פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
726/98
בפני:
כבוד השופט י. קדמי
ה
מבקשת
:
מדינת ישראל
נגד
המשיבים
:
1.
יוסי מיכלשווילי
2.
מאיר חזן
בקשה
להארכת מעצר לפי סעיף 64
מעבר
לתשעה חודשים לחוק סדר הדין הפלילי
(סמכויות
אכיפה - מעצרים)
תאריך
הישיבה: ח' בשבט תשנ"ח (4.2.98)
בשם
המבקשת: עו"ד אריה פטר
בשם
המשיבים: עו"ד ירום הלוי
החלטה
נגד שני המשיבים - ושניים אחרים - הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום (ת.פ. 71/96), בו יוחסו להם עבירות של הריגה, נשיאת נשק שלא כדין, גניבה ושיבוש הליכי משפט. נגד נאשם נוסף - מילרי ציציאשוילי (להלן: מילרי) - הוגשה בקשר לאותה פרשה, כתב אישום נפרד, בהתחשב בכך שהוא נמנה בין עדי התביעה בתיק הנוכחי.
כתב האישום הוגש ביום 8.8.96; וביום 2.9.96 הורה נשיא בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים - לרבות שני הנאשמים האחרים - עד תום ההליכים. ערר שהוגש כנגד ההחלטה נדחה.
בתום שנה למעצר נתבקשה הארכתו (בש"פ 4743/97) בשלושה חודשים, עד ליום 7.11.96; ובית משפט זה נעתר לבקשה והורה בהתאם.
משלא נסתיים המשפט עד למועד הנ"ל נתבקשה הארכה שנייה של המעצר (בש"פ 6454/97). בית המשפט נעתר לבקשה לגבי שני המשיבים שבפני בלבד; והורה על שחרורם של שני הנאשמים האחרים בתנאים מגבילים.
עתה, משנסתיימה תקופת ההארכה השנייה, חוזרת המדינה ומבקשת - בשלישית - הארכת מעצרם של שני המשיבים שנותרו במעצר. הנימוקים להמשך החזקתם של המשיבים במעצר הינם - כמו בהארכות הקודמות - ענייניים ודיוניים. מן ההיבט הענייני - טוענת המדינה כי "מסוכנותם" של השניים בכל הקשור לחידוש הפעילות העבריינית החמורה העומדת בבסיס אישומם, לא איבדה מעוצמתה בשל חלוף הזמן והוא הדין בחששות של "שיבוש הליכי המשפט". ואילו מן ההיבט הדיוני, מצביעה המדינה על כך שעשתה כל שהיה בידה לעשות על מנת לקיים את הדיון במסגרת המועדים שנקבעו לכך, אך הדבר לא עלה בידה בשל גורמים שאין לה שליטה עליהם ובין היתר ההמתנה לסיום משפטו של מילרי עד להעדתו בתיק זה.
מאידך גיסא, טוען ב"כ המשיבים כי ה"מסוכנות" והחששות "לשיבוש הליכי המשפט", איבדו עם חלוף הזמן מידה משמעותית מכוחם; והוא מוצא לכך בסיס בהצבעה על העובדה ששני האחרים - השותפים לכתב האישום - ששוחררו, לא חידשו את פעילותם העבריינית ולא עשו דבר על מנת לשבש את הליכי המשפט. הארכה שלישית של מעצר נאשמים - מדגיש ב"כ המשיבים - מחייבת הצבעה על "מסוכנות" ו"חשש לשיבוש הליכים" ברמת וודאות גבוהה; שאחרת - לא יהיה בכוחם של גורמים אלה לעמוד בפני זכותו של נאשם שלא להימצא במעצר, מעבר למיגבלות הזמן הבסיסיות שקבע לכך הדין.
אכן, מקובל עלי שאין די בעובדה שהתביעה אינה נושאת באחריות לכך שמשפטו של נאשם הנתון במעצר אינו מסתיים במסגרת מיגבלות הזמן שקובע הדין - כבמקרה דנן - כדי להצדיק הארכות של המעצר מעבר למיגבלות האמורות; וכי ענין זה אינו אלא אחד הגורמים שבית המשפט מביא בחשבון שעה שהוא מתבקש להורות על הארכה כאמור.
כפי שניתן ללמוד מן ההלכה הפסוקה, גורם מרכזי שעל בית המשפט לבחון בהקשר זה הוא מידת ואופי ה"מסוכנות" או ה"חשש לשיבוש הליכים", העומדים בבסיס עילת המעצר; ולעמת כנגדם את המשקל המצטבר של משך המעצר, הן כגורם המקהה את עוצמת ה"מסוכנות" - או החשש ל"שיבוש ההליכים" - והן כגורם המבטא את עוצמת הפגיעה בזכותו של אדם, שלא להיות נתון במעצר אלא במקום שאין מנוס מכך.
ככל שיכולתי ללמוד מן הטעונים שהושמעו בפני ומן הפרטים המצויינים בבקשת המדינה - ובין היתר מהתפתחות הדיון כמתואר שם - עצמת ה"מסוכנות" של חזרה לפעילות עבריינית ומידת החשש ל"שיבוש הליכים" על ידי הימלטות מן הדין ואי התייצבות לדין, לא קהו בשל חלוף הזמן; ומאידך גיסא, ההליך עומד בפני סיום - הסיכומים קבועים ליום 9.2.98 - ואם הכרעת הדין תשנה את תמונת האישום, יוכלו המשיבים לפנות בבקשה לעיון חוזר במעצרם.
במצב דברים זה החלטתי להיעתר לבקשה והנני מורה על הארכת מעצרם של שני המשיבים לתשעים ימים נוספים מיום 8.2.98 ועד ליום 3.5.98, או עד לסיום ההליכים במשפטם בת.פ. 71/96 (מחוזי ב"ש), הכל לפי המועד המוקדם יותר.
ניתנה היום, ח' בשבט תשנ"ח (4.2.98).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98007260.
H03