בש"פ 7296/04 חאתם זועבי נ. מדינת ישראל

1.העורר קובל על כך שבית המשפט המחוזי בנצרת שחררו בתנאי מעצר בית מלא, בהקשר להליך פלילי המתנהל נגדו.

2.העורר ושני אחרים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי. לעורר מיוחסות עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח ותקיפה בנסיבות מחמירות. לאחרים מיוחסות עבירות דומות. סיפור המעשה כמתואר בכתב האישום אינו ברור דיו. מכל מקום, מדובר שם על אירוע בו שניים מבין הנאשמים, אחד מהם העורר, הגיעו לביתו של אדוארד ברגות (להלן - המתלונן) ואיימו עליו כי יפגעו בו אם לא ישלם סכום כסף של כ-100,000 ש"ח לאדם אחר כלשהו. האירוע התרחש בחודש אוגוסט 2003. כתב האישום מדבר על אירוע נוסף שהתרחש בחודש ספטמבר 2003. באותו מקרה תפסו השניים, העורר ושותפו לאירוע הקודם, את המתלונן והיכו אותו מכות נמרצות. התוקף הנוסף נטל סכין ואיים באמצעותה על המתלונן שישלם את הכסף שהוא נדרש לשלמו באירוע הקודם. חומר הראיות הגולמי שהונח בפני בית המשפט המחוזי הובילו להעלות תמיהות שונות, אף שבסופו של דבר קבע, כי קיימות ראיות לכאורה. עם זאת, בשל החולשה של החומר קבע בית משפט קמא שאין הצדקה להיעתר לבקשת המעצר עד תום ההליכים. משהוצגה בפני בית המשפט בישיבה נוספת חלופת מעצר הוא הורה, כי העורר יימצא במעצר בית מלא מחוץ למקום מגוריו. העורר טוען, כי לא הייתה הצדקה להחמיר עימו באופן שעליו להימצא במעצר בית בכל שעות היממה.

3.עיינתי בחומר הראיות ואכן מתעוררות שאלות ותמיהות שונות. עם זאת, וכפי שקבע בית משפט קמא, יש לומר כי קיימות ראיות לכאורה, אלא שעוצמתן חלשה במידת מה. על כן, ניתן להבין מדוע בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשת המעצר. מן הצד האחר, לא אוכל לומר, כי אותה חולשה שבחומר צריכה להביא להקלה נוספת ביחס למה שציווה בית המשפט המחוזי.

4. הערר נדחה.