בש"פ 7065/10 ראגי כסאב נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הבכירה נ' אהד ) מיום 21.9.2010 בעמ"ת 18754-09-10, במסגרתה נדחה ערר שהוגש על ידי ראג'י כסאב (להלן: העורר ) על החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ ) מיום 5.9.2010, שקבעה כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 8.7.2010 הוגש לבית משפט השלום בנתניה כתב אישום כנגד העורר וכנגד שני אחיו, טארק כסאב ואיס כסאב (להלן: טארק ואיס ), המייחס להם את העבירות הבאות: תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 ו-382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. בנוסף, העורר וטארק הואשמו גם בעבירות הבאות: החזרת סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186 לחוק העונשין; ופציעה לפי סעיף 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין.

לפי כתב האישום, בין ניסים פריג (להלן: המתלונן ) לבין שרין כסאב (להלן: שרין ), אחותם של העורר, טארק ואיס, התקיים קשר זוגי, במסגרתו היו אמורים השניים להינשא. ביום 27.6.2010 בשעות הערב התקשרה שרין למתלונן והודיעה לו כי היא אינה מעוניינת בהמשך הקשר ובנישואים עימו. מכתב האישום עולה כי בסמוך לשיחה זו התקשר העורר למתלונן ואמר לו שיתרחק מאחותו, כי "יזיין אותו אם יתקרב אליה" וכי יהרוג אותו, כל זאת מתוך כוונה להקניטו או להפחידו. בהמשך קבעו השניים להיפגש בנתניה, כאשר בכוונת המתלונן לנסות ולשכנע את העורר לסייע לו להציל את הקשר עם שרין. בהמשך לשיחה זו, ביום 28.6.2010 בשעה 01:00 לערך הגיע המתלונן למקום המפגש ברחוב הרצל בנתניה. מיד ובסמוך לכך הגיעו למקום העורר ושני אחיו המואשמים אף הם בכתב האישום, ביחד עם אחיהם הקטין. העורר וטארק שהיו מצויידים כל אחד בסכין ניגשו לעבר המתלונן באופן מאיים. אז החלו איס והאח הקטין לתקוף ולהכות את המתלונן בגופו. לפי הנטען בשלב זה הוציא העורר את הסכין אותה הסתיר תחת חולצתו, ודקר את המתלונן בירכו. כתוצאה מכך החל המתלונן לדמם. בטרם הספיק המתלונן להתאושש מהדקירה הראשונה, ובעוד שהנאשמים האחרים והאח הקטין ממשיכים להכותו, שלף טארק סכין ודקר את המתלונן בעכוז השמאלי. הנאשמים והאח הקטין המשיכו להכות את המתלונן בגופו. בסמוך למתואר לעיל עזבו הנאשמים והאח הקטין את המקום והותירו את המתלונן פצוע ומדמם. כתוצאה מהמתואר לעיל, נפצע המתלונן בחלקי גופו השונים, נחבל, הובהל לקבלת טיפול רפואי ונזקק לתפרים בעכוז ובירך. בגין עובדות אלו הוגש נגד העורר ושני אחיו כתב האישום.

הליכים קודמים

2.

במקביל להגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגד העורר וטארק. במסגרת בקשה זו טענה המשיבה כי בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העורר וטארק בעבירות המיוחסות להם, וכי מתקיימת בעניינם עילת מעצר מסוג מסוכנות לאור כך שפעלו תוך בריונות ולא היססו לדקור את המתלונן ברחוב מרכזי בעיר.

3.

ביום 8.8.2010 דן בית משפט השלום בנתניה (השופטת א' רבינוביץ ברון ) בבקשת המעצר עד תום ההליכים כנגד העורר. בא כוח העורר טען כי לפי כתב האישום גם טארק דקר את המתלונן, אולם בניגוד למרשו, טארק שוחרר למעצר בית ובכך קיימת אפליה.

כמו כן, בא כוח העורר ביקש כי יוגש תסקיר משלים של שירות המבחן לגבי העורר. בא כוח המשיבה טען כי לא מדובר באפליה, מכיוון שלעורר עבר פלילי מכביד והוא היה הרוח החיה באירוע התקיפה. בית משפט השלום קבע כי הוגש תסקיר של שירות המבחן אשר איננו ממליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בית משפט השלום קבע כי לאחר ששקל בדבר החליט להורות על הגשת תסקיר משלים בעניינו של העורר, וכי בינתיים יישאר עצור עד להחלטה אחרת.

ביום 5.9.2010 התקיים דיון נוסף בנושא לאחר הגשת התסקיר המשלים. בית משפט השלום (השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ ) קבע כי כבר בדיונים הקודמים שעסקו בבקשות למעצר עד תום ההליכים סבר כי יש מקום לאבחנה בין העורר לבין טארק. זאת, משום שלגבי טארק הייתה חולשה בראיות ואילו לגבי העורר היו קיימות ראיות בכל הנוגע לעבירת הפציעה בנסיבות מחמירות והתקיפה. כן מצא בית משפט השלום מקום לאבחן בין עברו הפלילי של העורר לבין עברו הפלילי של טארק, בקובעו כי לאחרון אין כל עבר פלילי ומנגד העורר הורשע בעבירות רבות ביניהן שוד מזוין וכליאת שווא והוא אף ריצה עונש מאסר. כן צויין כי העורר שוחרר מעבודות שירות רק מספר חודשים טרם ביצוע המיוחס לו בכתב האישום. בית משפט השלום קבע כי אמנם שירות המבחן המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אולם אינו סבור שיש מקום להיעתר לבקשת העורר מהטעמים הבאים: אין לתת אמון בעורר; העבירות מלמדות על מסוכנות רבה; שירות המבחן פירט כי הסבירות להישנות התנהגות העורר כפי שבאה לידי ביטוי תפחת, אולם לא ציין כי היא תעלם כליל. בית משפט השלום קבע כי במצב זה עדיין קיימת סבירות להישנות ההתנהגות ולאור חומרת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום אין מקום לאמץ את המלצת תסקיר שירות המבחן. לאור כל האמור לעיל, קבע בית משפט השלום כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.

העורר הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז. ביום 21.9.2010 טען בא כוח העורר בפני בית המשפט המחוזי כי העורר ראוי לשחרור. זאת, לאור העובדה כי יתר הנאשמים בפרשה שוחררו לחלופת מעצר ומדובר באותו מעשה. לכן טען העורר כי יש להתחשב בעיקרון השוויון ואין מקום להפלות בינו לבין אחיו. בא כוח העורר לא חלק על ההבדלים הקיימים בין עברו הפלילי של העורר לבין עברו הפלילי של טארק, אולם טען כי מרגע שקיים תסקיר חיובי לגבי העורר וקיימת חלופת מעצר סבירה עבורו, אין להבדיל בין השניים.

בית המשפט המחוזי קבע כי עיין בהחלטת בית משפט השלום, שמע בכובד ראש את טענות הצדדים ועיין בתסקיר המבחן, לפיו חלופת המעצר המוצעת אצל המפקחים המוצעים תפחית את הסבירות להישנות התנהגות העורר כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום. בית המשפט המחוזי ציין כי בית משפט השלום ערך אבחנה בין העורר לבין אחיו טארק. צויין כי העורר הורשע בעבירות פליליות וביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום זמן קצר יחסית לאחר ששוחרר מביצוע עבודות שירות. כן ציין בית המשפט המחוזי כי הוגשו לפניו במועד הדיון שני כתבי אישום התלויים ועומדים כנגד העורר בגין עבירות איומים, העלבת עובד ציבור, סטייה מנתיב נסיעה ונהיגה רשלנית. לאור כל זאת קבע בית המשפט המחוזי כי צדק בית משפט השלום כאשר איבחן בין השניים וציין כי "יש הבדל עצום בין אבחנה לאפליה". בית המשפט המחוזי קבע כי אינו נותן אמון בעורר נוכח עברו, וציין כי כתבי האישום כנגד העורר שלא היו ידועים לבית משפט השלום מחזקים קביעה זו. בית המשפט המחוזי ציין כי התנהלות העורר מעידה כי לא הפנים את אשר היה צריך להפנים מהעונשים שנגזרו עליו קודם לכן. לאור כל האמור לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את הערר.

מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

5.

במסגרת בקשה זו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את ערעורו. העורר טוען כי העובדות כפי שמתוארות בכתב האישום מייחסות לו ולטארק את אותן העבירות וכי בדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי נטען ששניהם היו "הרוח החיה" באירוע נשוא כתב האישום. העורר מוסיף וטוען כי החלטת בית משפט השלום התקבלה חרף תסקיר משלים שהגיש שירות המבחן, בו המליץ לשחרר אותו למעצר בית מלא בבית אחותו, בפיקוחה ובפיקוח אחיו מוראד כסאב. העורר מציין כי לטענת שירות המבחן מעצר בית זה יפחית את הסבירות להישנות התנהגותו כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום וימלא את לשון החוק לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. בנוסף, העורר מציין כי שירות המבחן המליץ על הטלת צו פיקוח מעצר על מנת לסייע לו בשמירה על תנאי מעצרו.

6.

לאור כל זאת טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין בחלופת מעצר שכזו כדי לאיין את מסוכנותו. כן טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע שיש לאבחן בינו לבין טארק לעניין העבר הפלילי. זאת, לאור עיקרון השוויון ואיסור האפליה בסוגיית המעצר עד תום ההליכים כפי שנקבע בבש"פ 345/89 מסיקה נ' מדינת ישראל פ"ד מג(2) 432 (1989). לטענתו, לפי הפסיקה יש לאבחן את מעשי הנאשמים ולא את עברם הפלילי לשם קביעת מעצר עד תום ההליכים, ויש להתחשב בעבר הפלילי רק לעניין העונש.

7.

בדיון שנערך לפניי טען בא כוח העורר - עו"ד ש' לוי - כי העורר עצור מזה כשלושה וחצי חודשים, כאשר משפטו טרם החל. כן נטען כי כתב האישום הנוסף שעומד כנגד העורר עוסק בעבירות אחרות ולא הוגשה בגינו בקשה למעצר. לכן טוען העורר כי אין להעניק לו משקל משמעותי במסגרת בקשה זו. כמו כן, ציין בא כוח העורר כי בעברו של העורר תקופת מאסר קצרה יחסית של שישה חודשי מאסר בפועל וכן הדגיש כי עבירת האיומים מיוחסת לכל הנאשמים ולא רק לעורר. בנוסף, בא כוחו של העורר ציין כי באותה שעה שבה התקבלה במשטרה הודעה על האירוע נשוא כתב האישום, צולם איס על ידי מצלמת אבטחה בגן אירועים. לטענת העורר, לאור העובדה שהמתלונן מכיר ומזהה את ארבעת הנאשמים יש לרדת לשורשו של תיעוד זה בהליך העיקרי.

לאור כל האמור לעיל מבקש העורר כי בית המשפט יורה על שחרורו לחלופת מעצר.

תגובת המשיבה

7.

המשיבה באמצעות באת כוחה - עו"ד א' קדוש - טענה בדיון שנערך לפניי כי זהו מקרה קלאסי של אבחנה בין שונים ואין מדובר באפליה בין שווים. לטענתה, האבחנה בין העורר לבין טארק הינה בעלת כמה נדבכים: בעניינו של טארק קיימת חולשה ראייתית ולא כך המקרה בעניינו של העורר; מעובדות כתב האישום עולה כי העורר הוא היוזם, המתכנן והמוציא לפועל של האירוע העברייני; העורר הוא שהתקשר למתלונן וקבע להיפגש עמו והוא הראשון ששלף סכין ודקר את המתלונן; המלצת שירות המבחן בעניינו של טארק קבעה כי רמת הסיכון הנובעת ממנו נמוכה וכי התנהגותו אינה עבריינית. לעומת זאת, לגבי העורר קבע שירות המבחן בתסקיר הראשון כי הוא לא שיתף פעולה והביע דפוסי התנהגות עבריינית. זאת ועוד, טוענת המשיבה כי עברו הפלילי של טארק נקי בעוד שעברו הפלילי של העורר מכביד ובאמתחתו חמש הרשעות שונות בגין עבירות סמים, רכוש ואלימות.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת העורר ובתגובה לה, שמעתי את טענותיהם של הצדדים בדיון שנערך לפניי ובחנתי לעומק את החלטת בית המשפט המחוזי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

9.

איני מקבל את טענת העורר כי בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניינו קיימת אפליה. זאת, מאחר שהעורר וטארק אינם שווים זה לזה, לא בהתנהלותם באירוע העברייני כפי שעולה מכתב האישום ולא בעברם הפלילי. כפי שטענה באת כוח המשיבה, העורר נטל חלק מרכזי בביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים, וניתן לראות זאת במעשיו: מלכתחילה הוא שיזם את הפנייה למתלונן ותיאם את הפגישה עימו והוא היה הראשון ששלף סכין ודקר את המתלונן. בנוסף, גם בפן הראייתי העורר וטארק אינם שווים. בית המשפט המחוזי קבע כי לגבי טארק קיימת חולשה בראיות, ואילו לגבי העורר נקבע כי קיימות ראיות בכל הנוגע לעבירת הפציעה בנסיבות מחמירות ולעבירת התקיפה. מכאן, שאין לקבל את טענת העורר לפיה בית המשפט איבחן בין השניים רק לעניין עברם הפלילי. מקובלת עליי טענת באת כוח המשיבה כי עברו הפלילי של העורר מהווה נדבך נוסף המבסס את האבחנה הראויה בין העורר לבין טארק. לאחרון אין כלל עבר פלילי, בעוד שכנגד העורר התנהלו חמישה הליכים פליליים שונים והוא הורשע בעבירות חמורות כגון שוד מזויין וכליאת שווא. כפי שהובא לידיעת בית המשפט המחוזי, מלבד כתב האישום נשוא בקשה זו, עומדים ותלויים נגד העורר שני כתבי אישום נוספים, בהם הוא מואשם בביצוע עבירות איומים, העלבת עובד ציבור, סטייה מנתיב נסיעה ונהיגה רשלנית. מכל אלו מצטיירת תמונה ברורה כי העורר מועד פעם אחר פעם להתנהגות עבריינית ומורשע בעבירות סמים, אלימות ורכוש. עברו הפלילי של העורר והתנהגותו העבריינית החוזרת ונשנית עומדים לו לרועץ ומעידים כי אין לתת בו אמון כפי שקבע בית המשפט המחוזי. כמו כן, יש בהם כדי לחזק את הסברה כי מסוכנותו רבה וכי אין די בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין אותה במידה הנדרשת.

10.

כמו כן, טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא קיבל את המלצת שירות המבחן המפורטת בתסקיר המשלים שהוגש בעניינו. סבור אני כי אין לקבל טענה זו. במקרה זה שירות המבחן המליץ בתסקיר המשלים לשחרר את העורר לחלופת מעצר, וקבע כי בכך תפחת הסבירות להישנות התנהגותו כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום. מקריאת התסקיר עולה כי בעת כתיבתו לא היה ידוע לשירות המבחן כי נגד העורר הוגש כתב אישום נוסף בגין עבירות אחרות. כמו כן, הלכה היא כי המלצת שירות המבחן הינה בגדר המלצה בלבד, המהווה רק שיקול אחד מתוך מגוון השיקולים שעל בית המשפט לשקול, וכי בכל מקרה בית המשפט אינו מחויב לאמצה בכל מקרה ומקרה. לעניין זה יפים דברי של השופטת ע' ארבל בבש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005):

"שירות המבחן הוא הגורם בעל הכלים המקצועיים להעריך בשלב המעצר את מסוכנותו של נאשם ואת התאמתן של החלופות המוצעות כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לבוא בהמלצה בדבר אמצעי פיקוח נוספים, באם ההמלצה היא על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר. אכן, מטבעם של דברים שהחלטת בית משפט על שליחת נאשם שהתביעה מבקשת את מעצרו עד תום ההליכים לתסקיר מעצר, מטפחת בליבו תקווה כי לא ישהה במעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, תקווה זו לא צריך שתהא לה השפעה על החלטת בית המשפט עם קבלת התסקיר ובוודאי שאין היא יוצרת ציפייה שיש בה משום "הבטחה" לנאשם כי גבוהים סיכוייו להשתחרר. התסקיר בא לסייע לבית המשפט במילוי חובתו הסטטוטורית לבחון את מסוכנות הנאשם ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו פחותה ואין בהחלטה על תסקיר כדי להצביע על דבר מעבר לכך. ברי, כי על בית המשפט המקבל לידיו תסקיר מעצר בעניינו של נאשם להביא בחשבון את המלצת שירות המבחן. יחד עם זאת, ועם כל ההערכה לתסקירי שירות המבחן ולעבודתו המקצועית והחשובה של השירות, מדובר בהמלצה בלבד ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו... (ראו גם: בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 30.10.02) ; בש"פ 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 8.6.04)). לא למותר לציין גם כי השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם. סיכומה של נקודה זו, גם אם כטענת הסנגור נוצרה ציפיה אצל העורר בעקבות ההחלטה על קבלת תסקיר ונוכח המלצת שירות המבחן, אין בהמלצה כדי לחייב את בית המשפט" (פסקה 6 להחלטה).

11.

כנגד העורר קיימת לכאורה תשתית ראייתית מוצקה להוכחת ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לעורר, שמואשם כי תקף ודקר את המתלונן במקום ציבורי, עבר פלילי מכביד והוא אף ריצה בעבר עונש מאסר בפועל. לנוכח כל זאת קבע בית המשפט המחוזי, ובצדק, כי יש להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים.

12.

נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה.