלופה בבית אמו ברח' בנימין מטודלה 3 בבאר שבע, בתנאים כלהלן:

(א) העורר יימצא במעצר בית מלא, והוא מוזהר כי עליו לעמוד בכך. המפקחים יהיו אמו הגב' טטיאנה ניקו, סבו מר מיכאל וולודרסקי, וכן מר רומן סטולר והגב' ילנה אודרוף. לגבי שני האחרונים מתבקש שירות המבחן לבדוק את התאמתם בתוך השבוע הקרוב ואני מקדים לו תודה, ותימסר הודעה משלימה לבית משפט זה באשר להם. באת כוח העורר תואיל לבוא בדברים עם שירות המבחן להסדרת הקשר. בכל עת צריך להיות אחד המפקחים בבית בו שוהה העורר, קרי בית אמו, ולכל הערבים הוסבר כי עליהם לדווח לרשויות על כל הפרה, והדבר מובן להם. אם תעבור האם דירה, כפי שמסרה לשירות המבחן, עליה להודיע ערב המעבר על הכתובת החדשה לשירות המבחן, ובאמצעות באת כוחו של העורר – למשטרה. המשטרה רשאית לבדוק את נוכחות העורר במקום מעצר הבית.

(ב) העורר יפקיד סך 10,000 ₪ וכן יפקידו אמו וסבו, כל אחד, סך 8,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט המחוזי בבאר שבע. העורר, אמו וסבו יחתמו כל אחד על ערבות עצמית בסך 20,000 ₪, והערבים האחרים – בסך 10,000 ש"ח.

(ג) יותקן לעורר אזיק אלקטרוני. ככל שהדבר לא יהא אפשרי במשך השבוע הקרוב ייעשה סמוך לאחר מכן.

(ד) מוצא בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כלפי העורר, ואם ברשותו דרכון – יופקד במזכירות בית המשפט בטרם שחרורו.

(ה) כדי לאפשר מימוש האמור לא ישוחרר העורר לחלופה בטרם חלוף שבוע מיום החלטה זו, שבמהלכו יטופל קיום התנאים.

(ו) העתק החלטה זו יועבר לשירות המבחן למבוגרים.