בש"פ 7079-23 בש"פ 7079-23

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). מנגד, ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בגדרה דחה בית משפט קמא בקשה לעיון מחדש בהחלטה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ונקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירת הרצח בנסיבות מחמירות המיוחסות לעורר.

אדון בבקשה ובערר במאוחד בהינתן שהשניים כרוכים זה בזה, ולשם הנוחות העורר בבש"פ 7079/23 (הוא המשיב בבש"פ 7382/23) יכונה להלן: העורר.

1.העובדות הצריכות לעניין פורטו על ידי בהחלטתי מיום 4.6.2023 (בש"פ 2695/23) שבו דנתי בבקשת העורר במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. אחזור אפוא בקצרה על העובדות הצריכות לעניין.

נגד העורר ובן דודו (להלן יחד: הנאשמים) הוגש כתב אישום מתוקן ביום 18.6.2023. כתב האישום מייחס לעורר רצח בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 301א(א)(9) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) הקובע כלהלן:

(א) הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד:

[...]

(9) המעשה בוצע תוך יצירת סכנה ממשית לחייו של אדם אחר נוסף על הקורבן;

בנוסף, מיוחסות לעורר שורה של עבירות נוספות: נשיאת נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק; שיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק; והשמדת ראיה – עבירה לפי סעיף 242 לחוק.

2.מכתב האישום עולה כי לנאשמים היכרות עם ליאור אישטו (להלן: המנוח), וכי התגלע ביניהם לבין המנוח סכסוך שטיבו אינו ידוע. לפי הנטען, ביום 8.9.2022 בשעה 21:30 או בסמוך לכך הגיעו הנאשמים במונית שירות לאירוע משפחתי שהתקיים ב"גולד לופט" ברחוב השייטים באשדוד, כאשר אחד הנאשמים נשא עמו אקדח בקוטר 9 מ"מ (להלן: כלי הנשק). באותו הערב הגיע למקום המנוח יחד עם חבריו ברכב מסוג קיה פיקנטו. הנאשמים ירדו מהמונית בחניה בקרבת המקום, והתקשרו לאריאל אבוחצירה (להלן: אריאל), קרוב משפחתם ובעל האירוע, בבקשה שייפגש עמם מחוץ ללופט. אריאל יצא אל מחוץ לאירוע ופגש בנאשמים בסמוך לחניית המקום. כאשר בן דודו של העורר הבחין ברכב שבו נסע המנוח, הכריז בקול על הגעת המנוח וחבריו בקריאת "הנה המסוכסכים שלך" או בדומה לכך. העורר, שאחז בידו את כלי הנשק, נעמד מול חלון הרכב הסמוך למושב הקדמי שבו ישב המנוח וירה שתי יריות אשר חדרו מבעד לחלון הפתוח ופגעו בכתפו ובראשו של המנוח, וזאת בכוונה לגרום למותו של המנוח ותוך סיכון חייהם של חבריו.

עוד נטען בכתב האישום כי מיד לאחר ביצוע הירי הנאשמים נמלטו בריצה מהמקום, וכי במהלך המנוסה העורר זרק את כלי הנשק לתוך שיחים ויצר קשר עם קרוב משפחתו שהיה בלופט, בן מלול, לטובת תכנון המילוט (להלן: בן). הנהג ברכב שבו ישב המנוח הבהיל אותו לבית החולים אסותא ובוצעו בו ניסיונות החייאה, אך המנוח נפטר ומותו נקבע בשעה 22:30. במקביל, בן הגיע ברכב מסוג סקודה לנקודת המפגש שתואמה עם הנאשמים, אסף אותם מרחוב הצללים בעיר אשדוד, והסיע אותם לדירה של מכר ברחוב כהן בעיר חולון. כעבור מספר שעות, אביו של העורר, אלי רביבו, אסף את הנאשמים מהדירה ברכב מסוג מזדה והסיע אותם למלון "ברז'יק" בטבריה. בהגיעם למלון הנאשמים הזדהו בשם בדוי אך תחת תעודת הזהות של העורר במטרה להסתיר את זהותם ולהימנע ממעצר. סמוך לאחר מכן נעצרו הנאשמים במלון על-ידי המשטרה, בלבוש שונה מזה שלבשו באירוע.

לפי הנטען, העורר במעשיו גרם בכוונה למותו של המנוח תוך גרימת סכנה ממשית לנהג ולנוסע הנוסף ששהו עמו ברכב. בנוסף, העורר נשא והוביל נשק ותחמושת שלא כדין. כמו כן, שיבש העורר את הליכי החקירה והמשפט, וכן הנאשמים בצוותא השמידו ראיה בניסיון למנוע את גילוי האקדח והבגדים.

3.בדיון שנערך ביום 24.1.2023 הסכימה ההגנה לקיומן של ראיות לכאורה בציינה כי בכוונתה לערער על תזת המאשימה. בית המשפט הורה על קבלת תסקיר שרות מבחן. ביום 12.3.2023, בהחלטתו המשלימה של בית המשפט לאחר קבלת התסקיר, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים בשל המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו, לצד החשש לשיבוש הליכי משפט.

ביחס לאפשרות לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, הדגיש בית המשפט כי נוכח העבירה המיוחסת לו וההערכה בתסקיר כי גורמי הפיקוח המוצעים אינם מהווים מקור סמכות מספק בעבורו, אין במתווה חלופת המעצר המוצע חלופה מספקת לרמת הסיכון הנשקפת מהעורר ולא הובאו טעמים מיוחדים וכבדי משקל המצדיקים סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן.

4.ביום 18.7.2023 בית משפט זה נעתר לבקשת המדינה והאריך את מעצרו של המשיב, בהסכמתו, ב-90 ימים החל מיום 24.7.2023. לאחר מכן הוגשה הבקשה לעיון מחדש, וזו נדחתה על ידי בית משפט קמא תוך קביעה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירת הרצח בנסיבות מחמירות המיוחסות לעורר.

5.מכאן הערר שלפניי, המופנה כלפי הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר, וכלפי ההחלטה שלא לשחררו לחלופת מעצר. בעיקרם של דברים נטען כי לאחר התבהרות התמונה הראייתית ניתן להגיע למסקנה ברורה לפיה לא קיימות ראיות לכאורה לביסוס עבירת רצח בנסיבות מחמירות או לביסוס עבירת רצח בכלל.

6.המדינה עתרה להארכת מעצרו של העורר ב-90 יום נוספים, לאור מסוכנותו כפי שעולה מכתב האישום ומהתסקיר השלילי שניתן בעניינו. התיק העיקרי החל להתנהל ונשמעה ישיבת הוכחות ראשונה. ישיבה נוספת בוטלה בשל המצב הביטחוני, ושתי ישיבות הוכחות נוספות נקבעו ליום 29.10.2023 וליום 8.1.2023.

7.קו ההגנה של העורר, במענה לכתב האישום, שהוא היה מסוכסך עם אחד בשם אושרי (פלקה) וורקי (להלן: אושרי) וחבריו. כאשר הגיע לאירוע המשפחתי סבר בטעות כי ברכב יושב אותו אושרי וחבריו, שכלל לא היו אמורים להיות שם. העורר היה בטוח כי בכוונתם של יושבי הרכב לחסלו והוא הקדים ושלף אקדח, ירה יריית אזהרה אחת בלבד לכיוון הרצפה; הקליע ניתז, פגע בדלת הרכב ומשם פגע חלק ממנו בראשו של המנוח, שכאמור, זוהה בטעות על ידי העורר כאושרי.

8.העורר הצביע על ראיה התומכת בטענתו לסכסוך בין אושרי לבינו, וכי היה יסוד לחשש שלו מפני אושרי.

אין כיום מחלוקת כי יש צדק בטענת העורר כי ירה יריה אחת בלבד, ולא שתי יריות כפי שנכתב בכתב האישום, והמדינה אישרה כי בדעתה לתקן את כתב האישום. המערער הגיש כבר בשלב זה, חוות דעת מומחה מטעמו, ולפיה, לאור פגיעה בדלת הרכב, ניתן להסיק כי הקליע ניתז מלמטה כלפי מעלה, עבר דרך הדלת והתפרק במעופו, כאשר חלק מהקליע פגע בראשו של המנוח ורסיס נוסף פגע בכתפו.

בעקבות חוות הדעת מטעם ההגנה, נשלחה מהפרקליטות לימ"ר לכיש בקשה להשלמת חקירה, שבה נכתב כי "עיון בחוות הדעת מעלה בעיננו ובעיני ההגנה, תהיות לגבי כיוון הירי ממנו נפגע המנוח, אופן פגיעת המנוח מהירי, ומספר הקליעים שחדרו לגופו של המנוח". בעקבות הבקשה להשלמת חקירה ניתנה חוות דעת מומחה מטעם המשיבה (חוות דעת יצחק גלעד), ובשורה התחתונה נקבע כי "אין באפשרותי לשלול ירי לכיוון הרצפה או מעבר הקליע דרך תווך אחר". בחוות דעת נוספת של מומחה מעבדת נשק אין התייחסות לחוות דעת ההגנה ואין התייחסות לסימן בדלת הרכב.

על רקע זה טען העורר כי אין ראיות לכאורה לביצוע עבירת רצח, הגם שאין חולק כי ביצע עבירות נשק, ואין חולק כי הירי גרם למותו של המנוח. עוד הצביע העורר על גילו הצעיר והיותו על סף הגיוס לצה"ל, היעדר עבר פלילי (למעט רישום שהתיישן ללא הרשעה בהיותו קטין) ונסיבות אישיות הקשורות במשפחתו.

9.מנגד, המדינה הצביעה על כך שהעורר שתק בחקירותיו, ורק במענה לכתב האישום העלה את הטענה כי ירה כלפי הקרקע. עוד נטען כי העורר לא סיפר לשני עדים (נופר ופלאח) כי ירה לכיוון הקרקע, וכי אריאל, בעל השמחה, העיד כי כאשר הסתובב ראה את העורר כשהוא אוחז באקדח ב-90 מעלות לכיוון הרכב (על כך השיבה ההגנה כי אריאל היה בגבו בעת הירי).

10.בפני התזה של ההגנה עומדות משוכות לא פשוטות ולטעמי, לא עלה בידה להראות כי חל "מהפך ראייתי" של ממש או "שינוי דרמטי" בתשתית הראייתית, אשר יש בו "כדי להפוך את הקערה על פיה", כנדרש לצורך עיון חוזר (ראו, מבין רבים, בש"פ 5929/17 פלוני נ' מדינת ישראל (30.7.2017)). עם זאת, יש בראיות שהובאו על ידי ההגנה כדי לפגוע בעוצמת הראיות בגין עבירת רצח. ודוק: דומה כי על פניו, גם לשיטת העורר, ניתן להרשיעו בעבירה של הריגה, וגם עבירה זו לצד עבירות הנשק מקימות עילת מעצר.

לפגיעה בעוצמת הראיות בעבירת הרצח, יש השלכה לענייננו, וכידוע, ככל שעוצמת הראיות הלכאוריות קטנה יותר, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר. אכן, "גם כאשר מדובר בראיות לכאורה שעוצמתן אינה גבוהה, אך עילת המעצר היא עוצמתית, ניתן להגיע למסקנה כי אין לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר" (ראו, לדוגמה, בש"פ 9159/16 אבו זינה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 והאסמכתאות שם (5.12.2016)). ברם, לנוכח הפגיעה בעוצמת הראיות בנוגע לעבירת הרצח, הרי שיש בכך כדי להשליך גם על עוצמת עילת המעצר.

לנוכח הפגיעה בעוצמת הראיות ובעילת המעצר, יכריע את הכף חלוף הזמן והעובדה שעומדות רגלינו בהארכה השנייה וברי כי המשפט יתארך באופן שתידרשנה ארכות נוספות. ככלל, במסגרת בקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, בית המשפט לא נכנס לדיות הראיות, אך במקרה דנן, הבקשה לעיון חוזר והבקשה להארכת המעצר, נדונים כמקשה אחת, ויש בפגיעה בעוצמת הראיות כדי להשליך על נקודת האיזון, ולהסיטה לטובת העורר.

11.סוף דבר, שאני דוחה את בקשת המדינה להאריך את מעצרו של העורר, בכפוף לכך שתוצע ותתקבל חלופת מעצר הולמת לעורר. התיק יוחזר אפוא לבית משפט קמא על מנת שיבחן את החלופה המוצעת ו"יתפור" את התנאים, הערבויות והבטחונות כחוכמתו. בשלב זה, ועד להחלטה של בית משפט קמא, אני מורה על הארכת מעצרו של העורר.