בש"פ 8106/10 משה נזרד נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום לפי הודאתו בעבירה של סחיטה באיומים. נגזרו עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. ביום 15.7.2010 דחה בית-המשפט המחוזי, במעמד המבקש ובא-כוחו דאז, את ערעור המבקש על הרשעתו. הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגשה ביום 4.11.2010. המבקש, המייצג את עצמו, טוען כי האיחור בהגשת ההליך נובע מהעדר ייצוג ומאי ידיעת המועדים הקבועים בדין. המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אמת, הגישה בבקשות להארכת מועד בפלילים גמישה יותר לעומת הליכים אזרחיים, והנטייה היא לילך כברת דרך כלפי מי שהורשע בדינו, על מנת שיוכל למצות את סיכויי ההשגה על הרשעתו. יחד עם זאת, גם בפלילים הכלל הוא שיש להקפיד על המועדים הקבועים בחוק, וכי על מבקש האורכה להציג "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור בהגשת ההליך. בהקשר זה, ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו למשל: בש"פ 5988/06

נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.7.2006)).

בנסיבות המקרה דנן, המועד האחרון להגשתה של בקשת רשות ערעור לפי דין, היה ביום 1.9.2010. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 4.11.2010, קרי- באיחור של חודשיים. מדובר באיחור משמעותי. הטעם שהציג המבקש לאיחור האמור אינו מניח את הדעת, בהתחשב בכך שהמבקש היה מיוצג בהליך שהתקיים בבית-המשפט המחוזי; ובהתחשב בכך שהטענה בדבר אי ידיעת הדין נטענה בעלמא, בלא להבהיר כיצד ידע המבקש להגיש את ההליך שלפניי. יש לזכור כי טענות בדבר העדר ייצוג ואי ידיעת הדין אינן בגדר מילות-קסם, ואין די בהן כאשר הן נטענות באופן סתמי כדי להצדיק איחור משמעותי בהגשת הליך. זאת ועוד; והדבר מהווה שיקול עיקרי בעיניי – סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי נראים נמוכים, בהתחשב בכך שמדובר בערעור ב"גל גול " שלישי שאינו מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המערער, אשר כבר נבחן בשתי ערכאות (ראו והשוו: בש"פ 7261/05 רחמימוב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 16.8.2005)).

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית.