בש"פ 7308/13 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

הבקשה שבפני להארכת מעצר שנייה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) הוגשה בעניינם של שני משיבים, ובמסגרתה עתרה המבקשת להארכת מעצרם החל מיום 9.11.2013 ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 20838-11-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. המשיב 1 נתן הסכמתו לבקשה ובהתאם לכך הוריתי על הארכת מעצרו, כאמור, כבר ביום 28.10.2013. החלטתי הנוכחית נדרשת אפוא רק לעניינו של המשיב 2.

כתב האישום והליכי המעצר הקודמים

2.

ביום 12.11.2012 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כתב האישום פורס שורה של עבירות חמורות הקשורות, על-פי הטענה, לפעילותו של ארגון פשיעה בבאר שבע, ובכלל זה עבירות של ניסיון רצח, חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לביצוע פשע ועוד. רוב האישומים בכתב האישום (שמונה במספר) מתייחסים למשיב 1 בלבד. אחד האישומים (מספר חמש) מתייחס גם למשיב 2 המואשם בו, יחד עם המשיב 1, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )), ניסיון לרצח (עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין) וניסיון לשידול לרצח (עבירה לפי סעיף 33(1) בצירוף סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין) כולן בנסיבות של ארגון פשיעה (בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק המאבק בארגוני פשיעה )), אם כי למשיב 2 עצמו לא מיוחסת עבירה של פעילות בארגון פשיעה. באופן יותר ספציפי, אישום זה נסב על שני מקרים שבהם פנה המשיב 2 למשיב 1 ולאדם נוסף וניסה לשכנע אותם לגרום למותו של אדם אחר, המשתייך לארגון פשיעה נוסף בעד תמורה של 100,000 שקל. המשיב 1 הסכים להצעתו של המשיב 2, אך התוכנית לא יצאה לפועל לאחר שהנשק שהיה אמור לשמש לביצוע הרצח נתפס על ידי המשטרה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את שני המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. המשיב 1 נעצר עד תום ההליכים בהסכמה. לעומת זאת, המשיב 2 התנגד למעצר עד תום ההליכים.

4.

ביום 31.1.2013 הורה בית המשפט קמא על שחררו של המשיב 2 לחלופת מעצר (מ"ת 20855-11-12, השופט נ' אבו טהה ). בהחלטה זו קבע בית המשפט קמא כי אף שהמבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובתו של המשיב 2 הרי שעוצמתה היא נמוכה יותר ואינה מצדיקה את מעצרו. על כן, הורה בית המשפט קמא על שחרורו של המשיב 2 לחלופת מעצר בבית חמותו. המבקשת הגישה ערר על ההחלטה מיום 31.1.2013, וביום 7.2.2013 קיבל בית משפט זה (בש"פ 851/13, השופטת א' חיות (להלן: בש"פ 851/13 )) את הערר והורה על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בין השאר, נכתב בהחלטה זו כי "העבירות המיוחסות למשיב יש בהן כדי להצביע על מסוכנותו הרבה ויש צדק בטענת המדינה כי 'הריחוק הסטרילי' המאפיין את ההתנהלות המיוחסת למשיב שבחר לגייס אחרים לביצוע זממו, מעלה את החשש כי חלופת מעצר, הדוקה ככל שתהיה, אין בה משום מענה הולם למסוכנותו" ( שם , בפסקה 7). בהמשך לכך, נדרשה ההחלטה לקושי שעליו הצביע המשיב 2 בכל הנוגע לכך שהמשפט צפוי להיות ארוך ומורכב, בה בשעה שרק חלק קטן מכתב האישום נוגע עליו, מה שצפוי להשפיע על התמשכות מעצרו. השופטת חיות מצאה טעם בטענה זו, אך לא מצאה בה בסיס מספיק להימנע ממעצר בשים לב למכלול הנסיבות ולמסוכנותו של המשיב 2. היא הוסיפה וקבעה באשר לכך כי "עם קושי זה ניתן להתמודד למשל בכך שהעדויות הנוגעות לאישום המיוחס למשיב תשמענה תחילה ואז תישקל בשנית שאלת המשך מעצרו. מכל מקום, שיקול זה אינו יכול להכריע את הכף לכיוון שחרורו של המשיב כבר בשלב זה נוכח המסוכנות העולה מן המעשים המיוחסים לו. מסוכנות זו מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים וכך אני מורה" ( שם , בפסקה 10).

5.

משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתחום תקופת המעצר של תשעה חודשים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם מעבר לתשעה חודשים. ביום 5.8.2013 האריך בית משפט זה (בש"פ 5456/13, השופט י' עמית ) בהסכמת באי כוח המשיבים את מעצרים בתשעים ימים. הבקשה שבפני היא כאמור בקשה נוספת להארכת מעצר (שנייה).

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

6.

ביום 3.12.2012 התקיימה הקראה פורמאלית בעניינו של המשיב 1. ההקראה בעניינו של המשיב 2 התקיימה ביום 10.12.2012, לאחר בקשת דחייה מטעם ההגנה. בהמשך, התקיימו דחיות נוספות נוכח בקשות באי-כוח הצדדים שעניינן הוא החלפה והסדרת ייצוג. ביום 8.7.2013 הגיש בא-כוח המשיב 2 מענה לכתב האישום, במסגרתו כפר במרבית העבירות המיוחסות לו. לאחר מכן התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה ביום 3.9.2013, למרות בקשות דחייה נוספות מטעם בא-כוחו של המשיב 1, על רקע טענות של אי-העברת חומרי חקירה. ישיבת הוכחות נוספות התקיימה ביום 17.9.2013. לאחר מכן הגיש בא-כוח המשיב 2 בקשה לביטול מועד ההוכחות הבא שנקבע ליום 1.10.2013, בטענה כי לא קיבל את פרוטוקול החקירה הראשית מהישיבות הקודמות. ישיבות ההוכחות הבאה התקיימה ביום 15.10.2013, שבה הסתיימה שמיעת עדותו של העד המרכזי בפרשה, שהוא עד מדינה, וכן נשמעה עדותו של עד תביעה נוסף.

7.

העדות המרכזית נגד המשיב 2 היא כאמור עדותו של עד מדינה. לעת הזו, הסתיימה שמיעת עדותו במסגרת החקירה הראשית. עם זאת, חקירתו הנגדית תתקיים על-פי ההערכה רק בעוד כחודש בשים לב לכך שהוא מעיד כעת במסגרת הליך אחר – ועדות זו אמורה להתמשך בתקופה האמורה, כמפורט בפסקה 9 להלן.

טענות הצדדים

8.

בבקשה הנוכחית, חוזרת המדינה ומדגישה את מסוכנותו של המשיב 2, כפי שזו נלמדת מן המעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצועם: גיוס אנשים לבצע מעשה רצח, אשר סוכל רק בשל תפיסתה של המשטרה את כלי הנשק. כן טוענת המדינה כי מסוכנותו של המשיב 2 היא משמעותית, בשים לב לעברו הפלילי העשיר, אשר כולל 18 הרשעות קודמות בגין עבירות סמים, אלימות ורכוש וריצוי שלושה עונשי מאסר בפועל. עוד טוענת המדינה כי לגבי חלוף הזמן לא הקהה את מסוכנותו של המשיב 2, וכי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט והימלטות מן הדין. נוכח דברים אלו, סבורה המדינה כי שחרורו של המשיב 2 לחלופת מעצר יש בו כדי לסכן את הציבור.

9.

בהתייחס למהלך המשפט, המדינה מציינת כי היא ערה לעיכובים במשפטם של המשיבים, אך ציינת כי עיכובים אלו נבעו בעיקר בשל בקשות הדחייה השונות של ההגנה לצורך הסדרת הייצוג ולימוד חומר החקירה. בעניין זה הוסיפה באת-כוח המדינה ועדכנה כי כבר התקיימו 4 דיוני הוכחות, ונכון לעת הזו קבועים 5 דיונים הוכחות נוספים במהלך תקופת ההארכה המבוקשת. בנוסף, ציינה באת-כוח המדינה כי עד המדינה יחל בעדותו בתיק האחר כבר ביום 4.11.2013, במתכונת של 3 דיונים בשבוע.

10.

בא-כוחו של המשיב 2 חוזר ומצביע על האופן שבו הוא נפגע מכך שההליך המתקיים נגדו הינו חלק ממסכת אישומים רחבה הכלולה בכתב אישום שבו 8 אישומים ו-93 עדים, שברובם אינם מתייחסים אליו. בשים לב לכך, כמו גם לעובדה שעד המדינה סיים את חקירתו הראשית, לשיטתו יש מקום לשחררו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

11.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הגעתי לכלל דעה שיש מקום להיענות לבקשת המדינה.

12.

אכן, וכפי שחזר והזכיר בא-כוחו של המשיב 2, הארכת מעצר מעבר לתקופת הזמן הסטטוטורית של 90 ימים, צריכה להיעשות בכל הזהירות הראויה לנוכח החשיבות הנודעת לאיזון שבין הזכות לחירות של הנאשם שטרם הורשע לבין האינטרס בהבטחת שתום הציבור וביטחונו ותקינות ההליך השיפוטי (ראו למשל: בש"פ 3224/12 מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק (8.5.2013)). עם זאת, אני סבורה כי המסוכנות הגבוהה העולה מן העבירות המיוחסות למשיב 2 כמו גם מעברו הפלילי המשמעותי (כפי שהסבירה גם השופטת חיות בהחלטתה ב בש"פ 851/13 ) מחייבות – גם בעת הזו – להאריך את מעצרו.

13.

ככל שהמשיב 2 סבור שבשלב זה של ההליך – לאחר שנשמעה העדות הראשית של העד המרכזי נגדו – חל "כרסום" בראיות, הרי שפתוחה בפניו הדרך להעלות טענה זו במסגרת של עיון חוזר, ומבלי שאני מחווה כמובן דעתי בשאלה זו.

14.

לפני חתימה, אני מבקשת להעיר כי מקרה זה שב ומחדד את הקושי העולה מכך שלעתים מעצרם של נאשמים מתארך בשל כך שמשפטם כרוך במשפטם של נאשמים אחרים, והתמשכות המשפט נובעת מעניינם של אותם אחרים. לעתים, עניין זה הוא בלתי נמנע בשל הקשר ההדוק בין האישומים והמסכת הראייתית המוצגת על-ידי התביעה. עם זאת, ומבלי לנקוט עמדה בעניין שבפנינו, דומה שראוי כי גם עניין זה יעמוד נגד עיני התביעה בעת שמתגבשת ההחלטה על ניסוחם של כתבי אישום.

15.

אשר על כן, מעצרו של המשיב 2 מוארך בזה החל מיום 9.11.2013 ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 20838-11-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.