בש"פ 2477/09 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה להארכת מעצר המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בתשעים יום החל מיום 26.3.09 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1137/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

ב.

כתב האישום, אשר הוגש ביום 26.6.08, ייחס למשיב בין היתר עבירות של ניסיון למעשה סדום, כליאת שוא, איומים, ניסיון לחטיפה ועבירות של חבלה חמורה. בתמצית נטען כי המשיב, גבר בן 49, הסיע צעירה כבת 18 (להלן המתלוננת ) לכיוון ביתה לאחר שבילו במועדון לילה, ובמהלך הנסיעה היכה את המתלוננת, דרש לקיים עימה יחסי מין, איים עליה והכריח אותה לבצע בו מין אוראלי. מעשים אלו נעשו כנטען שעה שנהג המשיב ברכב במהירות מופרזת לאחר ששתה כמות נכבדה של אלכוהול; המתלוננת התנגדה למעשיו של המשיב ונאבקה בו, עד אשר עצר את הרכב והיא הצליחה להימלט ממנו ולקחת מונית לביתה (ליתר פירוט ראו החלטתו של השופט גרוניס מיום 11.8.08 בבש"פ 6918/08). ביום בו הוגש כתב האישום, התבקש בית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נוכח עברו הפסיכיאטרי ולבקשתו, נשלח המשיב לבדיקה פסיכיאטרית, ומשזו לא הצליחה להגיע למסקנה חד משמעית בנוגע לכשירותו לעמוד לדין, נשלח להסתכלות בתנאי מעצר. ביום 9.7.08 התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה לא נמצאו אצל המשיב סימנים פסיכוטים או אפקטיביים, ונקבע כי ניתן להניח שהמשיב לא היה במצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה והוא כשיר לעמוד לדין. ביום 15.7.08 קבע בית המשפט (ב"ש 21289/08, השופטת ברנט) כי ישנן ראיות לכאורה המוכיחות את המעשים המיוחסים למשיב. בין היתר צויינו הודעותיה של המתלוננת-אשר הוגדרו כ"קוהרנטיות וכמעט נעדרות סתירות", תעודות רפואיות, ועדויות של חברת המתלוננת ונהג המונית שאסף אותה מהמקום בו ירדה מרכבו של המשיב. בית המשפט הורה על הזמנת תסקיר.

ג.

התסקיר העלה, כי המשיב ניהל אורח חיים תקין בדרך כלל, אולם סובל מקשיים רגשיים וחוסר יציבות במערכת יחסים זוגית, הגורמים לו ליצור קשרים ארעיים עם בנות הצעירות ממנו בשנים רבות. שירותי הרווחה המליצו על חלופת מעצר למשיב בתנאי מעצר בית מלא בבית דודו, במושב מרוחק ממקום מגוריה של המתלוננת. חרף המלצת התסקיר והתרשמותו מהערבים המוצעים, החליט בית המשפט, ביום 4.8.08, שלא לאשר את חלופת המעצר, בהנמקת מסוכנותו ואלימותו המתמשכת של העורר (ב"ש 21289/08, השופטת מרוז). ערר על החלטת בית משפט קמא, נדחה - בבית משפט זה - בעיקר בשל התנהגותו האלימה של המשיב העולה מן המיוחס; מהתנהגותו בשעת מעצרו, עת איים כנטען על חוקרו במלים קשות; וכן מהעובדה כי נגד המשיב עומד ותלוי כתב אישום בגין עבירה של איומים (בש"פ 6918/08 הנזכר). בית המשפט אף העריך כי המשפט יסתיים תוך זמן קצר, ועל כן אין נסיבות מיוחדות לשחרור מהמעצר. המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט להשאירו במעצר, ובה טען כי

המשפט בעניינו מתארך יתר על המידה (שלא באשמתו), וכן הצביע על התנהגות נאותה במעצר המוכיחה כי מסוכנותו חלפה. ביום 3.12.08 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב (ב"ש 22250/08). המשיב הגיש בקשה חוזרת לעיון חוזר, ובפעם זו קבל מחדש על התמשכות משפטו, בשל עדותו של עד השוהה בחו"ל. בית המשפט דחה את בקשתו (ב"ש 22532/08, החלטה מיום 7.1.09) בנימוק, כי לא חלף זמן ניכר מעת מעצרו של המשיב (שישה וחצי חודשים) המצדיק את שחרורו למעצר בית. פרשת הראיות והסיכומים תמה. מועד מתן הכרעת הדין נקבע תחילה ליום 18.3.09, ונדחה ליום 7.4.09.

ג.

המדינה עותרת עתה, כאמור, להאריך את מעצרו של המשיב, בין היתר בנימוק של מסוכנותו הרבה, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו ודפוס התנהגותו. כן צויין, כי משפטו של המשיב התנהל בקצב סביר, והכרעת הדין עתידה להינתן בתוך זמן קצר יחסית.

ד.

בדיון טענה עו"ד זאק-רוזנפלד למשיב, כי יש לייחס חשיבות רבה לחלוף תשעת החודשים - ואציין כאן כי מועדם נספר, לפי סעיף 61 לחוק המעצרים, מהגשת כתב האישום, ולא כפי שביקשה לטעון - וכי בסיכומיה ויתרה התביעה על חלק ניכר מכתב האישום, קרי

נסיון חטיפה, כליאת שווא ונסיון אחד למעשה סדום, כך שנותרו בעיקר נסיון מעשה סדום אחד וחבלה חמורה, ואין עסקינן בכתב האישום המקורי. עוד טענה הסנגורית כנגד התנהלות התביעה, לרבות שכחת הזמנת עדים, אי הגעת עדים וכדומה; ניתן איפוא לשיטתה לשחרר את המשיב, שכבר בזמנו ניתן תסקיר חיובי לגביו, למעצר בית.

ה.

לאחר העיון איני רואה מנוס מקבלת הבקשה, אך הדבר ייעשה חלקית, ל- 60 יום, או עד לפסק הדין בתיק. אכן, המחוקק הביע בסעיף 61 לחוק המעצרים את משאלתו כי משפטים יסתיימו במהלך תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, בכך שהגביל את המעצרים למועד זה בכפוף להארכה על פי סעיף 62. מוטל על הכל לעשות לסיום משפטים במועד זה. ואולם, המציאות בבתי המשפט, של עומס כבד וגם תיקים מורכבים, למרבה הצער אינה חוסכת בתיקים לפי סעיף 62, וכל שופט תורן בבית משפט זה מטפל בעשרות רבות מהן במהלך תורנותו. פעמים ישנן גם הארכות מרובות. בתיק זה, גם אם ישנה להגנה טרוניה כלפי התביעה בקטע זה או אחר, בגלל אי הזמנתם ואי בואם של עדים, השורה התחתונה היא כי בית המשפט עומד לפני סיום מלאכתו והכרעת הדין קבועה ל-7.4.09. בנסיבות אלה, בישורת כמעט אחרונה זו - להבדיל אולי מ"מצב צבירה" אחר של המשפט - אין טעם והיגיון בשחרור ממעצר לעת הזאת. אזכיר כי נושא המעצר נבחן בעבר במדרג השיפוטי ובקשת העיון מחדש לא צלחה. על כן המעצר מוארך, ואולם אקבע את ההארכה ל- 60 יום, מיום 26.3.09, ונראה לי כי תקופה זו די בה לסיום התיק; ההארכה היא איפוא ל- 60 יום או עד למתן פסק דין בת"פ 1137/08 לפי המוקדם.