בש"פ 1254/02 מדינת ישראל נ. שמואל בן דוד בכר

לפני בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים. נגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בו הואשם בעבירות חמורות שביצע כלפי אשתו ובהן אינוס, מעשה סדום, תקיפת בן-זוג שגרמה לחבלות של ממש, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, איומים וכליאת שווא. בהחלטתו בבקשה השניה להארכת מעצר שניתנה ביום 17.9.01 קבע השופט מצא כך:

"נראה לי כי במקרהו של המשיב אין מנוס מהארכת המעצר. העבירות שבביצוען הואשם התאפיינו באכזריות רבה ובדחף בלתי נלאה לפגוע במתלוננת, להפחידה ולהכאיב לה. לא מדובר רק בחשש מפני נסיון להדיחה בעדות, אלא בחשש שאם ישוחרר המשיב ממעצרו עלול הוא לשוב ולפגוע במתלוננת. לא למותר להזכיר כי המשיב איים על המתלוננת ברצח. צודקת המדינה בטענתה, כי אין להקל ראש באיום זה".

(בש"פ 7022/01 (טרם פורסם))

מטעם זה נעתר השופט מצא לבקשה והאריך את המעצר מתוך תקווה כי ייעשה לסיום שמיעת המשפט במועד קרוב. המשפט לא נסתיים בתקופת ההארכה האמורה ובהחלטה שניתנה אף היא

מפי השופט מצא להאריך בשלישית את מעצרו של המשיב למשך שישים יום, נאמר:

"אמנם נראה כי משפטו של המשיב לא נוהל בקצב מניח את הדעת, וכן יש יסוד לתרעומתו של הסניגור על התקלה בסדר-יומו של בית המשפט המחוזי ואשר בגללה נאלץ בית המשפט לבטל את ישיבת יום 13.11.01. אך מקובלת עליי טענת בא-כוח המדינה, כי בהתקרב המשפט לסיומו גובר גם החשש שאם ישוחרר המשיב ממעצרו עלול הוא לנסות לממש את איומיו ולפגוע בשלומה של המתלוננת. ההכרח להגן על המתלוננת מהווה, בנסיבות העניין, שיקול מכריע".

(בש"פ 9681/01 (טרם פורסם))

עתה נסתיימה שמיעת משפטו של המשיב ואף הוגשו הסיכומים. פסק-הדין אמור היה להינתן בימים אלה, אולם עקב מחלתה של אחת משופטות ההרכב, נדחה לתקופה קצרה- כך נמסר לי- מתן פסק-הדין בעניינו. בנסיבות אלה מבקשת התביעה הארכת המעצר בשלושים יום נוספים. הסניגור מתנגד להארכה המבוקשת ומצביע על אותם עיכובים שהיו במהלך המשפט כנימוק המצדיק לשים קץ לתקופת המעצר. מנגד, משיב לו בא-כוח המדינה כי חלק מן העיכובים שנגרמו לאחרונה היו עקב התמשכות הגשת סיכומי ההגנה ובקשות שהגיש לאחרונה הסניגור. איני רואה להיכנס למחלוקת זו. אין ספק שהמשפט התמשך זמן ניכר, תהא אשר תהא הסיבה לכך. נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב, אשר עליה עמד חברי השופט מצא בהחלטות הקודמות ובהתחשב בכך שקשה להניח שמסוכנות זו פחתה עקב קירבת מועד מתן הכרעת הדין, אני נעתרת לבקשת המדינה ומורה על מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים החל מהיום או עד למתן פסק-דין והכל לפי המוקדם.