בש"פ 6957-23 בש"פ 6957-23

לאחר עיון בבקשת המשיבה לדחיית הערר על הסף ובתגובת העורר, לא מצאתי כי יש בנסיבות העניין הצדקה לדון בערר טרם מתן החלטה סופית על ידי בית המשפט המחוזי.

עיון בטענות הערר אל מול החלטת בית המשפט המחוזי ונימוקיה מגלה על פניו כי אין בנמצא "טעם חזק" לקיים דיון בהחלטת הביניים ויש לאפשר לבית המשפט לסיים את מלאכתו (וראו: בש"פ 478/12 אל אעסם נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (23.1.2012); בש"פ 5981/23 דרבאס נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (11.8.2023)). זאת בפרט בשים לב לכך שהתסקיר בעניינו של העורר צפוי להיות מוגש מיד לאחר חג הסוכות (ביום 8.10.2023), דבר המהווה כשלעצמו טעם להימנע מלדון בעניין בשלב זה (וראו והשוו: בש"פ 2563/19 ניאזוב נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (18.4.2019); בש"פ 4026/15 מזאריב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (15.6.2015)). הצדק אפוא עם המשיבה ודין הערר להימחק על הסף. אין צריך לומר את המובן מאליו כי אם החלטת בית המשפט הסופית לא תערב לחכו של העורר, זכויותיו שמורות.

פועל יוצא מהחלטה זו שהדיון הקבוע ליום 26.9.2023 בטל (וראו לעניין זה: בש"פ 5867/21 פלוני נ' מדינת ישראל (30.8.2021); בש"פ 5518/13 אבו עראר נ' מדינת ישראל (12.8.2013)).