פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
9149/18
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערערים:
1. התאחדות תאגידי כח אדם זר בענף הבניין
2. ארגון הקבלנים והבונים בחולון
3. בראל א.ב. הנדסה ובנייה בע"מ
4. ש.ש.א. עבודות בנייה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. ממשלת ישראל
2. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים
3. שר הפנים
4. שר האוצר
5. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
6. עמותת "קו לעובד"
7. התאחדות בוני הארץ
8. יילמזלר אינטרנשיונל , חברה לבנייה
בע"מ
9.
Longxin Construction
Group Co. Ltd.
10.
Jiangsu Shuntong
Construcation Group Co. Ltd
11.
Beijing
Construction Engineering Group Co. Ltd
12.
Everbright
International Construction Engineering Corporation
13.
Jiangsu
Nantong No.2 Construction Engineering (Group) Co., Ltd.
ערעור על החלטת כב'
הרשם ר' גולדשטיין מיום 20.12.2018 בבג"ץ 4766/18
בשם המערערים:
עו"ד דורון טאובמן;
עו"ד איילת כהן; עו"ד יאיר דוד
פסק-דין
ערעור על החלטת כב' הרשם ר' גולדשטיין מיום 20.12.2018 בבג"ץ 4766/18.
בחודש יוני 2018 הגישו המערערים עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים 4-1 ליתן טעם מדוע לא יושווה סכום הערובה המוטל על חברות בנייה זרות כפי שנקבע בתקנות עובדים זרים (ערובה) (הוראת שעה), התשע"ח-2018, לסכום הערובה המוטל על חברות בנייה ישראליות. דיון בעתירה נקבע ליום 27.6.2019. המערערים הגישו בקשה להקדמת מועד הדיון, וביום 20.12.2018 דחה הרשם את הבקשה בקבעו כי לא נמצא בה טעם מבורר המצדיק את הקדמת הדיון בעתירה. על החלטה זו הוגש הערעור שלפנַי.
במסגרת הערעור נטען כי קיימת הצדקה לקיים את הדיון במועד מוקדם ככל הניתן. ההטבה הניתנת לחברות הבנייה הזרות ניתנת כבר בפועל ובדיעבד, תוך אפליית חברות הבנייה הישראליות ופגיעה בתחרות, והיא משליכה במישרין על התנהלותם הכלכלית של המערערים ועל שוק הבנייה כולו. הרשם התעלם מנימוקים אלה, כמו גם מהעובדה שהמשיבים לא התנגדו לבקשה ומכך שבמסגרת עתירה נוספת שהגישו המערערים, שעניינה גם כן בהטבות הניתנות לחברות הבנייה הזרות, נעתר בית המשפט לבקשתם להקדמת מועד הדיון ככל שניתן. מכל מקום, החלטת הרשם לקונית ואיננה מנומקת, ודי בכך כדי להצדיק את ביטולה.
דין הערעור להידחות. רשם בית המשפט אמון על יומן בית המשפט ועל האילוצים הרבים שניהולו כרוך בהם (ראו: בש"פ 4702/05 עדני נ' מדינת ישראל (18.6.2006); בש"פ 4369/06 חרימיאן נ' מדינת ישראל (30.5.2006)), וההחלטה להקדים מועד דיון מצויה במתחם שיקול הדעת המסור לו ( בש"פ 5232/17 חסקינד נ' מדינת ישראל (2.7.2017); בש"פ 6932/14 קניאס נ' מדינת ישראל (5.11.2014)). לא מצאתי כי החלטת הרשם מצדיקה התערבות. יתר על כן, בהתחשב בעומס הרב המוטל על יומן בית המשפט ובדיונים הרבים הממתינים להישמע, לא מצאתי לגופו של עניין כי הנימוקים שהעלו המערערים מצדיקים הקדמה של הדיון בעתירה. אוסיף גם, כי הרשם ציין בשולי החלטתו שמזכירות בית המשפט האמונה על סידורי היומן תעשה מאמץ שלא לדחות את מועד הדיון הקבוע בעתירה "מטעמי בית המשפט", ובכך גילה אוזן קשבת לטענות העותרים.
הערעור נדחה.
ניתן
היום, כ"א בשבט התשע"ט (27.1.2019).
ש ו פ ט