בש"פ 7238/13 תאופיק דלו נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.8.2013 בה דחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

עיינתי בנימוקי הבקשה והבקשה המשלימה ובתגובת המשיבה - המתנגדת לבקשה - ומצאתי כי השיקולים הרלבנטיים מושכים לכיוונים מנוגדים.

מחד גיסא, משך האיחור אינו מבוטל (הבקשה המקורית הוגשה ביום 24.10.2013) ומתגובת המשיבה עולה כי קיים קושי בגרסה אותה הציג המבקש בדבר חוסר יכולת לתקשר בתקופה הרלבנטית בשל מצבו הרפואי נוכח העובדה שבמהלכה התייצב לשני דיונים שהתקיימו בעניינו. כמו כן, גם אם מצבו הרפואי של המבקש היה קשה כנטען, בא-כוחו יכול היה להגיש בשמו בקשת ארכה עד לשיפור במצבו, ובבקשה המשלימה הודה בא-כוחו כי לא עשה כן מחמת טעות.

מאידך גיסא, מתגובת המשיבה עולה כי המבקש אכן נפצע בעיניו שלושה ימים לפני מתן ההחלטה, ולא ניתן לשלול את טענתו כי על רקע פציעתו התקשה להמשיך ולנהל את ענייניו המשפטיים, ולו בחלק מן התקופה. עוד יוזכר כי ההליך שהגשתו מתבקשת הינו ערר בזכות על החלטה הנוגעת לחירותו של המבקש (אשר בשלב זה עומדת לו חזקת החפות), וכי קיים קושי מובנה לבחון בשלב זה, מבלי לעיין בחומר הראיות, את סיכוייו של הערר בו מעוניין המבקש להשיג על קביעות בית המשפט המחוזי לעניין קיומן של ראיות לכאורה נגדו (ראו בש"פ 2000/10 מזרחי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (25.3.2010)).

לאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הרלבנטיים ובשים לב לאמת המידה הנוהגת עימנו בבקשות למתן ארכה בפלילים, החלטתי בנסיבות העניין הקונקרטי שלא לחסום את דרכו של המבקש להעלות טענותיו בבית משפט זה.

מזכירות בית המשפט תפתח תיק בש"פ ותתייק בו את הערר וכן את החלטתי זו, ותעביר את הערר לטיפולו של שופט תורן.