בש"פ 6962/19 פלוני נ. פלוני

הודעה לפי סעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן: חוק כפיית ציות ) על החלטת בית הדין השרעי בבאקה אל-גרביה (להלן:

בית הדין ) מיום 15.10.2019 בגדרה הוטל קנס כספי על המשיבה בהליך שבכותרת (להלן: המשיבה ).

1.

הצדדים להליך שבכותרת הם הורים גרושים לשלושה ילדים (להלן: הקטינים ). מהחלטת בית הדין עולה כי בהליך שהתנהל בין הצדדים התקבלו מספר החלטות לרבות החלטה זמנית, בהסכמת שני הצדדים ובנוכחות עובדת סוציאלית לענייני שיפוט, לפיה המשמורת על הקטינים תיוותר בידי שני הצדדים באופן שהם יהיו במשמורת המבקש בהליך שבכותרת (להלן: המבקש ) החל מיום ראשון ועד ליום חמישי לאחר סיום לימודיהם. המשיבה לא מילאה את חובתה בהתאם לאותה החלטה ולא השיבה את הקטינים למוסדות החינוכיים בימי ראשון בבוקר. לפיכך החליט בית הדין לחייב את המשיבה להביא את הקטינים למוסדות החינוכיים בימי ראשון וכן לחייבה בתשלום בסך 200 ש"ח עבור כל פעם בה היא תימנע מלהביא את הקטינים למוסדות החינוכיים כאמור, זאת מכוח סעיף 7א(א) לחוק כפיית ציות. עוד נקבע כי המשיבה תחויב בהוצאות המבקש בהליך שבכותרת בסך של 5,000 ש"ח. יצוין כי המשיבה הגישה בקשה לביטול ההוצאות בסך 5,000 ש"ח ובית הדין הורה על הקפאתן וקבע כי בקשתה תתברר בדיון שנקבע למתן החלטה סופית בעניין המשמורת שנקבע ליום 14.1.2020.

2.

החלטת בית הדין הועברה לעיוני בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק כפיית ציות והצדדים התבקשו להגיש את עמדתם בנוגע אליה. בתגובתה, טוענת המשיבה כי היא מקיימת בקפדנות את הסדרי המשמורת כפי שנקבעו בהחלטת בית הדין. כמו כן היא מציינת כי אף קודם למתן ההחלטה היא טענה בפני בית הדין כי היא מכבדת את ההחלטות השיפוטיות בעניינה אולם הקטינים הם שלא הסכימו ללכת לאביהם. לטענתה, טרם מתן ההחלטה הנ"ל התקיימה ישיבה אחת בלבד בפני בית הדין בה היא דרשה, בין היתר, למנות אפוטרופוס לדין שייצג את הקטינים בפני בית הדין אך בקשתה סורבה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקש לא הוכיח שהיא לא קיימה את הסדרי המשמורת, כי מטרת פקודת בזיון בית משפט (להלן: הפקודה ) היא אכיפה ולא ענישה בגין התנהגות בעל הדין בעבר. עוד טוענת המשיבה כי על הקנס שהוטל עליה להיות לטובת אוצר המדינה ולא פיצוי כספי למבקש וכי החלטת בית הדין מנוגדת להלכה הפסוקה בהקשר זה. לפיכך היא מבקשת להורות על ביטול הקנס וההוצאות שהוטלו עליה.

המבקש סבור כי יש להותיר את החלטת בית הדין על כנה, זאת משום שהיא התקבלה לאחר שבית הדין שמע את טיעוני הצדדים ועמדו בפניו כתבי בי הדין וכן דוח מחלקת הרווחה על אודות התנהגות המשיבה. המבקש מציין כי מאז ניתנה ההחלטת בית הדין מקיימת אותה המשיבה כלשונה והוא סבור כי היא פועלת כך רק בעקבות ההוצאות והקנס אשר הוטלו עליה. היועץ המשפטי של בתי הדין השרעיים ביקש אף הוא לאשר את החלטת בית הדין בציינו כי סכום הקנס אשר הוטל על המשיבה הוא סביר ומידתי בנסיבות העניין ואינו מהווה ענישת המשיבה על התנהגותה בעבר.

3.

הליך של הטלת סנקציות מכוח חוק כפיית ציות הוא אכן הליך הצופה פני עתיד ותכליתו היא למנוע הפרות של ההחלטה השיפוטית העומדת על הפרק (בש"פ 2975/19 פלוני נ' קבהא , פסקה 3 (22.5.2019)). בענייננו טענה המשיבה בתגובתה כי מאז מתן ההחלטה " שני הצדדים מקפדים לקיים את סדרי השהייה בהתאם להחלטת בית הדין " ואף המבקש הסכים לכך בציינו " המבקש יטען וידגיש, כי המשיבה מייד צייתה להחלטת כבוד בית הדין שניתנה ביום 10/9/19, שאותה קודם לכך היא רמסה ברגל גסה, והתחילה לקיימה כלשונה ". משהסדרי הראייה מקוימים על ידי המשיבה והיא מצייתת להחלטת בית הדין נראה כי ההליך דנן מתייתר.

4.

מעבר לנדרש אציין כי אף לגופם של דברים לא נפל בהחלטת בית הדין פגם המצדיק את ביטולה או שינויה. ההחלטה ניתנה לאחר שבית הדין התרשם, לאור עובדות אשר הוצגו בפניו, כי המשיבה לא מילאה אחר הסדרי המשמורת שנקבעו לטובתם של הקטינים. כמו כן מקובלת עלי עמדת היועץ המשפטי של בתי הדין השרעיים לפיה הקנס שהוטל על המשיבה הוא מידתי וסביר בנסיבות העניין, הוא צופה פני עתיד ואין לראות בו משום ענישת המשיבה על התנהגותה בעבר.

לא מצאתי ממש בטענתה של המשיבה כי החלטת בית הדין מנוגדת להלכה לפיה על הקנס המוטל להיות לטובת אוצר המדינה ולא כפיצוי כספי למבקש. בית הדין קבע כי יש " לחייב את הנתבעת בהוצאות לפי סעיף 7א של חוק בתי הדין הדתיים (כפיית ציות) לשנת 1956, בסכום של (200) שקלים חדשים עבור כל פעם שהיא נמנעת מלהביא את הילדים למוסד החינוכי ". אכן מוטב היה אילו לא נזקק בית הדין בהקשר זה למונח "הוצאות" אשר עלול לגרום לאי-הבנה. אך במהות הדברים ברי כי בית-הדין כיוון להטלת קנס ומכל מקום, משלא צוין בהחלטה למי ישולם סכום זה הרי שיש לשלמו לקופת המדינה (בש"פ 3592/19 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (18.6.2019)). יתר טענות המשיבה הן ערעוריות באופיין ומקומן בהליכי השגה מתאימים שבהם נקטה המשיבה.

אשר על כן, החלטת בית הדין השרעי בבאקה אל-גרביה מיום 15.102019 תיוותר על כנה.