בש"פ 5518/13 חמזא אבו עראר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אליקים ) מיום 6.8.2013, בגדרה הורה על דחיית מועד הדיון בעניין שחרורו של העורר לחלופת מעצר עד ליום 25.8.2013, לצורך הכנת תסקיר מעצר על ידי שירות המבחן.

1.

ביום 28.7.2013 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד העורר, יליד 1992, המייחס לו עבירות בנשק לפי סעיפים 144(א) רישא + 144(ב) רישא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), ויריות באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק.

לפי המתואר בכתב האישום, בין העורר לבין משפחה אחרת מהכפר ערערה (להלן: המשפחה ) קיים סכסוך על רקע יחסו של העורר כלפי אחת מבנות המשפחה. בעקבות הסכסוך, ביום 10.7.2013 הגיעו העורר ושלושה מאחיו סמוך לבית המשפחה והחלו לקללם, שעה שאלה ישבו על גג הבית. בני המשפחה החלו להשליך חפצים לעבר העורר ואחיו, ובתגובה התרחקו הארבעה בריצה מהמקום. בעודם מתרחקים, העורר, אשר היה מצויד בכלי נשק אותו נשא בלא היתר כדין, ירה לעבר הבית מספר יריות, ואילו אחיו השליכו אבנים לעבר הבית.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. טרם שעיין בחומר החקירה, הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וביקש לשחרר את העורר לחלופת מעצר עד לקבלת תסקיר שירות המבחן. בית המשפט

(כב' השופט א' טובי) דחה את הבקשה, לאחר שקבע כי מדובר בעבירה חמורה שהמסוכנות הטמונה בה הינה מוגברת. בית המשפט קבע כי העורר יישאר במעצר, תוך שהוא מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר עד ליום 6.8.2013, אז יתקיים דיון בעניינו של העורר ויתאפשר לבא כוחו לטעון לעניין קיומן של ראיות לכאורה.

שירות המבחן הגיש בקשה לדחות את מועד הגשת התסקיר עד ליום 25.8.2013. בהחלטתו מיום 31.7.2013 הורה בית המשפט (כב' השופטת ש' שטמר) לצדדים להגיב אם מוסכם עליהם כי הדיון יתקיים ביום המבוקש וכי העורר יהיה נתון במעצר עד למתן החלטה אחרת. בית המשפט הוסיף כי ככל שלא תהיה הסכמה, יתקיים הדיון בפני השופט טובי ללא התסקיר, במועד שנקבע (קרי ביום 6.8.2013). בחלוף יומיים, משלא התקבלה תגובת המשיב, הורתה השופטת שטמר כי הדיון יתקיים במועד שקבע השופט טובי.

3.

ביום 6.8.2013 התקיים הדיון ב בית המשפט בפני כב' השופט א' אליקים. הדיון יוחד לשאלה האם לשחרר את העורר לחלופה עד להכנת תסקיר, או שמא יש להמתין להגשת התסקיר אשר עתיד להיות מוגש עד ליום 25.8.2013.

בית המשפט

ציין כי לנוכח הנסיבות החמורות המתוארות בכתב האישום, ודווקא בשל גילו הצעיר של העורר, יש צורך של ממש להיעזר בשירות המבחן. נקבע אפוא כי מן הראוי להמתין לתסקיר המעצר, וכי אין בדחייה שנתבקשה על ידי שירות המבחן כדי לשנות את החלטתו הראשונית של השופט טובי. עוד הובהר כי ככל שתסקיר המעצר יהיה מוכן במועד מוקדם מיום ה-25.8.2013, ניתן יהיה להקדים את מועד הדיון.

מכאן הערר שלפניי.

4.

העורר פותח את הערר בטענה כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את מהלך הדיון באולם. כך, לטענתו, לפני תחילת הדיון התעניין בית משפט קמא בחלופה המוצעת והודיע כי אם יקיים דיון לגבי החלופה, תהא החלטתו סופית ולא יתקיים דיון נוסף לקבלת תסקיר מעצר במועד מאוחר יותר. ואולם, לאחר שהעורר דבק בבקשתו לקיים דיון, העלתה המשיבה במפתיע טענת חוסר סמכות של בית המשפט לקיים דיון, ובעקבות זאת התנהל הדיון סביב שאלה זו בלבד.

לטענת העורר, שגה בית משפט קמא בכך שלא קיים דיון כלל בשאלת השחרור לחלופה ולא בחן אותה לגופה, או לחלופין לא דן בבקשת מעצרו של העורר עד תום ההליכים לגופה. עוד טוען העורר, כי לא היה מקום להתחשב בשירות המבחן וכי שגה בית משפט בכך שנמנע מלקצוב זמן סביר להגשת התסקיר.

5.

דין הערר להידחות.

ענייננו ב"מצב ביניים", בו בית המשפט נכון לצאת מנקודת הנחה כי ישנן ראיות לכאורה ועילת מעצר, וטרם נתקבלה החלטה לגבי מעצר העורר או לגבי קיומה של חלופת מעצר (ואזכיר כי בא כוח המשיב הסכים בדיון ביום 28.7.2013, על קיומן של ראיות לכאורה, ומיקד את טענותיו לעניין החלופה). ההחלטה מושא ערר זה אינה נוגעת אפוא לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, ואף לא לשאלה אם החלופה המוצעת ראויה אם לאו. כאמור, ענייננו בערר על החלטה המורה על דחיית מועד הדיון עד לקבלת תסקיר שירות המבחן, תוך הותרת העורר במעצר עד קבלתו.

6.

כפי שציינתי בהחלטתי בבש"פ 478/12 אל אעסם נ' מדינת ישראל (23.1.2012) (להלן: עניין אל אעסם ), יש לנאשם זכות לערור גם על "החלטת ביניים" מעין זו. ברם, "זכות לערור ושיקול דעת ערכאת הערעור אם לדון בערר לחוד"

(שם, סעיף 13 להחלטה). בית המשפט שלערעור רשאי להפעיל שיקול דעת האם להידרש לערר ולקיים דיון בעניינו, ו שיקולים מעשיים של יעילות הדיון וחיסכון במשאבי שיפוט הם שיקולים ראויים בהקשר זה. לאחר שעיינתי בכתב הערר על צרופותיו, מצאתי כי משיקולים אלה, אין טעם להידרש לערר.

7.

בהחלטותיו עמד בית משפט

המחוזי על חומרת העבירות המיוחסות לעורר, על המסוכנות הטבועה בהן, על כך שבנס לא קופחו חיי אדם, על הנסיבות החמורות המתוארות בכתב האישום, ועל כך שעד היום הנשק לא אותר. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט להגיע למסקנה כי קמה עילת מעצר ולהותיר את הדיון בשאלת קיומה של חלופת מעצר עד לאחר קבלת התסקיר, נוכח התרשמותו כי יש צורך בבדיקה מעמיקה של החלופה המוצעת.

לא ראיתי כל רבותא בטענת העורר לגבי התעניינותו הלכאורית של בית המשפט בחלופה המוצעת בראשית הדיון שהתקיים בפניו. אף אם בתחילת הדברים הביע בית המשפט נכונות לדון בקיומה של חלופה, הרי שלאחר ששמע את הצדדים, רשאי היה לקבוע כי אינו נכון לשחרר את העורר לחלופת מעצר טרם בחינת החלופה על ידי שירות המבחן.

8.

הדיון בעניינו של העורר התקיים ביום 6.8.2013, ולבקשת שירות המבחן נקבע כי התסקיר יוגש עד ליום 25.8.2013. לא אכחד כי משך הזמן בו יוחזק העורר במעצר עד קבלת התסקיר הוא פרק זמן משמעותי. ברם, כידוע, עבירות נשק ועילת המסוכנות הולכות יד ביד, והשגת מטרת המעצר על דרך של חלופה שמורה למקרים חריגים (ראו, למשל: בש"פ 4290/02 פדרמן נ' מדינת ישראל (5.6.2002)). בנוסף, וברוח הדברים שנאמרו בעניין אל עאסם , דיון בערכאת הערעור בטרם השלים בית משפט של מעצר את מלאכתו בנושא החלופה, אינו בהכרח בטובתו של העורר, נוכח החשש כי בית המשפט

שלערעור יביע דעתו כי חלופה לא תוכל לסכון.

9.

סיכומו של דבר, שלכשיוגש תסקיר המבחן, ישקול בית המשפט המחוזי את האמור בו ויקבל החלטה מושכלת. ככל שהעורר לא ישלים עם ההחלטה, תהא פתוחה בפניו הדרך להגיש על כך ערר נוסף לבית משפט זה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערר.