בש"פ 7124/98 מדינת ישראל נ. עלי אלקדיים

זו בקשה להאריך ב90- יום את מעצרם של שמונה משיבים שהוגש נגדם ונגד נאשם נוסף כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס להם שורה של עבירות סחר בסמים מסוכנים מסוג הירואין, קוקאין וקנבוס בסכומים ניכרים מאוד.

מדובר במעשים שנעשו במשך החודשים דצמבר 1997 וינואר 1998.

בית המשפט נתבקש לעצור את הנאשמים עד לסיום משפטם, והוא נעתר לכך, לאחר שנחה דעתו שקיימות ראיות לכאורה מחד, ושהמשיבים בחזקת מסוכנים מאידך, וציווה על מעצרם עד תום ההליכים. החלטה זו ניתנה ב31.3.98-. המועד של תשעה חודשים הקבוע בחוק לסיום תקופת מעצר, גם אם מדובר במעצר עד תום ההליכים, עומד לפקוע לגבי חלק מן המשיבים ב16.11.98-, ולגבי המשיב מס' 8 בלבד ב25.11.98-, ומשיב מס' 3 ב1.12.98-.

ב"כ המדינה הסבירה לי שהמשפט מתנהל ביעילות המרבית האפשרית. התקיימו עד היום 14 ישיבות, והמשפט קבוע לעוד 10 ישיבות, שהאחרונה בהן ב3.12.98-. לבקשה צורפה החלטתו של השופט מיום 8.11.98, שבה קבע את עשרת המועדים הבאים, ובה מציין השופט שכוונתו לסיים את המשפט עד למועד האחרון, משום שלאחר מכן הוא יוצא לתקופת שבתון ממושכת.

ב"כ המדינה ציינה שהמשפט התנהל ביעילות, שמיעת ההוכחות החלה ב11.6.98-, אבל הנאשמים כפרו סופית רק ב27.4.98-, ולכן אי אפשר היה להתחיל הרבה יותר מוקדם.

בסיכומו של דבר, לדעת ב"כ המדינה התיק נוהל במירב היעילות, אבל בהתחשב עם כמות הנאשמים, כמות העדים שיש לשמוע ואריכות חקירתם הנגדית על-ידי הסניגורים, אי אפשר היה לסיים את המשפט ב9- חודשים.

ב"כ המדינה ציינה, שיש אמנם עוד 40 עדי תביעה שלא נשמעו, אבל היא תנסה לצמצם רשימה זו, ומתוך העדים שנותרו רק שניים הם מרכזיים, שעדותם תארך זמן רב. ההערכה של ב"כ המדינה היא שהמשפט יסתיים במועדים שקבע השופט.

עו"ד מירוז, שטען בפני בשם כל הסניגורים ובשמם של כל המשיבים, טוען שאין מקום להאריך את המעצר, וזאת בגלל הנימוקים הבאים:

א.

לדעתו, אין שום סיכוי שהמשפט יסתיים בעשרת המועדים הקבועים. להיפך, הוא משוכנע שצריך לפחות 30 ישיבות נוספות.

9 נאשמים צריכים להעיד, וגם כ40- עדי הגנה.

דברים אלה נאמרים ללא כל ביקורת. לדעתי, בית המשפט היה יעיל, והתביעה והסניגורים שיתפו פעולה, אבל אין מנוס מקביעת ישיבות רבות במשפט מסוג זה.

ב.

לדעת מר מירוז, חל שינוי נסיבות, משום שהבסיס הראייתי של האישומים קרס. עד המדינה לא העיד כפי שציפו ממנו, ובשלב של חקירה חוזרת נתבקש בית המשפט להכריזו כעד עוין, והבקשה נדחתה. לדעת מר מירוז התוצאה במקרה כזה היא הרסנית לתביעה. מחד, התביעה כבר לא יכולה לבקש את בית המשפט לתת אמון בעד שהיא בעצמה ביקשה להכריזו כעוין, ומאידך אין לה אפשרות להגיש הודעותיו במשטרה כראייה. התיאור אינו מתעלם מהילכת בית משפט זה בבש"פ 825/98 מפי כבוד השופט קדמי, אשר לפיה:

"אין מקום להתיר למשיב לטעון במסגרת הבקשה להארכת המעצר, טיעון שמקומו - ככל טיעון הנעוץ בשינוי נסיבות - בהליך של עיון חוזר".

עוד נאמר שם, כי ההליך של הארכת המעצר לא נועד לבחון טענה של כירסום בתשתית הראייתית העומדת בבסיס הוראת המעצר. אולם, לדעת מר מירוז, המקרה כפי שתואר הוא חריג, ולכן ראוי גם להחליט החלטה חריגה.

ג.

לא מדובר בעבירה של מסוכנות כמו רצח או אונס. אף-על-פי שהסחר בסמים גם הוא עבירה חמורה, ניתן להגן על הציבור גם בדרך של חלופת מעצר.

מקובלת עלי עמדת התביעה. כפי שנפסק לא אחת וגם בבש"פ 825/98 הנ"ל, השיקולים שצריך לשקול בשלב הזה הם ניהול המשפט ביעילות וברציפות, חומרת העבירה ומסוכנותה ולא שאלת הראיות. הנושא של התשתית הראייתית כבר זכה לשיקול בעת שניתן הצו לעצור את המשיבים בפעם הראשונה.

במקרה דנן, אין מחלוקת לגבי יעילותו של הדיון בבית המשפט. המשפט גם קבוע לעוד 10 ישיבות כמעט רצופות מיום ליום.

אינני מוכן לדון בתוצאות של ההתפתחות שהיתה עם עד המדינה. אני לא חושב שזה השלב הנכון, וכי כאן הערכאה הנכונה לדון בזה. השופט הנכבד בבית משפט קמא, בסיומו של המשפט, יצטרך לשקול את עדותו של עד המדינה לאור כל מה שקרה בבית המשפט, ואין מקום שהדבר ייעשה כאן, במסגרת בקשה זו.

סיכומו של דבר, לפי כל הכללים שנקבעו בפסיקה, זהו מקרה שראוי בו להאריך את המעצר. אין ספק שהמחוקק התכוון למקרים כמו זה, כשקבע את האפשרות של הארכת המעצר מעבר ל9- חודשים. אם לוקחים בחשבון את כמות העדים מחד ואת כמות הנאשמים מאידך, קשה מאוד לדרוש שהמשפט יסתיים בדיוק ב9- חודשים.

במהלך הטיעונים הזכיר עו"ד מירוז שיקול נוסף, שלדעתו, צריך לקחת בחשבון, והוא שהשופט הנכבד עומד לפרוש.

אינני רואה שיש לעניין הזה קשר כלשהו להחלטה. ברור מהחלטתו של השופט, שצורפה לבקשה, שהוא מתכוון לסיים את הדיון. אך אפילו אם לא יצליח בכך, הרי שיש לזה פתרון במסגרת התיק, והעובדה ששופט אחר ייאלץ להמשיך במקום שהפסיק קודמו, אין לה השלכה על הנושא שנדון בעניין זה.

לאור האמור, אני מאריך את מעצרם של כל המשיבים ל90- יום נוספים החל מ16.11.98-. אני ער לכך שמעצרם של המשיבים 8 ו3- מסתיים במועד מאוחר

יותר, אבל אין טעם להפריד עכשיו. אם המשפט יסתיים תוך 90 הימים האמורים, הרי שיסתיים בשביל כולם, ואם יהיה צורך לפנות שנית לבית משפט זה, יהיה צורך לפנות בשביל כולם.