בש"פ 7011/06 טיבי הזר נ. מדינת ישראל

בתאריך 14.8.06 הגיע העורר ביחד עם עדינה דואק וקריסטינה שמאייב לחניון הסינמה סיטי בהרצליה, שם ניסו לגנוב רכב חונה. שוטרי בילוש שהבחינו במעשה, ביקשו לעצור את העורר, ועל פי גרסת המשיבה הוא ניסה להימלט תוך ניגוח של ניידות אשר ביקשו לחסום את דרכו. לטענת המשיבה, בדרך זו סיכן העורר חיי השוטרים ועוברי אורח. בהמשך, התפתח מאבק בין העורר לאנשי החוק שביקשו לעצור אותו, וכתוצאה מכך נגרמה לשניים מהשוטרים חבלה. לבסוף, נאלצו השוטרים לירות יריות לעבר גלגלי רכבו של העורר כדי לגרום לו לעצור.

בגין עובדות אלו יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה, אחזקת כלי פריצה לרכב, חבלה במזיד, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והסתייעות ברכב לביצוע פשע. המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ומשבית משפט קמא נעתר לה הוגש הערר שבפני.

להשלמת התמונה אוסיף, כי השוטרים אשר עקבו אחר הנעשה בזירה הסתייעו במצלמת וידאו, ובה תועדו חלק מהאירועים שהתרחשו. בא כוחו המלומד של העורר, עורך-הדין ח' שוורצברג, סבור, כי ראיות המשיבה לוקות בחסר, הואיל והתיעוד המצולם אינו מאשר את גרסת השוטרים בכל הנוגע למאבק שקדם למעצר שולחו.

צפיתי בתקליטור המצוי בתיק החקירה, ונדמה כי הוא עשוי לשמש ראיה מן המעלה הראשונה להוכחת הניסיון לגנוב את המכונית, ולכך שהעורר פעל בצוותא חדא עם שתי הנשים שהיו עימו. אכן, האלימות שקדמה למעצר לא תועדה בצילום, ואת העניין הזה הסביר מפעיל המצלמה, עומר שניידר, בכך שבשלב מסוים הוא נאלץ, על פי הוראת הממונים עליו, לנטוש את המצלמה ולהצטרף לחבריו שנאבקו בעורר במטרה לעוצרו. ברם, את החסר עתידה המשיבה להשלים בעדויות השוטרים יניב שרקולקר, דודי זוהר, ערן אוסטר ולוי איתן. כל אלה ערכו דו"חות, ומהם עולה כי ברגע שהעורר הבחין בשוטרים, מהרו הוא וקריסטינה שמאייב להיכנס לרכבם וניסו, באמצעות נסיעה לפנים ולאחור שהיתה מלווה בניגוח הניידות, לפלס לעצמם דרך כדי להימלט. הראיה הטובה ביותר לכך שהשוטרים לא בדו גרסה זו מלבם, מצויה בדברים שנרשמו מפיה של קריסטינה שמאייב. עדה זו, שלכאורה אין מקום לחשוד בה כמי שביקשה להפליל את העורר, אישרה כי העורר ניסה לברוח עם הרכב תוך פגיעה בניידות, עד שבשלב מסוים היא ביקשה ממנו בצעקות לחדול מכך.

נוכח כל האמור, סבורני כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה בשלב זה של ההליכים, מכוח סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

לעורר עבר פלילי מכביד ביותר, בגינו הוא נשא בשנת 2003 במאסר ממושך, והוא שב ונדון למאסר בחודש אפריל 2004. נראה אפוא כי העורר מתקשה ללמוד את לקחם של ההליכים הפלילים שהיו נחלתו בעבר, ועל כן שוב אין מנוס מן המסקנה כי מסוכנותו שעה שהוא מתהלך חופשי, הינה רבה. נוכח כל אלה סבורני כי בהחלטתו של בית משפט קמא לא נפל פגם, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.