בש"פ 7261/05 אלמירה רחמימוב נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. עניינו של ההליך בערעור על הרשעת המבקשת בעבירות שונות סביב שותפותה בקשר שקשרו מספר קושרים כנגד בנק מסד, ואשר במסגרתו הונו את הבנק וגנבו כספים שהופקדו בחשבונות של לקוחות הבנק. גזר הדין נשוא ההליך ניתן ביום 18.4.05, והבקשה שבפני הוגשה ביום 28.7.05.

2.המבקשת טוענת כי לא ידעה כי עומדת לרשותה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור, אלא גילתה זאת רק לאחר תום המועד שבדין. נטען עוד כי סיכויי ההליך טובים, מאחר ובית המשפט לא התייחס כראוי למצבה ונסיבותיה המקלות של המבקשת, ואף לא אפיין בבירור את חלקה של המבקשת בפרשה. נטען עוד כי האינטרס של מניעת עיוות דין גובר על זה של הסופיות, ולפיכך מן הראוי לאפשר למבקשת את יומה בבית המשפט.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מדובר באיחור ארוך ומשמעותי, כאשר נימוקה היחיד של המבקשת הוא אי ידיעת הדין. נטען כי לא זו בלבד שאי ידיעת הדין אינה פוטרת, אלא שהמבקשת היתה מיוצגת על ידי סניגור בקיא מאוד בדיני העונשין ובסדר הדין, ולפיכך טענתה בדבר אי ידיעת הדין נראית תמוהה ובלתי משכנעת. בנוסף נטען כי ההליך אינו מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, ולפיכך אינו מצדיק דיון בגלגול שלישי. לפיכך, אף סיכויי ההליך נמוכים, ואין לקבל את הבקשה.

4.מבחינת הבקשה וטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. אמנם מדובר בהארכת מועד בהליך פלילי, אשר די לה בטעם שאינו עילה כדי "טעם מיוחד". כן נקוט בידינו לילך כברת דרך כלפי מי שהורשע בדינו, על מנת שיוכל למצות את סיכויי ההשגה על הרשעתו. אולם גם בשים לב לכך, שומה על המבקש אורכה להביא טעם מספק לאיחור. טעם שכזה אינו עולה כאן. צודקת המשיבה בטענתה לפיה נוכח ייצוג המבקשת, אין ליתן משקל רב לטענה בדבר אי ידיעת הדין. בפרוטוקול הדיון מצוין במפורש כי בא כוח המבקשת היה נוכח. אף סיכויי ההליך הנמוכים – "גלגול שלישי" לעניין חומרת העונש - מטים את הכף לרעת המבקשת. לבסוף, אין המדובר באיחור זניח אלא באיחור של כמעט חודשיים ימים. התוצאה היא כי הבקשה נדחית.