פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
686/09
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה
להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין
הפלילי
(סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
בשם המבקשת:
עו"ד
איתמר גלבפיש
בשם המשיב :
עו"ד
גבי לסקי
החלטה
1.
זו בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, או עד לסיום משפטו, לפי המוקדם.
2.
נגד המשיב הוגש ביום 4.5.08 כתב אישום המייחס לו עבירות נגד בטחון המדינה, ובכלל זה ניסיון לרצח, מגע עם סוכן חוץ, סיוע לאויב במלחמה, פעילות בהתאחדות בלתי מותרת, ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בבטחון המדינה. פתיחת המשפט התעכבה בשל עיכוב בהוצאת תעודת חיסיון, ובעת האחרונה בשל עתירה לגילוי ראייה חסויה התלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון. תעודת החיסיון הוצאה ביום 5.11.08 והתיק נקבע להוכחות ליום 23.2.09.
3.
על-פי כתב האישום, החל מאמצע שנת 2006 שיתף המשיב פעולה מיוזמתו עם כוחות הבטחון הישראליים, ומסר להם מידע על פעילות החמאס בעזה. על-פי האישום הראשון , כחודש לאחר תחילת שיתוף הפעולה האמור, סיפר המשיב לפעיל חמאס נזמי זוערוב (להלן: נזמי ) כי הוא עובד עם כוחות הבטחון הישראליים. למשיב הוצע אז לשמש סוכן כפול והוא הסכים. במשך ארבעה חודשים הוא דיווח לפעילי חמאס על פעילותו עם כוחות הבטחון. כעבור כארבעה חודשים הציע נזמי למשיב לקשור קשר כדי לגרום למות חיילי צה"ל, והמשיב הסכים לכך. במסגרת הקשר, היה על המשיב להדריך את כוחות צה"ל כיצד להגיע לביתו של פעיל החמאס, המבוקש על-ידי כוחות הבטחון, בעוד פעילי חמאס יטמנו מלכודת לחיילי צה"ל באמצעות מיקוש הבית והכנת מארב לחיילים. המשיב סיפר למפעילו הישראלי היכן ממוקם ביתו של פעיל החמאס. כוחות הבטחון הגיעו למקום, הפעיל לא נמצא שם אותה עת, והבית נהרס על-ידי חיילי צה"ל בלא שהופעל דבר נגד הכוחות הישראליים.
על-פי האישום השני , הודיע נזמי למשיב כי עליו לעבוד עם פעיל חמאס אחר, מחמד אבו חרב (להלן: מחמד ). בעקבות הוראותיו של מחמד, העביר המשיב את כרטיס הזיכרון של הטלפון שלו, עמו הוא משוחח עם מפעילו, לטלפון הנייד של מחמד, כך שהשיחות בין המשיב למפעילו נקלטו על-ידי מחמד, אשר גם הדריך את המשיב מה עליו לומר למפעיל.
על-פי האישום השלישי, המשיב קשר קשר עם מחמד לגרום למות חיילי צה"ל. המשיב הודיע למפעילו, על-פי הנחייתו של מחמד, כי מאחד הבתים של פעיל חמאס בחאן יונס מתבצעת פעילות נגד כוחות צה"ל, וכי בבית שוהים פעילי חמאס. הכוונה היתה להוביל את חיילי צה"ל לשם, להכין להם מארב ולמלכד את האזור. כעבור כשבוע נכנסו כוחות צה"ל לאזור, והרסו את הבית. המטענים לא הופעלו כי פעילי חמאס לא התכוננו לכניסת הכוחות.
על-פי האישום הרביעי, קשר המשיב קשר נוסף עם מחמד לגרום למות חיילי צה"ל, כאשר דיווח למפעיל שראה חמושים ליד בית באזור סופה כדי למשוך את הכוחות אל הבית ולהכין שם מארב ומילכוד.
על-פי האישום החמישי , הציע המשיב למפעיל לגייס את אחיו ואדם נוסף לעבוד עם כוחות הבטחון, וזאת על-פי הנחיית מחמד, כדי שישמשו גם הם סוכנים כפולים. המפעיל פנה אל השניים בעקבות הצעה זו.
על-פי האישום השישי , לאחר מות מחמד, נפגש המשיב עם ראאד אלעטאר, פעיל בכיר מאד בחמאס, ועם פעילים נוספים. ראאד מסר לו טלפון נייד חדש, ובעקבות הפגישה דיווח המשיב לראאד על כל בקשה של מפעילו.
על-פי האישום השביעי , קשר המשיב קשר עם מחמד לחטוף חיילי צה"ל באמצעות פיגוע באזור סופה. הכוונה היתה כי המשיב ידווח למפעיל על הימצאות פעילי חמאס באזור כדי לגרום לכניסת כוחות צה"ל למקום. לאחר שמחמד נהרג, הועבר תכנון הפיגוע לראאד. ראאד הורה למשיב לדווח דיווח כוזב למפעילו על מיקום מבוקש מסוים כדי שפעילי חמאס יציבו מארב לכוחות הבטחון.
על-פי האישום השמיני, נפגש המשיב עם ראאד ומסר לו לבקשתו שמות ופרטים של תושבי הרשות הפלסטינית, בהם הוא חושד כמשתפי פעולה עם כוחות הבטחון הישראליים.
4.
במסגרת בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, וניתנה החלטה בדבר מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. עם תחילת המשפט, נתבקשו מספר דחיות על-ידי ההגנה, והוגשה בקשה לקבלת חומר חקירה. ביום 2.9.08 התקיים דיון בבקשה, והמדינה קיבלה אורכה של כ-45 יום להוצאת תעודת חיסיון. שני מועדים שנקבעו נדחו לבקשת ההגנה, ורק ביום 5.11.08 הוצאה תעודת חיסיון. ביום 3.12.08 הגישה ב"כ המשיב עתירה לגילוי ראיה חסויה לבית המשפט העליון.
5.
המדינה עומדת בבקשתה על חומרת ההאשמות כלפי המשיב. היא מציינת כי פתיחת המשפט נדחתה בשל עיכוב בהוצאת תעודת החיסיון, וכי נקבע מועד הוכחות ליום 23.2.09. נוכח הסיכון הרב הטמון בשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, מבקשת המדינה את הארכת מעצרו, תוך הבעת התנצלות על העיכוב שחל במשפט נוכח האיחור בהוצאת תעודת החיסיון.
6.
ב"כ המשיב הצביעה על כך שחלפו 6 חודשים עד להוצאת תעודת חיסיון על-ידי התביעה, כאשר המהלך להוצאת התעודה נעשה ביוזמת ההגנה ולא ביוזמתה העצמאית של התביעה, כפי שצריך היה להיעשות. טוענת הסנגורית כי התביעה עשתה דין לעצמה בעניין זה, לא יזמה מצידה הגשת תעודה, לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע לצורך כך, ולא כיבדה גם את האורכה שניתנה לה להוצאת התעודה בהחלטת בית המשפט. לדבריה, את בקשות הדחייה של ישיבות בית המשפט שהוגשו מטעם ההגנה יש להבין על רקע הקושי לנהל משפט כאשר לא כל תשתית הראיות הרלבנטית מצויה בפני ההגנה, ובטרם הבקשה לגילוי ראיות חסויות נדונה והוכרעה.
לעניין החלופה נטען, כי למשיב משפחה ענפה ברמלה, אשר מוכנה לקחת על עצמה אחריות עליו באם ישוחרר. אשר למסוכנות נטען, כי גם אם מ דובר בעבירות חמורות, הן תלויות נסיבות ספציפיות, קרי: העבירות נעברו על רקע הפעלתו של המשיב כסוכן ישראלי באמצעות גורם קשר ישראלי. מרגע שהוא נחשף כסוכן כפול, נותק הקשר בינו לבין גורמי הבטחון הישראליים ולכן גורם הסיכון מפניו התקהה באופן ניכר. עוד טוענת ב"כ המשיב כי לא מיוחסת למשיב מעורבות כלשהי בשימוש בנשק או בחברות בארגון לא חוקי. היא מוסיפה כי ההליך לגילוי ראייה התלוי בבית משפט זה יארך זמן לא מועט לאור מורכבות ההליך, וכי תחילת המשפט מותנית במועד מתן ההחלטה בעניין זה. בכל מקרה, מבקשת ב"כ המשיב כי יינתן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב לצורך שקילת חלופת מעצר.
7.
מקרה זה נמנה על אותם מקרים בהם כל פתרון אפשרי כרוך בקושי גדול. יש, אפוא, לבור את הפתרון אשר בראייה כוללת יביא עמו לאיזון הראוי ביותר בין האינטרס הציבורי לעניינו של הפרט.
המשיב מואשם בעבירות חמורות ביותר נגד בטחון המדינה. הוא שימש לאורך תקופה סוכן כפול, וניצל מעמד זה כדי לקשור קשרים פליליים עם פעילים בכירים בחמאס על מנת להטעות את פיקוד צה"ל בתנועותיו באזור, במגמה להוביל את חיילי צה"ל למוקדים בהם תוכננו מארבים ומלכודות שהיו אמורים לקפד חיי חיילים, ולפגוע פגיעה אנושה ביחידות הפועלות בשטח. מעשיו של המשיב כסוכן כפול עומדים ברף הגבוה ביותר של סיכון לבטחון המדינה, ונועדו להביא לפגיעה נרחבת בחיי אדם. מסוכנותו של המשיב על רקע העבירות המיוחסות לו אינה צריכה הדגשה. המסוכנות המאפיינת את מעשיו אינה חולפת עם הזמן, ואינה מתמקדת לקונסטלציה של "סוכנות כפולה" ולקיומו של מפעיל ישראלי. אדם המוכן לקחת על עצמו תפקידים פעילים בשירות החמאס ולהיות שותף לתכניות פגיעה בחיי חיילים עלול לשמש גם בעתיד, באם ישוחרר, גורם מסייע לפעילות טרור, הלובשת ופושטת צורה, בהתאם לזמן ולנסיבות.
8.
על רקע מצב זה, חלופת מעצר אצל בני משפחה ברמלה אינה נראית חלופה יעילה למניעת מסוכנות המשיב, מה גם שלשחרור המשיב מתלווה סכנה ממשית של בריחה ממעצר בית, והיעלמות המשיב ברחבי האזור או ברצועת עזה, ללא יכולת לאתרו. קשריו ההדוקים של המשיב עם פעילי החמאס עשויים לסייע היטב במימושו של חשש זה. בנסיבות אלה, קשה למצוא טעם בקבלת תסקיר מעצר, כאשר הנתונים האובייקטיביים מדברים בעד עצמם, ושוללים על פניהם, אפשרות שחרור.
9.
מנגד, קשה שלא להתרשם ממחדלה המתמשך של המדינה בהוצאת תעודת החיסיון, שהביא לעיכוב של מספר חודשים בתחילת המשפט. לעיכוב זה לא ניתן הסבר מניח את הדעת, ויש להצטער על כך. מתבקש, כי דווקא במצב המורכב המאפיין מקרה זה, תעשה המדינה כל שניתן כדי לקדם מבחינתה את התנהלות המשפט במהירות האפשרית, ובמיוחד על שום הקושי המובנה להגיב למחדל על דרך שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. במקרה זה לא הוסברה ההשהייה הארוכה שחלה בהוצאת התעודה, ולא ניתן טעם לסטיית המדינה גם מהאורכה שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי לצורך הוצאת התעודה. המציאות האובייקטיבית היא כי המשפט טרם החל, ועשוי להיות כי להליך גילוי הראיות החסויות תהיה השפעה על מועד תחילתו.
10.
על רקע שיקולים נוגדים אלה, אין מנוס מקבלת החלטה אשר תבחר באחת מבין שתי הרעות – שחרורו בחלופה של המשיב העלול להוביל להמשך פגיעה באינטרסים חיוניים של הציבור בישראל ולסכן חיי אדם, או המשך המעצר, על אף מחדלה המשמעותי של המדינה בהוצאת תעודת החיסיון באיחור רב. בנסיבות העניין, בבחירה בין שתי הרעות, אין מנוס מהעדפת האינטרס הציבורי על פני מיצוי ההגנה על חירותו של המשיב, אשר נפגעה עקב העיכוב שחל בניהול המשפט. הצורך להגן על בטחונם של תושבי ישראל ועל חייהם של חיילי צה"ל גובר גם על הטענה הצודקת מפי המשיב בדבר עיכוב לא סביר שחל במשפט עקב מחדליה של המדינה. אין מנוס, אפוא, מהמשך מעצרו של המשיב, כמבוקש על-ידי המדינה.
11.
יצוין, כי ב"כ המשיב הציגה לעיוני החלטה של בית משפט זה בה נדחתה בקשת התביעה להארכה נוספת של מעצרו של נאשם בנסיבות בהן ארע עיכוב רציני בניהול משפטו עקב דיחוי רב מצד המדינה בהוצאת תעודת חיסיון (בש"פ 10487/06 מדינת ישראל נ' האדי (לא פורסם, 28.12.2006), מפי כב' השופט א' גרוניס). אין הנדון דומה לראייה. באותו עניין אכן הדיחוי שחל בהוצאת תעודת חיסיון הביא לדחיית בקשת המדינה להארכת מעצרו של הנאשם, אך שם דובר היה בעבירות של גניבות רכב, שאין להשוותן משום היבט לעבירות כנגד בטחון החיים במסגרת פעילות של ארגוני טרור, בהן אנו עוסקים כאן.
12.
יוער, עם זאת, כי ראוי שנוכח הנסיבות המיוחדות בהליך זה, ועל שום הקושי המובנה בשחרור המשיב לחלופת מעצר בשל מסוכנותו הרבה והחשש להימלטותו לתחומי האזור, ייעשה מאמץ ניכר להאיץ את ניהול המשפט, בכפוף לאילוצי עומס ודחיפויות אחרים הרובצים על בית המשפט, ובהתחשב בהליך העתירה לגילוי ראייה התלוי ועומד, ככל שהוא משפיע על היכולת לנהל את המשפט.
13.
לאור האמור, אני מקבלת את בקשת המדינה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 4.2.09, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1082/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.
ניתנה היום, ה באדר תשס"ט (01.03.09).
ש ו פ ט ת