בש"פ 6932/14 אפרים קניאס נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי מיום 2.10.2014, לפיה הוקדם הדיון בערעורו של המערער לחודש מרץ 2015, ובקשה להקדמת הדיון כך שהערעור יישמע במהלך שנת 2014.

2.

ביום 9.3.2014 ניתן גזר דין בעניינו של המערער בת"פ 34373-04-13, במסגרתו הושתו על המערער עונש של 8 שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים בסך 750,000 ש"ח. ביום 13.7.2014, הגיש המערער בקשה לרשם בית המשפט העליון להקדים את מועד הדיון בערעורו על גזר הדין, אשר היה קבוע ליום 10.6.2015. המשיבה התנגדה לבקשה מנימוקיה. ביום 2.10.2014 קיבל הרשם את בקשתו של המערער להקדמת מועד הדיון בערעורו, כך שהדיון בו נקבע ליום 11.3.2015. כעת מבקש המערער להקדים את הדיון כך שייקבע עוד בשנת 2014.

3.

המערער טוען כי הקדמת המועד לדיון בערעור לחודש מרץ בשנת 2015 אינה מספקת. לטענתו, מכיוון שגזר הדין ניתן לאחר שהמאשימה חזרה בה מהסדר טיעון שנכרת עם המערער, בעקבות כך שהמערער לא עמד בתנאי ההסדר הקובע שעליו לבצע הפקדה מוקדמת של חלק מסכומי הפיצוי, ומכיוון שלשיטתו העונש שהוטל עליו נוטה לחומרה ומצדיק את התערבות ערכאת הערעור, ישנם סיכויים טובים לכך שערעורו על גזר הדין יתקבל, ותינתן הקלה משמעותית בעונש.

4.

דין הערעור להידחות. החלטתו של הרשם להקדים את המועד שנקבע לדיון בערעור נעשתה לבקשת המערער, על אף התנגדות המשיבה. בבקשתו, לא פירט המערער מועד ספציפי המועדף עליו, אלא ביקש כי ייקבע "מועד קרוב יותר, בהתאם ליומנו של בית המשפט הנכבד" (פסקה 6 לבקשה להקדמת מועד דיון). כאמור, בקשה זו התקבלה. נוסף על כך, בנימוקי הערעור, לא הצביע המערער על נזק שייגרם לו אם יתקיים הדיון במועד שקבע הרשם. העונש שהוטל על המערער עומד על 8 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, הדעת נותנת כי גם אם יתקבל ערעורו על גזר הדין, לא יומתק עונשו במידה כזו שעד המועד שנקבע לקיום הדיון יסיים המערער לרצות תקופת מאסר העולה על זו שתוטל עליו בערעור. יתרה מכך, ההחלטה להקדים מועד שנקבע לדיון בערעור מצויה במתחם שיקול הדעת של הרשם. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו.

5.

סוף דבר, הערעור נדחה.