בש"פ 6940/96 יבגניה ביקוב פרנץ נ. אלזם אריה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ה' גרסטל), שקיבל את בקשת רשות הערעור של המשיבים והורה על פסילת חוות דעתה של מומחית שמונתה על ידי בית המשפט.

1.המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה בבית משפט השלום בתל-אביב בגין נזקים שנגרמו לה בתאונת דרכים שעברה. במסגרת הליכי קדם משפט בתביעה מינה בית המשפט מומחית בתחום הפסיכיאטריה (להלן: "המומחית"). משהוגשה חוות הדעת מטעם המומחית ביקשו המשיבים לפסלה משני טעמים: המומחית נעזרה בחוות דעת של רופא אחר, בניגוד להנחיית בית המשפט; בדיקתה של המבקשת התקיימה בנוכחותן ובהשתתפותן של אם המבקשת ושל אשה נוספת, שהשיבו לא פעם על שאלות המומחית בשם המבקשת. בית משפט השלום (כב' השופט א' קידר) דחה בקשה זו והמשיבים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתו זו.

2.בית המשפט המחוזי קבע, כי המשיבים לא הראו שהעזרותה של המומחית בחוות דעתו של הרופא פגעה בתום ליבה או בחוות דעתה באופן המצדיק את פסילת חוות דעתה, לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה. בית המשפט הוסיף וקבע, לאחר סקירת הפסיקה הרלוונטית, כי בהליך הבדיקה נפל פגם הפוסל את חוות-דעתה של המומחית, בפרט בהתחשב בעובדה שהמדובר בבדיקה פסיכיאטרית, בה נודעת חשיבות רבה לתקשורת הבין-אישית בין המומחה לנבדק. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על פסילת חוות דעתה של המומחית.

3.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית המשפט. המבקשת טוענת נגד מסקנותיו העובדתיות של בית המשפט ונגד האופן בו הפעיל את שיקול דעתו. עוד טוענת המבקשת, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מנוגדת להלכות קודמות שניתנו על ידי ערכאות אחרות.

4.המשיבים מתנגדים למתן רשות ערעור וטוענים, כי ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי היא החלטה מנומקת ומבוססת, שניתנה תוך התחשבות בעובדות המקרה ובפסיקה הקיימת, וכי אין מקום לשוב ולדון בנושא במסגרת ערעור שני.

5.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית ולפיכך אינה באה בגדרם של המקרים הזוכים לדיון במסגרת ערעור שני בבית משפט זה (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 . טענותיה של המבקשת נוגעות לאופן בו החיל בית המשפט המחוזי הלכות קיימות על הסיטואציה העובדתית שהייתה בפניו. משהתברר עניין זה בשתי ערכאות אין מקום לבירורו בשלישית בפני בית משפט זה.

הבקשה נדחית. (המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורכי דינם בסך 5,000 ש"ח).