בש"פ 6918/08 עוזיאל מורד נ. מדינת ישראל

1.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום בו נטען כי העורר ביצע עבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, איומים, ניסיון לחטיפה, חבלה חמורה, מעשה פזיזות ורשלנות והסתייעות ברכב לביצוע עבירת מין. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ו' מרוז) נעתר לבקשה. על כך קובל העורר בערר.

2.

כתב האישום מתאר אירוע שהתרחש ביום 15.6.08 בו היה מעורב העורר, שהינו בן 49 שנים. לפי הנטען, יצא העורר לבילוי עם ידידה שלו, שגילה כשמונה עשרה שנים, במועדון כלשהו בתל אביב. השעה הייתה קרוב לחצות הלילה. העורר שתה כמות גדולה של משקאות אלכוהוליים. העורר כעס על ידידתו, משום שלטענתו היא גרמה לכך שלא יכול היה "לבלות" עם אישה מסוימת. במהלך הדברים, קילל העורר את ידידתו. הם נכנסו למכוניתו והעורר החל בנסיעה פרועה במהירות גבוהה וזאת בעודו שיכור. תוך כדי הנסיעה תקף העורר את המתלוננת, סטר על פניה, הטיח את ראשה בשימשה ודחף את אצבעו לעיניה. הוא אמר לה כי ייקח אותה למחסן כדי לקיים איתה יחסי מין אנאליים. יצוין, כי מעולם לא היה קשר אינטימי בין השניים. תוך כדי הנסיעה שיחרר העורר את חגורת הבטיחות, פתח את מכנסיו והוציא את איבר מינו. הוא תפס את ראשה של ידידתו ודרש ממנה לבצע בו מין אוראלי. בשלב מסוים הוא עצר את הרכב והידידה נמלטה ממכוניתו. הוא רדף אחריה כשהוא נוהג במכונית והיא נאלצה לקפוץ לשולי הכביש על מנת שלא ידרוס אותה.

הידידה צעקה לכיוון מכוניות חולפות במטרה שיסייעו לה. נהג משאית עצר, אלא שהעורר ניגש ואמר לנהג כי הידידה הינה אישתו. או אז, עזב נהג המשאית את המקום. העורר, על פי המתואר בכתב האישום, תפס את ידידתו וניסה להכניסהּ בכוח לריכבו תוך שהוא מאיים עליה שיקיים עימה יחסי מין. היא נאבקה ובסופו של דבר הצליחה להימלט.

3.

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה מיום 15.7.08, כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. בית המשפט הורה כי יוגש תסקיר, אשר יבחן, בין היתר, חלופות למעצר. בעקבות אותה החלטה, הובא בפני בית המשפט המחוזי תסקיר מעצר ונערך דיון נוסף. התסקיר המליץ על שחרור לחלופה במקום המרוחק ממקום מגוריה של הידידה-המתלוננת. על פי הערכתו של שירות המבחן, מעצר בית מלא יפחית את רמת הסיכון ויוכל להציב גבולות לעורר. חרף ההמלצה שבתסקיר החליט בית המשפט שלא לעשות שימוש בחלופת מעצר. בהחלטה מיום 4.8.08 ציין בית המשפט, כי בעבר ניהל העורר אורח חיים תקין. עם זאת הודגש, כי האירוע שתואר בכתב האישום מבטא דפוס התנהגות אלים ומסוכן, אשר יש בו כדי להצביע על מסוכנותו של העורר. בית המשפט אף הפנה לפער הגילאים שבין העורר לידידתו-המתלוננת. בסופו של דבר הוחלט, שהחלופה שהוצעה, לא יהיה בה כדי להציב גבולות מספיקים בפני העורר.

4.

מחשבתי הראשונית הייתה כי במקרה זה ראוי אכן לעשות שימוש בחלופת מעצר. כפי שציין בית המשפט המחוזי, מדובר באדם חסר עבר פלילי. עוד יש לציין, כי העורר עבד במקום עבודה אחד במשך עשרים ושלוש שנים. נתון זה מצביע על קו יציב באישיותו של העורר. דא עקא, מתברר כי במהלך מעצרו של העורר, הוא איים על החוקר במילים קשות. נתון נוסף שעלה הוא, כי נגד העורר תלוי כתב אישום בגין עבירה של איומים. הוא מואשם בכך שביום 9.6.08 איים על מנהל מסעדה באשדוד ואף במקרה זה תוך שימוש בביטויים קשים. הנתונים האמורים יש בהם כדי להצביע על סיכון מוגבר מצידו של העורר, סיכון שבהחלט מצדיק את הותרתו במעצר עד תום משפטו. עניין נוסף שראוי להזכירו הוא שמשפטו של העורר קבוע לשמיעה בחודשים אוקטובר ונובמבר הקרובים. כתב האישום מונה שישה עדי תביעה בלבד. משמע, ניתן להעריך שהמשפט יסתיים תוך תקופה קצרה יחסית.

5.

בנסיבות האמורות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשאיר על כנה את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולפיכך הנני מחליט לדחות את הערר.