בש"פ 7170/06 מדינת ישראל נ. נדאל האדי

נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל 32 אישומים. על פי הנטען, החל מאמצע שנת 2005 ארגן המשיב כנופיה אשר תכננה וביצעה גניבות רבות של כלי רכב שהועברו לאחר מכן אל שטחי הרשות הפלשתינית שם נמכרו. הכנופיה כללה שלושה חברים נוספים והיא פעלה לפי דפוס קבוע שחזר על עצמו בכל האירועים המתוארים בכתב האישום. עיקר הפעולות בוצעו באוקטובר-דצמבר 2005. עניינם של שאר המעורבים בפרשה הופרד מעניינו של המשיב והוא מתברר בתיק אחר (ת.פ. 5669/05) בבית משפט השלום בראשון-לציון.

כתב האישום בעניינו של המשיב הוגש בדצמבר 2005. בתאריך 19.1.06 נענה בית משפט קמא, כבוד השופט א' אורנשטיין מבית משפט השלום בראשון-לציון, לבקשתה של המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט קיבל תסקיר מעצר ביחס למשיב ובהסתמך גם על האמור בתסקיר הורה על מעצרו. התיק התחיל להתברר וככל שאני מבינה - מרבית עדי התביעה נשמעו. כרגע קבועות עוד שתי ישיבות ב-16 וב-19 לאוקטובר 2006. בין הצדדים ניטשה מחלוקת באשר לסיכוי כי בישיבות אלה אכן יסתיים הדיון. בא כוח המדינה מצביע על כך, שעל פי אומדנו של בית משפט קמא, הדיון אמור להסתיים בשתי ישיבות, שכן פרשת ההגנה צפויה להיות קצרה ופרשת התביעה עומדת בפני סיום. הסנגור מפנה להתפתחויות מסוימות, צורך שנוצר לשמוע עדים מחדש וקושי שעשוי להתעורר בשל הצורך כי הדיון בעניינם של שניים מהעדים יסתיים לפני שיוכלו להעיד בתיק הנוכחי ולשיטתו הדיון לא יסתיים בתאריכים אלה. חזקה על בית משפט קמא שקבע מה שקבע לעניין משך הדיונים, על בסיס הערכה ריאלית של הצפי בתיק זה ומכל מקום תקופה של 90 ימים –מותירה גם "שולי בטחון", למקרה שהדיון לא יסתיים בשתי ישיבות.

משזוהי נקודת המוצא, נראה לי כי מן הראוי להיענות לבקשת המדינה להאריך את המעצר ב-90 ימים נוספים (מדובר בהארכה ראשונה ( . הפרשה שנגולה היא פרשה חמורה, היא עומדת בקריטריונים שנקבעו בבש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל , פד"י נב(4) 268, לענין עבירות כלכליות המצביעות על מסוכנות ועל סכנה של ממש לביטחון הציבור. המשיב, כך על פי הנטען, עמד בראש הכנופיה, קשר את הקשרים הנדרשים עם הגורמים ברשות הפלשתינית, קיבל את התמורה בעד כלי הרכב הגנובים וחילק את הכסף בין יתר חברי הכנופיה.

בגדר מושכלת יסוד, חלוף הזמן יש בו כדי להסיט את נקודת האיזון לכיוון שחרורו של נאשם אשר ענינו טרם נסתיים. הסטת נקודת האיזון היא חלק מהשיקולים העומדים בפני בית המשפט בשעה שהוא מתבקש להאריך את המעצר מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים. השאלה בסופו של יום היא, האם המסוכנות עודנה קיימת והיא מחייבת את שהותו של הנאשם, שמדובר בו, מאחורי סורג ובריח. לענייננו, אופיה של ההתארגנות שמדובר בה, השיטתיות שפעלו בה חברי הכנופיה, הנזק שנגרם ומקומו של המשיב בהיררכיה, מצביעים על כך כי מדובר במסוכנות שטרם פגה. צודקת התביעה כאשר היא אומרת שכל טיעוניו של הסנגור באשר למצבם של ילדי העורר והתפתחויות שחלו בתחום זה, מקומן בהליך של עיון חוזר ולא בהליך הנוכחי.

התוצאה היא כי אני נענית לבקשה. מעצרו של המשיב מוארך בזאת ב-90 ימים נוספים שתחילתם ב-29.9.06.