בש"פ 7067/01 ייבדייב גרמן נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ביין) מיום 23/8/01 בב"ש 4011/01 בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו המתנהלים בת.פ. 308/01.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים: האחד - ניסיון שוד והשני - שוד, אשר אירעו שניהם ביום 12/8/01 בזה אחר זה. על פי האישום הראשון, הגיע העורר מצויד בסכין לחנות "טוטו" של המתלונן הנמצאת בתנה המרכזית בעכו במטרה לשדוד את החנות. בעוד המתלונן סופר את הכסף כדי להעבירו לבנק, איים עליו העורר בסכין ודרש כי יתן לו את הכסף. המתלונן תפס את העורר והחל להיאבק עמו ועקב כך נמלט העורר מן המקום. מיד לאחר מכן וברצף של זמן, הגיע העורר מצוייד בסכין לחנות מכולת בעכו במטרה לשדוד את החנות. באיומי סכין הצליח לשדוד 350 ש"ח מתוך תיק שהיה במקום ולאחר עימות עם בעל המכולת ברח מן המקום.

בית משפט קמא בדונו בבקשה למעצר עד לום ההליכים, מצא כי קימות ראיות לכאורה ומתקיימת עילת מעצר. נטען על ידי בא כוח העורר כי ראוי להורות על חלופת מעצר לצורך גמילת מרשו מסמים וטענה זו נדחתה, בין היתר, לאור תסקיר מבחן ישן מ25.6.98- הקובע כי העורר אינו יכול להיבנות מקשר טפולי.

הערר לפני מתמקד בהיבט חלופת המעצר ועיקרו בטענה כי שגה בית משפט קמא בכך שהסתמך על תסקיר מבחן ישן במקום להורות על הגשת תסקיר מבחן עדכני לצורך שיקול כולל של חלופת מעצר אפשרית לצורך גמילה.

3.נתתי דעתי לנימוקי הערר, ודעתי היא כי אין מקום לקבלו.

מקובלת עלי טענת ב"כ העורר כי לא היה מקום להסתמך על תסקיר קצין מבחן מ26/5/98- כדי להסיק ממנו מסקנות לגבי סיכויי גמילה של העורר נכון לעת מתן ההחלטה בסוף אוגוסט 2001. נסיבות חיים משתנות, מצבם של נאשמים אינו סטטי ועשוי להשתנות מעת לעת, ואם אמנם היה צורך בתסקיר מעצר לצורך בחינת חלופת מעצר, אין ספק כי היה מקום להורות על הגשת תסקיר עדכני ולא היה מקום להסתמך על תסקיר הסטורי כמשקף את מצבו של העורר. אלא שבנסיבות הענין נראה כי הכנת תסקיר מעצר עדכני לא נדרש משלא היה צפוי כי תסקיר כזה - יהא תוכנו אשר יהא - יטה את הכף לכיוון שחרור העורר לחלופת מעצר לצורך גמילה. המדובר הוא בעורר שעומדים לחובתו 23 הרשעות קודמות, ביניהן עבירות סחר בסמים, אלימות ובהן נסיון לרצח, ועבירות רכוש. העורר ריצה עונש מאסר בפועל והוטלו עליו מאסרים על תנאי שחלקם הופעל. העבירות בהן מואשם העורר בכתב באישום שלפנינו הן, עצמן, מעידות על מסוכנותו הרבה, ובהצטרפן לרקע הפלילי הכולל, דרגת מסוכנותו היא כזו שקיים חשש של ממש משחרורו ממעצר.

בצד שיקולי המסוכנות, העורר לא נמצא, עובר למעצרו, בתהליך של גמילה אשר נקטע במהלכו. הוא לא השתלב עד כה במערכת גמילה מרוכזת אף שניסה בעבר לקבל טיפול מזדמן במתדון, וגם עתה הביע רצון להיגמל. בנסיבות אלה, לא מתקיימות בעורר אותן נסיבות חריגות המצדיקות החלת חלופת מעצר לצורך גמילה לגבי נאשם שמסוכנותו לציבור נראית על פניה, וכאשר נכונותו להיגמל טרם תורגמה לשפת המעשה ולא הונח בסיס לציפייה כי הליך הגמילה, באם יתרחש, יניב פרי.

לאור זאת, אין מנוס מדחייתו של הערר.