בש"פ 7676-23 בש"פ 7676-23

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' נחלון) במ"ת 58861-06-23 מיום 18.10.2023, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.ביום 25.06.2023, הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בנסיבות מחמירות בצוותא לפי סעיפים 301א(א)(1) בצירוף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לצד כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

בתמצית, על-פי כתב האישום, בליל יום 21.04.2023 בוצע רצח. עובר לרצח, העורר תצפת על הגעת המנוח; דיווח על הגעתו למקום האירוע; ובעקבות כך הגיעו מעורבים אחרים (להלן: החשודים הנוספים או האחרים), וירו במנוח. לשם שלמות התמונה יצוין, כי נכון לשלב זה, לעמדת המשיבה, טרם אותרו האחרים.

3.ביום 11.07.2023, קבע בית משפט קמא כי קיימות עילות מעצר וראיות לכאורה לצורך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. הקביעה בדבר הראיות בוססה על גרסתו המפלילה של ע"ט, חברו של העורר; גרסתו המפלילה של מחמוד אבו רמילה (להלן: אבו רמילה); על תיעוד שיחות בין העורר לאבו רמילה כחלק מתרגילי חקירה; וכן, על שיחת טלפון שנערכה כשעה לאחר הרצח, ממספר טלפון שהיה לכאורה בשימוש העורר.

עם זאת, מעיני בית משפט קמא לא נעלמו קשיים הטמונים במסד הראייתי. קשיים הכוללים, בין היתר, סתירות פנימיות וחיצוניות בגרסאות ע"ט ואבו רמילה. כך למשל, ע"ט מסר בגרסתו על אודות שיחת טלפון שקיבל וביצע העורר בזמן שקדם לרצח, ומחקרי התקשורת שבוצעו בתיק מעלים ספק שמא גרסה זו מתיישבת עם העובדה שהעורר לכאורה ביצע שתי שיחות ממושכות ורציפות בסמוך לפני הרצח ובסמוך לאחריו. קושי נוסף, מתעורר "משום שגרסת ע"ט לא נמסרה בחקירתו הראשונה, אלא רק כאשר נאמר לו [שהעורר] כביכול הפליל אותו (עובדה שאינה נכונה)". אולם, בית המשפט עמד על כך שע"ט נתן הסבר לתזמון הפללתו של העורר, שנבע מחששו מהעורר ומאחרים, תוך שנקבע כי המשקל של הסבר זה, והאפשרות שקיימים הסברים חלופיים התומכים בחפותו של העורר ביחס לשאר התהיות ייבחנו בהליך העיקרי, משאינם מהווים "פרכות מהותיות וגלויות לעין". קושי נוסף נובע מהעובדה שע"ט ואבו רמילה נקבו בשמות של האחרים שלכאורה ביצעו את הירי במנוח, אולם החשודים ששמם ננקב, שוחררו ממעצר. ביחס לכך טען העורר כי ניתן ללמוד משחרור החשודים הנוספים ממעצר שהמשיבה סבורה שלא ניתן לתת אמון בגרסת ע"ט ואבו אמילה. עמדת המשיבה בהקשר אחרון זה הייתה כי ההבדל טמון בקושי הראייתי נגד אותם חשודים, שנבע מאופן זיהויים על-ידי ע"ט ואבו רמילה, ולא משום שסברה שגרסותיהם, כשלעצמן, אינן מהימנות. ביחס לכך הכריע בית המשפט כי "לצורך השלב שלפניי די בהסבר [של המדינה]".

4.שירות המבחן הגיש שלושה תסקירים בעניינו של העורר לצורך בחינת חלופת מעצר. בתסקיר השלישי המליץ שירות המבחן, "לא בלי התלבטות", על שחרור העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני – בחלופה שהוצעה על-ידי העורר, ושנבחנה על-ידי שירות המבחן.

5.יצוין, כי ביני לביני, ערר על אודות ההחלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה נדחה על הסף. זאת, משטרם בשלה העת לדון בערר, שעה שעתיד היה להתקבל התסקיר השלישי מטעם שירות המבחן (בש"פ 6957/23).

6.כאמור, ביום 18.10.2023, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בנוסף לקיומן של עילות מעצר ושל ראיות לכאורה, עמד בית המשפט על המסוכנות הנלמדת ממעשיו של העורר, ועל כך שחרף המלצת שירות המבחן – אין מקום לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. בין יתר נימוקיו, הדגיש בית משפט קמא את התרשמות שירות המבחן מאופיו של העורר ואת מעורבות העורר בקטטה עם עצור אחר במהלך מעצרו.

7.מכאן הערר שלפניי, במסגרתו, טען העורר להיעדר ראיות לכאורה, או לחלופין לחולשתן המשמעותית. בתוך כך, נטען לקשיים ופרכות בגרסת ע"ט ואבו רמילה; ולכך שהוא אינו הדובר בשיחת הטלפון שבוצעה לאחר הרצח. זאת ועוד, הוסיף העורר שע"ט ואבו רמילה נקבו בשמות החשודים הנוספים ממש, תוך מסירת פרטים מזהים תואמים, כך ש"קשה שלא לתהות" כיצד גרסתם המפלילה והסותרת מספקת לצורך מעצרו של העורר, בעוד שגרסתם התואמת לגבי החשודים הנוספים מובילה לשחרורם ללא כל תנאי, בקביעה שזיהויים "לא מובהק דיו". יתרה מכך, נטען כי חלופת המעצר המוצעת, אשר נבחנה על-ידי שירות המבחן, עונה לצרכים ולתנאים הנדרשים, ולכן ראוי לנקוט בה.

8.בדיון שנערך לפניי ביום 31.10.2023, שב העורר וחזר על עיקר טענותיו שבכתב ובראשן על הקשיים המתעוררים ביחס למסד הראייתי בתיק. בנוסף, הגיש העורר מזכר שנערך על-ידי קצין חקירות מיום 29.05.2023, אשר מהווה חלק מחומר החקירה בהליך (להלן: המזכר). המזכר מתאר את דבריו של ע"ט עם חוקרים למחרת מועד עדותו הראשונה, וממנו נלמד כי כבר במועד זה מסר ע"ט את זהותם הנטענת של החשודים הנוספים, ולא מסר "דבר וחצי דבר נגר העורר, לא הפליל אותו, ולא ציין שהיה לו חלק במעשה, ולבטח לא ציין שהוא פוחד ממנו".

מנגד, טענה המשיבה, כי יש לדחות את הערר, זאת משהחלטת בית משפט קמא "מקיפה את כל הקשיים בתיק, ובנקודה הזאת שבה אנחנו נמצאים התשתית הראייתית היא מבוססת". ממילא, כך נטען, הקשיים הראייתיים עליהם הצביע העורר, אינם "הופכים את הקערה על פיה".

9.לאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים, ושבתי והפכתי בחומרים הרלוונטיים, מצאתי כי דין הערר להתקבל.

10.כאמור, בית משפט קמא, בהחלטותיו המנומקות והמפורטות כדבעי, מצא כי ישנם קשיים במסד הראייתי בתיק, אך בשקלול בין הספקות לראיות – נכון לשלב זה של ההליך, קבע כי ידן של הראיות על העליונה. משכך גם נדחתה המלצת שירות המבחן.

11.הגם שלא מצאתי להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בכל הנוגע לעילת המעצר, איני יכול להצטרף למסקנתו ביחס למסד הראייתי הלכאורי בתיק. נכון לעת הזו, התמונה הראייתית הנשקפת מעלה, על פני הדברים, קשיים, שהגם שאינם 'ממוטטים את התיק', יש בכוחם להצדיק את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. ויוזכר, כי:

"הלכה ידועה היא שבית המשפט הבוחן את דבר קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצר עד תום ההליכים, אינו נדרש לשאלות של מהימנות העדים ולסתירות כאלה ואחרות ככל שהן עולות מן העדויות שנגבו [...] עם זאת, ולצורך בחינת הפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה לא יתעלם בית המשפט הדן בבקשת המעצר מסתירות העולות בחומר הראיות לכאורה, ואם מצא כי מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, עשוי הדבר לעתים להוביל למסקנה כי בשל חולשתן של הראיות לכאורה אין הצדקה למעצר או שיש מקום להורות על חלופה" (בש"פ 4692/06 אלמוגרבי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (20.06.2006)).

12.סבורני כי המזכר שהוצג בפניי הוא בעל משקל לא מבוטל, כלל ועיקר, בשלב זה של ההליך. המזכר מלמד כי מסירת פרטיהם של החשודים הנוספים על-ידי ע"ט נעשתה, לכאורה, במועד מוקדם למדי בחקירה; עוד בטרם הופלל העורר. ולא רק זאת, אלא שע"ט הזכיר את העורר במעמד השיחה שבבסיס המזכר, לאחר מסירת פרטיהם של החשודים הנוספים הנטענים, באופן הבא: "ראה את [החשודים הנוספים] בזירה יורים [במנוח], בהמשך סיפר על כך שהוא יחד עם [העורר] לקחו את הקטנוע והחזירו אותו למישהו ממשפחת מליחי". הנה כי כן, במעמד זה, נמסרו פרטים של חשודים פוטנציאליים לביצוע הרצח עצמו; לא עלתה טענה כלשהי ביחס למעורבות העורר באירוע או ביחס לחששו של ע"ט ממנו, וכל זאת, חרף אזכורו של העורר בשיחה. כעולה גם מקביעת בית משפט קמא, התהיות מתחדדות נוכח השלב בו הופלל העורר על-ידי ע"ט – רק לאחר שנמסר לע"ט, כחלק מתרגיל חקירה, כי העורר הפליל אותו. זאת ועוד, כאמור, גם אבו רמילה, מסר פרטים תואמים ביחס לחשודים נוספים פוטנציאליים, אך הוחלט לשחרר את חשודים אלה בשלב מסוים ממעצרם, נוכח חולשה בזיהויים. יש אף בנתון זה, כדי להקים צל של ספק ביחס למהימנות גרסתם של ע"ט ואבו רמילה – שהן העדויות המרכזיות בפרשה.

13.נוכח האמור, ובשים לב לכלל הידוע שלפיו "ככל שעוצמת הראיות הלכאוריות קטנה יותר, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר" (בש"פ 7079/23 רביבו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (23.10.2023)); לעובדה שמדובר בקטין; וכן להמלצת שירות המבחן – מצאתי שיש לקבל את הערר ולשחרר את העורר לחלופת מעצר.

אשר על כן, התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שיבחן בשנית את החלופה שנבדקה על-ידי שירות המבחן, או – ככל שעולה צורך, יבחן חלופות אחרות ו'יתפור' את התנאים, הערבויות והביטחונות כחוכמתו, כך שאלו יובילו לשחרורו של העורר לחלופת מעצר.

14.ויובהר – בשלב זה, ועד להחלטה של בית משפט קמא כאמור, העורר יוותר במעצר מאחורי סורג ובריח. מצופה, מטבע הדברים, כי עניין חלופת מעצרו של העורר ייבחן ויוכרע בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-30 ימים ממועד מתן החלטה זו.