פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"פ
7249/97 - א'
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקש:
בן ציון מימון
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע
גזר דין במסגרת בקשת רשות
ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
בע"פ 1000/97 מיום 7.12.97
בשם
המבקש: עו"ד עזריאל (עוזי) בכר
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהוטל על המבקש ואשר המבקש אמור להתחיל בריצויו ביום 21.12.97.
המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' הנשיא ד' ארבל) בשני אישומים בביצוע עבירות של מעשה מגונה בכח, בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן: "החוק") (עבירה לפי סעיף 348 (א) לחוק), ובביצוע מעשה מגונה תוך ניצול מרות ביחסי העבודה או בשירות (עבירה לפי סעיף 348 (ה) לחוק). בית המשפט קבע, כי המבקש, רב פקד במשטרת ישראל, קצין ניהול של מרכז לבדיקות תקופתיות, עשה מעשים מגונים ברופאה, שהשתייכה אף היא למשטרה ועבדה במקום (להלן: "הרופאה") וכן במספר רב של חיילות ששרתו במקום. בסיכומו של דבר גזר בית המשפט על המבקש מאסר של ארבע שנים, מהן שנתיים בפועל ושנתיים על תנאי. ערעורו של המבקש על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים א. אבן-ארי, ד. בר-אופיר וה. אחיטוב). לפיכך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ובמסגרתה הוא מבקש, כי יעוכב ביצועו של עונש המאסר שהוטל עליו.
טענתו המרכזית של המבקש בבקשת רשות הערעור היא, כי הרשעתו בביצוע מעשה מגונה באדם לפי סעיף 348(א) היא שגויה - בהתייחס לאחד משלושת המעשים שעשה ברופאה. לטענתו, באותו מקרה עשה מעשה מגונה בפומבי בפני אדם אחר - היינו ביצע עבירה לפי סעיף 349 לחוק, עבירה שהעונש המירבי שבצדה הוא נמוך יותר (שנה - ולא שבע שנים). לגישתו מעוררת ההבחנה שבין מעשה מגונה באדם לבין מעשה מגונה בפומבי שאלה משפטית הראויה לדיון בפני בית משפט זה. עוד טוען המבקש, כי בית משפט השלום נתפס לכלל טעות עובדתית בגזר הדין וייחס לו עבירות חמורות מן העבירות בהן הורשע. מטעמים אלה, טוען המבקש, כי טובים סיכוייו לקבל רשות ערעור ולזכות בערעורו - ולפיכך הוא מבקש, כי עונש המאסר שהוטל עליו יעוכב, שמא יתברר עניינו לאחר שירצה את כל עונשו או לאחר שלא תהיה עוד תועלת ממשית בהפחתת תקופת מאסרו או בהמרתה בעבודות שרות.
לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע החלטתי לדחותה . אפילו צודק המבקש בטענות שהעלה בבקשת רשות ערעור ואפילו היה מקום להרשיע אותו לגבי אחד מן המעשים שעשה בעבירה הקלה יותר של מעשה מגונה בפומבי (ולעניין זה אין אני מחווה דעה) עדיין יוותרו על עמדן הרשעותיו בשני מעשים מגונים שביצע ברופאה ובמקרים רבים אחרים של מעשים מגונים שביצע בחיילות. כך שאין יסוד להניח, כי גם בתסריט הנוח ביותר למבקש יופחת עונשו של המבקש באופן כה קיצוני, כך שאם יחל בריצוי מאסרו תסוכל מטרת בקשתו.
זאת ועוד, מבלי לחוות דעה לגוף בקשת רשות הערעור, ראוי להזכיר, כי נוכח מדיניותו המצמצמת של בית משפט זה בכל הנוגע למתן רשות ערעור שני (וראה לעניין זה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ'
מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123) אין סיכויי המבקש להצליח בבקשתו מרובים.
הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
ניתנה היום, ט"ו בכסלו התשנ"ח
(14.12.97).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97072490.
A01
/דז/