בש"פ 8309/09 ביאנה בנטיהון נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 7.10.09 (כב' השופטת נ' אוהד) לפיה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' שוורץ) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

כנגד העורר הוגש ביום 17.8.09 כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד ברכב. על-פי עובדות כתב האישום במסגרת תיק פלילי קודם שהתנהל כנגד העורר, שימש המתלונן כמדובב. בתאריך 14.8.09 הבחין העורר במתלונן באולם אירועים, צעק לחבריו כי זהו מדובב וכל החבורה תקפה את המתלונן. העורר הכה את המתלונן באגרוף בחזהו בעוד האחרים מכים אותו באמצעות בקבוקי בירה. המתלונן הצליח להימלט לרכבו והעורר שרדף אחריו זרק אבן לכיוון שמשת הרכב הקדמית ושבר אותה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום הורה על קבלת תסקיר שירות מבחן ולאחר מכן על קבלת תסקיר משלים לצורך בחינת האפשרות להשתלבותו של העורר בטיפול במסגרת קהילת "רטורנו". לאחר קבלת התסקירים הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט ציין את המלצתו השלילית של שירות המבחן ואת המאסרים על תנאי העומדים כנגד העורר למרות גילו הצעיר. כמו כן באשר להצעתו להשתחרר לגמילה בקהילת "רטורנו" ציין בית המשפט כי אין מקום פנוי בקהילה עד לחודש פברואר 2010. לפיכך קבע בית המשפט שלא רק שיש ספק אם העורר מתאים להליך טיפולי אלא שגם מבחינה מעשית אין אפשרות להליך כזה בטווח הקרוב. עוד הוסיף בית המשפט כי מהתסקיר המשלים עולה מוטיבציה של העורר להצטרף לפרויקט גמילה בבית המעצר.

3.

ערר שהגיש העורר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט ציין את עברו הפלילי של העורר ואת העובדה כי תלויים כנגדו 16 חודשי מאסר על תנאי ברי הפעלה. עובדות כתב האישום מלמדות על חומרת האירוע כאשר העורר מצא לבוא חשבון עם המתלונן שראה בו מדובב. בית המשפט הדגיש כי מאז שחרורו הקודם של העורר ממאסר ועד ליום האירוע לא פנה העורר ביוזמתו לכל הליך גמילה שהוא.

4.

מכאן הערר שבפניי. באת-כוח העורר טענה בפני כי שגו הערכאות דלמטה משלא נתנו לעורר הזדמנות לנסות ולהשתלב בקהילת "רטורנו" וזאת לאור העובדה שלעורר נקבע ראיון קבלה לקהילה ובשל כך שהקהילה הביעה נכונות לשקול התאמתו בשנית אליה. היא ציינה כי העורר שהה בעבר בקהילת "רטורנו" אלא שטיפולו נגדע בעקבות שליחתו למאסר למרות המלצת הקהילה להמשך טיפול. הסנגורית ציינה הלכות שונות של בית משפט זה המאפשרות שחרור להליך גמילה גם כאשר המעצר לא גדע הליך גמילה קיים. היא ציינה כי לבסוף המליץ שירות המבחן על שילובו של העורר בקהילה. הסנגורית סבורה כי לא יכול להיגרם מכך כל נזק, וכי העורר אשר נסיבותיו האישיות קשות זקוק למסגרת טיפולית.

5.

באת-כוח המדינה הדגישה את עברו הפלילי המכביד של העורר ואת העובדה כי ישנם נגדו מאסרים על תנאי ברי הפעלה. היא טענה לחומרת האירוע המיוחס לעורר וציינה כי היותו שיכור אינה טענה לקולא. לטענת הפרקליטה גם תסקירי שירות המבחן תומכים במסוכנותו של העורר. לפי התסקירים הליך הגמילה של העורר הופסק בשל התנהגותו. מאז שחרורו ממאסר לא עשה העורר דבר לצורך הגמילה ורק לאחר מעצרו הביע מוטיבציה לכך. במצב דברים זה סבורה הפרקליטה כי אין מקום להליך גמילה בשלב המעצר.

6.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהגישו באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. כידוע, ההלכה היא שתהליך גמילה מקומו בשלב ריצוי העונש ולא בשלב המעצר. אמנם לכלל זה ישנם חריגים. כך למשל, כאשר הליך הגמילה נקטע באיבו על-ידי המעצר (בש"פ 7067/01 גרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 28.9.01)), כאשר קיימים סיכויים גבוהים להצלחת הטיפול והרצון להתחיל בטיפול הינו כן ואמיתי (בש"פ 893/08 דקא נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 24.2.08)), כאשר בעבר היה הליך טיפול מוצלח (בש"פ 6455/09 בוטה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 27.8.09)), וכדומה. עם זאת, איני סבורה כי מי מהחריגים מתקיים במקרה זה. בניגוד לטענות הסנגורית, מתסקיר שירות המבחן מיום 7.9.09 עולה כי ניסיונות השילוב של העורר במסגרות טיפוליות שונות כשלו והוא יצא מהן. שירות המבחן התרשם באופן שלילי מגישתו של העורר לבעייתו וגם התרשמות זו אינה מצדיקה שחרור העורר בשלב המעצר להליך גמילה.

7.

לצד זאת יש לציין את חומרת העבירה המיוחסת לעורר אשר יזם תקיפה כנגד אדם שהיה מדובב נגדו בתיק אחר ואשר פגש באקראי, תקיפה אשר הסית אליה גם את חבריו. העורר היכה את המתלונן באגרופיו שעה שחבריו תקפו אותו בבקבוקי בירה. בנסיבות אלו יש חומרה נוספת הנובעת מהאלימות שהופעלה, הנובעת ממיהותו של הנתקף ומהמניע לתקיפתו. לצד זאת יש להדגיש את עברו הפלילי המכביד של העורר, אשר מוכיח העדר מורא מהחוק ומנציגיו. כך למשל הורשע העורר בניקוב גלגלי רכב של בלש משטרתי המוכר לו, וכן הורשע בעבירות רכוש, אלימות וסמים. מסוכנות זו מצדיקה את המשך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. יצוין כי המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום נעשו למרות שעומדים ותלויים נגדו מאסרים על תנאי ברי הפעלה אשר ככל הנראה לא גרמו להרתעתו.

8.

לסיום אציין כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי העורר הביע מוטיבציה להשתלב בפרויקט גמילה בבית המעצר. אני מקווה כי הגורמים בבית המעצר יעשו את מירב המאמצים להוציא את העניין אל הפועל, וכי העורר יגייס את כל כוחותיו למען טיפול זה, שאז יהיה אולי מקום להתחשב בכך במסגרת גזר הדין.

הערר נדחה.