בש"פ 7022/01 מדינת ישראל נ. שמואל בכר

לפניי בקשת המדינה להאריך בשנית את מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-.

בכתב אישום שהוגש נגד המשיב לבית המשפט המחוזי ביום 20.9.2000 יוחסו לו עבירות אינוס, מעשה סדום, תקיפה שגרמה לחבלות של ממש, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, איומים וכליאת שווא. על-פי הנטען ביצע המשיב את העבירות כלפי אשתו, בנסיבות קשות וחמורות. עם הגשת כתב האישום נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המאשימה וציווה לעצור את המשיב עד לתום בירור המשפט. מקץ תשעה חודשים, משלא הסתיים המשפט, נעתר עמיתי הנכבד, השופט טירקל, לבקשת המדינה והאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בהחלטתו נקבע כי המעצר דרוש כדי להגן על המתלוננת מפני אלימותו ואף מפני מוראו של המשיב. עם זאת צוין בהחלטה, על יסוד דיווח שנתבקש ונתקבל מבית המשפט המחוזי, כי יש מקום להניח שמשפטו של המשיב יסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

מן האמור בבקשה שלפניי עולה כי עד כה עלה בידי בית המשפט המחוזי לסיים את שמיעת ראיות התביעה. בית המשפט הציע לצדדים מועד קרוב לשמיעת פרשת ההגנה, במטרה לסיים את שמיעת הראיות בתוך תקופת ההארכה הראשונה. אלא שהמועד שהוצע לא התאים ליומנו של הסניגור ולבסוף נקבע המשך המשפט ליום 24.10.01.

בתשובתו לבקשה טען הסניגור כי משסיימה המתלוננת את עדותה במשפטו, שוב אין בשחרורו של המשיב כדי לסכן את שלומה. לטענת הסניגור, בין בני הזוג אין עוד כל קשר, המתלוננת גרה בדימונה ובהתחשב בזמן שעבר מאז מעצרו של המשיב מוצדק להמיר את מעצרו בחלופה שתכלול מעצר בית מוחלט בבית אמו ואחיו ביפו.

נראה לי כי במקרהו של המשיב אין מנוס מהארכת המעצר. העבירות שבביצוען הואשם התאפיינו באכזריות רבה ובדחף בלתי נלאה לפגוע במתלוננת, להפחידה ולהכאיב לה. לא מדובר רק בחשש מפני נסיון להדיחה בעדות, אלא בחשש שאם ישוחרר המשיב ממעצרו עלול הוא לשוב ולפגוע במתלוננת. לא למותר להזכיר כי המשיב איים על המתלוננת ברצח. צודקת המדינה בטענתה, כי אין להקל ראש באיום זה.

אני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים שמניינם מיום 18.9.01, או עד למתן פסק דין במשפטו (ת.פ 1139/00 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב), לפי המוקדם מבין המועדים. חזקה על בית המשפט המחוזי שיעשה ככל יכולתו לסיים את שמיעת המשפט במועד קרוב ככל האפשר.