בש"פ 6878/97 מדינת ישראל נ. אילן בראמי

ענינו של ערר זה שהגישה המדינה בהחלטת בית המשפט המחוזי לקבל את בקשת המשיב לעיין מחדש בהחלטתו לעוצרו עד תום ההליכים, ולשחררו מן המעצר בתנאים שקבע.

על פי העובדות שבכתב האישום התעורר סכסוך כספי בין המשיב ובין המתלוננים, שבעקבותיו הוצתה מכוניתו של המשיב על ידי המתלוננים. בתגובה לכך ובעידודו ובהנחייתו של אחיו, הוא נאשם מס' 2, המרצה עונש מאסר, הצטייד המשיב באקדח כדי לירות במתלוננים. ניסיונו הראשון של המשיב כשל עקב מעצור בנשק. בנסיון

נוסף שהיה כעבור כשבוע ירה המשיב ארבע יריות לעבר המתלוננים בלי שהצליח לפגוע בהם. לאחר מכן המשיך אחיו של המשיב לשדלו לירות פעם נוספת במתלוננים, והנחה אותו כיצד להגיע לנשק נוסף שבחזקתו.

בהחלטתו לעצור את המשיב ציין בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות השונות, וכי קיימת עילת מעצר נגדו, אשר לבקשת המשיב להסתפק בחלופת מעצר אמר בית המשפט כי: "נראה לי שלאור השימוש בנשק פעם אחר פעם, ואין זה משנה שבפעם הראשונה הנשק לא פעל בשל מעצור, דבר המצביע על נחישות, ולאור ביצוע הדבר בשל שריפת

רכבו, אמנם בשידול אחיו, דבר המצביע על אורח חיים עברייני של חיסול חשבונות בדרך של ביצוע עבירות אלימות, ולאור העובדה שיש לו הרשעה קודמת על סחיטה באיומים המעידה אף היא על היזקקות לאלימות ועל השתייכות לחברה עבריינית נראה לי שמסוכנותו היא במידה כזו שחלופה של מעצר בית בביתו שלו, ושלא בפיקוח אנשים שניתן לסמוך עליהם שיוכלו לפקח על המשיב, ולהבטיח את אי-יציאתו ממעצר הבית, אינה יכולה להיות מספקת". לפיכך הורה בית המשפט קמא ביום 3.9.97 לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

ביום 26.10.97 הגישו המשיב ואחיו בקשה לעיון חוזר במעצרם. בבקשה צויין

כי שמיעת ההוכחות נדחתה לסוף חודש דצמבר 1997, ומכאן שהמשיב יהיה עצור כחמישה חודשים עד לתחילת משפטו, אשר יתמשך זמן רב נוכח רשימת עדי התביעה. עוד צויין בבקשה כי בין הצדדים המעורבים בפרשה נעשתה "סולחה", דבר המקטין את החשש לפגיעה בביטחונם של המעורבים בפרשה. טעם שלישי שצויין בבקשה הוא כי בשל חלוף הזמן בו היה המשיב עצור חלה התדרדרות כלכלית וחברתית במשפחתו.

כאמור, קיבל בית המשפט קמא את הבקשה והורה על שחרורו של המשיב בתנאים המפורטים בהחלטה, ביניהם "מעצר בית" מלא.

בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי ה"סולחה" נעשתה אמנם לפני הבקשה למעצר אך טענה זו לא הועלתה בשעתה ובית המשפט לא התייחס אליה. עתה, משהונחה תשתית עובדתית בדבר קיומה של ה"סולחה", "אין ספק שעובדה זו יש בה כדי להשפיע או להוות אחד מהשיקולים בקביעת מסוכנותם של המבקשים, שהיתה כאמור הנימוק העיקרי למעצרם. אמנם, כפי שנקבע בהחלטה המקורית נעשה שימוש בנשק פעם אחר פעם והדבר בא בתגובה על שריפת המונית ומצביע על דרך אלימה לחיסול חשבונות, אך העובדה שלאחר מכן הגיעו לסולחה יש בה כדי להכות (צ"ל: להקהות) במידה רבה את המסוכנות. לו היה מדובר בסולחה בלבד הייתי מהסס לתת לכך משקל רב, אך נוספת לכך העובדה שהמבקשים נעצרו בפועל כחודש וחצי לאחר אירוע הירי ששימש יסוד לאישום. במשך חודש וחצי זה לא נערכה כל פעולה ששימשה בסיס לאישום נוסף, ולא הובאה כל עדות על התנכלות נוספת או על המשך מעשי העוינות בין הצדדים... במקרה הנוכחי לא רק לאור הסולחה אלא לאור ההתנהגות בפועל עד המעצר, ולאחר שברור שהמשפט יימשך זמן רב, ולאחרונה נקבע שחלוף הזמן יכול לשמש נימוק כשלעצמו לעיון מחדש תוך שנקבעו מועדים יותר קצרים בכל תחום, נראה לי שיש מקום לקבל חלופה. מה גם שהמתלונן שלעברו כוונו היריות, ושלגביו קיים החשש של המשך התנכלות נמצא במאסר ...".

סבורני כי דין הערר להתקבל. למשיב עבר פלילי בעבירות של אלימות וסחיטה באיומים. והוא אף ריצה בעבר עונש של מאסר בפועל. ולא זו בלבד אלא שבעת הביצוע-לכאורה של העבירות נשוא תיק זה היה תלוי ועומד נגדו כתב אישום בשל עבירת איומים. את העבירות ביצע (לכאורה) תוך התעלמות מאזהרה מפורשת של המשטרה, אליה לא מצא לנכון לפנות לאחר הפגיעה ברכבו. ועל הכל, כלי הנשק בהם עשה המשיב שימוש לא נתפסו עד היום. בנסיבות אלה אין מדובר בסכנה הצפויה משחרורו של המשיב רק למתלוננים עמם נעשתה ה"סולחה", אלא לציבור בכלל. מעשיו של המשיב משקפים אימוץ נורמות עברייניות תוך יכולת להשיג כלי נשק שלא כחוק, וחיסול חשבונות בדרכים הנהוגות בעולם

העברייני . מסוכנות זו של המשיב מחייבת את מעצרו עד תום ההליכים, וכך אני מחליט.