בש"פ 7253/09 אלמשט ממו נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם (השופט י' מרזל), בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין.

2.

ביום 22.10.08 הורשע המערער על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' צלקובניק) בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בת זוג, איומים והיזק לרכוש. זאת, על רקע אלימות קשה שנהג המערער כלפי אשתו. ביום 30.11.08 נגזר דינו של המערער והוטלו עליו 6 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, וכן הופעל במצטבר עונש של 6 חודשי מאסר מותנה שעמד לחובת המערער. המועד האחרון להגשת הערעור על גזר הדין היה 14.1.09. ביום 2.4.09 הגיש המערער בקשה להארכת המועד להגשת הערעור. במסגרת הבקשה הציג בא-כוח המערער מספר נימוקים לעיכוב שחל בהגשת הערעור. ראשית, טען בא-כוח המערער כי ייצוגו של המערער ואיסוף חומר החקירה בעניינו הוסדר אך במהלך חודש ינואר 2009. לעניין זה ציין בא-כוח המערער כי באותה תקופה התרחש מבצע "עופרת יצוקה", אשר בגינו צומצמה פעילות משרדו של בא-כוח המערער, הנמצא בדרום הארץ. עוד נטען, כי ביום 26.2.09 ניסה בא-כוח המערער להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור אך זו נדחתה על-ידי מזכירות בית המשפט. בהקשר זה הוסיף בא-כוח המערער כי ביום 2.3.09 פנה בהקשר זה אף לפרקליטות המדינה. הבקשה להארכת מועד נדחתה בהחלטת הרשם מיום 13.7.09. נגד החלטה זו מופנה הערעור שלפניי.

3.

דין הערעור להידחות. כידוע, סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מקנה לבית המשפט סמכות להאריך את המועד שנקבע בחוק להגשת ערעור. בניגוד להליך האזרחי, הארכת מועד להגשת ערעור בהליך פלילי אינה תלויה בקיומו של "טעם מיוחד" (השוו, תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עם זאת, אין בכך כדי לייתר את הדרישה למתן טעם לאיחור (ע"פ 2112/03 ברזילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.8.03)). בהקשר זה נקבעו בפסיקה מספר שיקולים לאורם יש לבחון בקשות להארכת מועד להגשת ערעור בהליך פלילי. כך, בין היתר, יש ליתן משקל למשך האיחור, למהות ההליך, לסיכויי הערעור ולשאלה האם היה הנאשם מיוצג במסגרת ההליך (ראו למשל, ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 353 (1986) ). במקרה דנא, כפי שקבע כבוד הרשם בהחלטתו, מובילה בחינת שיקולים אלה למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד. ראשית, במקרה דנא מדובר באיחור ממושך יחסית (כחודשיים וחצי) בהגשת הערעור. כפי שנקבע בהחלטת הרשם, בא-כוח המערער לא סיפק טעם לכך שלכל אורך התקופה לא פנה הוא בבקשה להארכת מועד לבית המשפט. שנית, לא ניתן הסבר מניח את הדעת למשך הזמן שחלף מאז הסתיים מבצע "עופרת יצוקה" (בשלהי חודש ינואר 2009) ועד שהוגשה לבסוף הבקשה להארכת מועד. זאת, גם בהתחשב בכך שהמערער לא הציג כל אסמכתה לפנייתו הנטענת לבית המשפט מיום 26.2.09. אכן, אין להתעלם מכך שנוכח חשיבותו של ההליך הפלילי ומשמעותו כלפי הנאשם יש לגלות גמישות בהחלטה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. ואולם, במקרה דנא מופנה הערעור אך נגד העונש שהושת על המערער. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר הדין שנקבע על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד. לפיכך, בנסיבות העניין גם סיכויי ההליך אינם מצדיקים את קבלת הבקשה להארכת מועד.

4.

הערעור נדחה אפוא.