בש"פ 6865/13 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להאריך את מעצרו של המשיב ל-45 ימים או עד למתן גזר הדין בעניינו של המשיב בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.

1.

הרקע הצריך לעניין פורט בהחלטתה של השופטת ע' ארבל בבש"פ 1616/13

מדינת ישראל נ' פלוני (6.6.2013), ואחזור על הדברים בקצרה. המשיב הורשע בעבירות איומים ועבירות מין חמורות שבוצעו באחייניותיו הקטינות שהיו בזמן ביצוען בנות 8, 10 ו-12. לפי האישום הראשון, ניסה המשיב בכמה הזדמנויות להחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה של אחת מאחייניותיו שהייתה באותה עת בת 10, וזאת ללא הסכמתה ותוך שהוא גורם לה כאבים. לפי האישום השני, הכניס המשיב את ידו אל מתחת לתחתוניה של אחייניתו מאחות אחרת, שהייתה בעת ביצוע המעשים בת 12, ונגע באיבר מינה באצבעותיו עד אשר ביקשה שיפסיק אחרת תספר על כך לאמה. על פי האישום השלישי, נהג המשיב להחדיר את אצבעותיו לתוך איבר מינה של אחייניתו האחרת, בת ה-8 באותה עת. באחת ההזדמנויות הפשיט המשיב את הילדה, התפשט בעצמו והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה, תוך שהדבר גורם לה כאבים. לאחר שדפק מישהו על דלת החדר, המשיב חדל ממעשיו, סטר על לחיה של הילדה ואמר לה שאם תספר למישהו על מעשיו הוא יהרוג אותה.

2.

ביום 11.7.2013 נעתר בית משפט זה לבקשה שביעית להאריך את מעצרו של המשיב, בהסכמתו, לשלושים ימים החל מיום 15.7.2013 או עד למתן פסק דין בעניינו, המוקדם מביניהם. ביום 15.7.2013 ניתנה בבית המשפט המחוזי הכרעת דין אשר הרשיעה את המשיב בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום (כב' השופטים ב' גרינברגר , צ' סגל ו מ' י' הכהן ). בו ביום נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקשת להאריך את מעצרו ב-90 ימים נוספים לפי סעיף 61(ג) לחוק המעצרים, ומעצרו הוארך ב-90 ימים. בית המשפט המחוזי קבע דיון לטיעונים לעונש ליום 16.9.2013. ביום 23.7.2013 הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקירי נפגעות עבירה ביחס לשתיים מהמתלוננות והורה על הגשתם עד ליום 9.9.2013. ביום 16.9.2013 נשמעו טיעונים לעונש, ובית המשפט דחה את מתן גזר הדין ליום 4.11.2013.

אתמול בשעות אחר הצהריים, בסמוך לפקיעת צו המעצר שנתן בית המשפט המחוזי, הודיעה המבקשת על כוונתה להגיש בקשה להאריך את מעצרו. הבקשה הוגשה סביב השעה 19:30 וקיימתי דיון בה בשעה 21:00. בא כוחה של המבקשת טען כי יש להאריך את המעצר שכן עתה, עם הרשעתו של המשיב, שוב לא עומדת לו חזקת החפות, ונוכח העבירות בהן הוא הורשע צפויה לו תקופת מאסר משמעותית. עוד טענה המבקשת כי קיימת מסוכנות בשחרורו של המשיב וכן ישנו חשש להימלטות מן החוק. המשיב, שלא היה מיוצג, טען נגד הכרעת הדין ובתוך כך שהתביעה לא נסמכה על ראיות מספקות; שהיה לו אליבי; שחלק מטיעוניו כלל לא נכללו בסיכומים; ושהוא לא היה מיוצג. בהקשר אחרון זה יוער במאמר מוסגר כי העדר ייצוגו של המשיב נדון בהרחבה בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי. מהמפורט שם עולה כי התנהגותו של המשיב וסירובו המתמשך לקבל את ייצוג הסנגוריה הציבורית הם שהובילו להחלטה לקבל את בקשתו לייצג את עצמו. במצב דברים זה, אין למשיב להלין אלא על עצמו. אם יבקש המשיב, כפי שטען בעל פה לפניי, להגיש ערעור על פסק הדין לאחר שינתן גזר הדין בעניינו, יוכל לשוב ולפנות בבקשה למנות לו סנגור מהסנגוריה הציבורית, ככל שיהיה מעוניין בכך. לאחר שהוער למשיב במהלך הטיעון פעמים מספר כיעל הכרעת הדין הוא יוכל לערער רק לאחר שינתן גזר הדין בעניינו, טען לגופה של בקשה כי לא נשקפת מצידו כל מסוכנות מכיוון שעבד בארץ 13 שנה מבלי שהואשם בכל עבירה פלילית ושהוא שוהה כבר שנתיים במעצר.

3.

בתום הדיון, החלטתי להאריך את מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת.

4.

כידוע, בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים על בית המשפט לאזן בין זכותו של נאשם לחירות לבין האינטרס בדבר שלום הציבור ובטחונו וניהול תקין של ההליך. כאשר מבוקש להאריך את מעצרו של נאשם לפני שניתנה הכרעת הדין, התארכות ההליכים מסיבות שאינן תלויות בנאשם מטות את כף המאזניים לכיוון זכותו לחירות וגובר משקלה של חזקת החפות שממנה הוא נהנה. בין השיקולים ששוקל בית המשפט בבקשה כזו ניתן למנות את עוצמת הסכנה הנשקפת מהנאשם נוכח העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי, את קצב התקדמות ההליך העיקרי ואת פרק הזמן הצפוי לשם השלמתו (ראו למשל בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (21.9.2010)).

ברם, הרשעת הנאשם בעבירה חמורה היא נסיבה חדשה ומשמעותית (בש"פ 7759/10 מדינת ישראל נ' אוחיון , פסקה 16 (28.10.2012). "משקלה של ההרשעה נגזר מהשינוי שהיא יוצרת במציאות המשפטית: הנאשם, שהוחזק עד הכרעת הדין בחזקת חפותו, אינו נהנה מחזקה זו יותר, שכן בית המשפט קבע כי ביצע את המעשים המיוחסים לו. שינוי זה במצב המשפטי יכול להשפיע גם על שיקולי המעצר הרלוונטיים שכן הוא בעל פוטנציאל ליצור סיכונים עובדתיים חדשים, שהמרכזי ביניהם הוא החשש מפני הימלטות הנאשם מאימת הדין. ניתן, איפוא, לסכם ולומר כי השאלה בדבר מעצרו של נאשם בנסיבות כאלו תיבחן על פי שיקולי המעצר הרגילים בשים לב כי עתה כבר לא עומדת לנאשם חזקת החפות, על כל המשמעויות הנלוות לכך" (השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש ב בש"פ 1079/05

גברילוב נ' מדינת ישראל (8.2.2005)). הדברים נכונים בבחינת קל וחומר שעה שנאשם היה עצור עד לתום ההליכים משנקבע כי המסוכנות הנשקפת מהעבירות המיוחסות לו אינה מאפשרת לשחררו לחלופת מעצר.

5.

אין חולק כי העבירות שבהן הורשע המערער הן חמורות ביותר ומעידות על רמת מסוכנות גבוהה. על כן, מצאתי כי הרשעתו של המערער בעבירות שיוחסו לו, לצד השיקולים האחרים, מטה את הכף להארכת מעצרו.

6.

סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת. אני מאריך את מעצרו של המשיב ל-45 ימים או עד למתן גזר הדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בתפ"ח 33989-06-11, לפי המוקדם מביניהם.