בש"פ 6882/13 רפאל דזאנאשוילי נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע אשר דחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום באשקלון לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (אך קיבל את הערר בעניינו של נאשם נוסף באותן עבירות).

ההחלטה ניתנה ביום 9.9.2013 במעמד המבקש ובאת-כוחו, ומכאן כי המועד האחרון להגשת ההליך חלף ביום 9.10.2013. ביום 14.10.2013 הוגשה הבקשה שבפניי, בה צוין בלקוניות כי באת-כוח המבקש סברה בטעות כי ימי פגרת הסוכות באים במניין הימים, ומכאן האיחור. בהחלטה מאותו היום איפשרתי למבקש להשלים בקשתו ולתומכה בתצהיר, ובבקשה משלימה, אשר הוגשה ביום 17.10.2013, הבהירה באת כוח המבקש ממה נבעה טעותה וביקשה שלא לפגוע במבקש מחמת מחדלה שלה. כן תמכה באת-כוח המבקש את טענותיה בתצהיר.

המשיבה מתנגדת למתן הארכה המבוקשת, והיא טוענת, בין היתר, כי סיכויי בקשת רשות הערר אינם מן המשופרים.

2.

לאחר ששקלתי בדבר החלטתי להיעתר לבקשה.

כידוע הגישה בבקשות להארכת מועד בפלילים גמישה יותר מזו הנוהגת בהליכים אזרחיים ומתן ארכה מותנה בקיומו של "טעם ממשי המניח את הדעת", ועל בית המשפט לשקול, בין היתר, את משכו של האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכויו הלכאוריים של ההליך העיקרי, אך על כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו (ראו בש"פ 2000/10 מזרחי נ' מדינת ישראל (25.3.2010)).

במקרה דנן הוגשה הבקשה באיחור מחמת טעות של באת כוח המבקש. טעותה זו הינה טעות אשר ניתן וצריך היה להימנע ממנה, והצדק עם המשיבה כי באת כוח המבקש לא פירטה אילו פעולות נעשו על ידה כדי להימנע מטעותה. יחד עם זאת, האיחור בהגשת ההליך קצר יחסית (חמישה ימים), ומהמפורט בבקשה ובתצהיר באת כוח המבקש התרשמתי כי איחור זה נבע מטעות בתום-לב. עוד אוסיף כי אמנם מדובר בהליך ב"גלגול שלישי", אך לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה למתן רשות לערור ובשים לב לעובדה שבשלב זה עומדת למבקש חזקת החפות, לא מצאתי לחסום את דרכו לבירור טענותיו בבית משפט זה מחמת מחדלה הדיוני של באת-כוחו (וזאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויי ההליך לגופו).

הבקשה להארכת מועד מתקבלת, אפוא.

מזכירות בית המשפט תפתח תיק בש"פ ותתייק בו את הבקשה למתן רשות להגשת ערר וכן את החלטתי זו, ותעביר את הבקשה לטיפולו של שופט תורן.