בש"פ 6996/10 שמואל זאווי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' כוחן) בבקשת העורר לעיון חוזר בתנאים המגבילים שהוטלו עליו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירות שונות הנוגעות למכירה ושיווק של טבליות ויאגרה, סיאליס ולויטרה אשר מפרות סימני מסחר ועל פי הנטען יוצרו בלא רשותו של בעל הסימן. עם הגשת כתב האישום נגד העורר עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים ובסופו של הדיון בסוגיית המעצר (שכלל גם הליכי ערעור בפני בית משפט זה) נקבע, בהסכמת המשיבה, כי העורר יוכל להשתחרר למעצר בית בתנאים מגבילים מסוימים ובהם התנאי לפיו נאסר על העורר להשתמש בטלפון נייד או נייח או במחשב מכל סוג שהוא (ראו החלטת השופט ח' מלצר בבש"פ 2402/10 מיום 28.3.2010 והחלטת השופט א' גרוניס בבש"פ 5099/10 מיום 15.7.2010).

2.

בחודש מאי 2010 הגישה המשיבה בקשה למתן צו זמני ברכוש לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: החוק ). מדובר בדירה ורכב שלטענת המדינה נמצאים בבעלות העורר, והצו התבקש על מנת שניתן יהיה לחלטם בבוא העת. בהחלטתו מיום 10.5.2010

קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ח' כוחן) כי הדירה והרכב שייכים לעורר וכי יינתן צו כמבוקש לגבי הדירה, אך הרכב יוחזר לעורר בתנאים הבאים: ייאסר עליו ועל אימו לעשות בו כל טרנזקציה; הרכב וביטוחו ישועבדו לטובת מדינת ישראל והמשיב יפקיד סך של 150,000 ₪. בהחלטה נוספת של בית המשפט המחוזי, ניתן לבקשת המשיבה צו זמני ברכוש לתפיסת טרקטורון המצוי בבעלות העורר.

3.

על ההחלטות בנוגע לאיסור השימוש במחשב או בטלפון נייד ללא הגבלה, ולתפיסת הרכב והטרקטורון הגיש העורר בקשה לעיון חוזר. בהחלטתו מיום 5.9.2010 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן) כי באשר לרכב, סכום ההפקדה יופחת ל-100,000 ₪ והעורר ימציא ערבות צד ג' בסך 50,000 ₪ של ערב אשר יניח את דעת המשיבה. אשר לטרקטורון קבע בית המשפט כי אין להורות על החזרתו לעורר בלא הפקדה משמעותית אשר בשלב זה אינה מתאפשרת נוכח טענת העורר כי הוא אינו מסוגל לגייס את הסכום שנדרש ממנו להפקיד בקשר לרכב. בית המשפט ציין כי לגבי השימוש בטלפון ובמחשב מדובר בהחלטה שניתנה על-ידי בית המשפט העליון בהסכמת העורר (החלטת השופט ח' מלצר מיום 28.3.2010), והורה כי העורר יבחר האם להישאר עם הטלפון הנייד שבבעלותו אך עם הגבלת שיחות לגורמים עליהם הסכימה המשיבה (לפי המפורט בפרוטוקול הדיון מאותו יום מדובר בעורכי הדין, בנו ומפקחיו של העורר) או לחלופין ובמקום הטלפון הנייד יותקן קו נייח של בזק בעת שהותו במעצר בית בו יוכל העורר לעשות שימוש ללא הגבלה. לגבי השימוש במחשב קבע בית המשפט כי הוא אינו רואה לנכון להיענות לבקשה.

4.

על החלטה זו הוגש הערר שבכאן בו מבקש העורר לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי לגבי השימוש בטלפון הנייד והמחשב ולגבי תפיסת הרכב והטרקטורון, ולהקל עימו בכל אחת מאותן הגבלות שהושתו עליו. לטענת העורר החלטתו של בית משפט קמא בהקשר זה פוגעת מעבר למידה הנדרשת בזכויותיו, בין היתר נוכח השיבוש הצפוי ממנה באשר ליכולתו לתקשר עם סניגוריו ועם עדי ההגנה מטעמו; נוכח הפגיעה החמורה הצפויה ממנה לקניינו הפרטי; נוכח העובדה שהיא אינה משרתת את תכלית ההגבלה; ובשל כך שהיא מתעלמת ממצבו הכלכלי ומחוסר יכולתו לעמוד בתנאים שנקבעו. לדברים האמורים יש משנה תוקף לגישת העורר בשים לב לכך שמדובר בתיק סבוך עם קרוב ל-250 עדי תביעה שטרם החל להישמע, ועל כן אפשרות החילוט העתידית נראית רחוקה מאד.

המשיבה מצידה סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולגישתה התנאים המגבילים שנקבעו לעורר לאחר הליך העיון החוזר הם אף מקלים מן הנהוג במקרים דומים.

5.

עיינתי בטענות שהעלו הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי נוכח תכליתה של הוראת סעיף 23 לחוק ועל פי אמות המידה הנהוגות בכגון דא (ראו בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (טרם פורסם, 31.102007)), דין הערר להתקבל בחלקו בכל הנוגע לתנאי הערבויות שנקבעו לטרקטורון ולרכבו של העורר. בהקשר זה אני מורה, אפוא, כי סכום ההפקדה שיידרש העורר להפקיד על מנת לקבל לידיו את הרכב והטרקטורון גם יחד

יעמוד על 100,000 ₪ וכי התנאים שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 10.5.2010 לעניין הרכב, יחולו בהתאמה גם לצורך השבת הטרקטורון.

אשר ליתר התנאים המגבילים עליהם מלין העורר (איסור שימוש חופשי במכשיר הטלפון הנייד ואיסור על שימוש באינטרנט), לא מצאתי כי האיזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין מצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה.

הערר מתקבל, אפוא, באופן חלקי כאמור לעיל.