בש"פ 7184/01 מדינת ישראל נ. גדליהו חוטה

לפני בקשה שלישית של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בת.פ. 264/00 בבית המשפט המחוזי בחיפה בתשעים יום או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם.

בתאריך 25/6/00 הוגש כתב אישום כנגד המשיב באישום של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית כאשר על פי עובדות כתב האישום החזיק ברשותו סם מסוג קאנבוס במשקל כולל של למעלה מ100- קג'. באותו מועד נמצאו בכליו סכומי כסף גדולים במזומן - 24,700 ש"ח, וכן 1,500 ש"ח ו- 250$.

ב10/7/00- הוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן כנגד המשיב והוסף בו אישום נוסף בגין החזקת כמויות נוספות של סמים מסוג קנאבוס, קוקאין ו- MDMA , והוא הואשם גם בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות שארעה אגב התנגדותו למעצר. גם הפעם, על פי האישום, נמצאה ברשות המשיב כמות גדולה של כסף במזומן.

ב13/7/00- החליט בית המשפט המחוזי בחיפה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. מאז, הוארך מעצרו מעבר ל9- חודשים פעמיים, בכל פעם ל90- יום, וזאת בהסכמת המשיב, מאחר שבאותה תקופה ריצה ממילא עונש מאסר בפועל בגין עבירות אחרות בתיקים אחרים בהם הורשע.

ב28/6/01- הסתיימה פרשת התביעה, וביום 25/9/01 צפוי סיום פרשת ההגנה. ההערכה היא כי סיכומי הטענות בכתב יוגשו בהקדם והכרעת הדין תינתן בתוך פרק זמן נראה לעין.

התביעה לא השכילה להסביר מה ההצדקה לכך שעד היום טרם נסתיים המשפט אף שמדובר בבקשה שלישית להארכת מעצר מעבר ל9- חודשים. מן הסתם, הרושם שנוצר הוא כי לא אצה לאיש הדרך להתקדם ולסיים את ההליך כל עוד המשיב הוחזק בלאו הכי בין סורג ובריח במסגרת ריצוי עונש מאסר בגין עבירות אחרות. ראוי היה גם בנסיבות אלה כי הצדדים ובית המשפט לא ייקלעו לשאננות-יתר, ויעשו כל מאמץ לסיים את המשפט בלא שיהא צורך להאריך את מעצר המשיב מעבר לתשעה חודשים לגבי פרק הזמן שבו כבר סיים את ריצוי עונשו. נראה כי במקרה זה לא היתה מודעות מספקת לעקרון כי הארכת מעצר מעבר למגבלת תשעת החודשים הינה בבחינת חריג ולא הכלל והיה ראוי לעשות מאמץ שלא לגלוש לבקשת מעצר נוספת לפני סיום המשפט דוקא לאור תקופת "החסד" הנוספת של חצי שנה שבה נתארך המעצר בהסכמה בשל היותו חופף בלאו הכי את ריצוי עונש המאסר האחר על ידי המשיב. בנסיבות אלה, אין לראות בעין יפה בקשת הארכה זו, וטוב היה אילו ניתן היה לסיים את המשפט בלא צורך להגישה.

יחד עם זאת, וחרף הביקורת האמורה, גם אם ראוי היה כי המשפט יתנהל בקצב מזורז יותר אין פירוש הדבר כתוצאה מתחייבת מכך כי יש לשחרר את המשיב מן המעצר. נדרש איזון ראוי בין האינטרס הציבורי בהגבלת משך מעצרו של נאשם בעת ניהול משפטו לבין עניינו של הציבור בהבטחת שלומו ובטחונו מפני אדם שמסוכנותו גדולה ומפני אפשרות שיבוש הליכים והימלטות מן הדין העלולים להתרחש במקרה של שחרור.

ענייננו בנאשם מסוכן אשר על פי האישומים מחזיק בסמים מסוגים שונים בכמויות גדולות מאד אשר, על פניהם, אינם מיועדים לצריכה עצמית. הוא מואשם גם בתקיפת שוטר ונסיון להימלט ממעצר, ומקבץ אישומים זה מצביע על מסוכנות וחשש משיבוש והימלטות מן הדין. נוסף לכך, כנגד המשיב הרשעות קודמות במספר רב מאד, מהן עבירות החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, תקיפות כנגד שוטרים, עבירות אלימות, גניבות ופריצות ועבירות רכוש אחרות. שילוב נתונים זה מעיד על כך כי מסוכנות המשיב אינה מוטלת בספק ושחרורו עלול להעמיד את בטחון הציבור בסכנה. בצד שיקולים אלה יש להדגיש כי המשפט עומד בפני סיומו, ומועד מתן הכרעת הדין, ככל הנראה, קרוב.

בנסיבות אלה, ובאיזון כולל של מכלול השיקולים, אני מחליטה להיענות לבקשת ההארכה של המדינה לגבי חלק מן התקופה המבוקשת, תוך הנחה ותקוה כי בית המשפט קמא יתן עדיפות מיוחדת לסיום ההליך המתנהל לפניו בתוך תקופת ההארכה.

אני מאריכה את מעצרו של המשיב למשך 70 ימים החל מיום 20/9/01 או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם.