בש"פ 7317/98 רוימי שלום נ. מדינת ישראל

1.בפני ערעור על החלטת הרשמת, השופטת מ' אגמון בבש"פ 6033/98 מיום 8.11.98, בה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ח' אפרתי) בתיק ת.פ. 2527/94 מיום 1.9.98 שלא לפסול את עצמו.

2.כאמור בהחלטה נשוא הערעור, הגיש המבקש את ערעורו למעלה משלושה שבועות לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשתו. הרשמת סרבה לראות בטענה, כי האיחור נבע מהמתנת המבקש למתן החלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול, משום עילה מספקת להארכת המועד המבוקשת. בפרט בהתחשב בתקופה הקצרה הקבועה בדין להגשת ערעור פסלות.

3.נימוקי הרשמת מקובלים עלי ולא מצאתי בטיעונים שבפני עילה לסטות מהחלטתה.

4.המבקש, שאינו מיוצג, מערב בנימוקי הערעור וב"הודעה לבית המשפט" שהוגשה על ידו ביום 29.11.98, טענות הנוגעות להחלטת הרשמת יחד עם טענות הנוגעות בפסלות - הן בהתייחס לאירועים שהתרחשו עובר להחלטה נשוא בקשת הפסלות והן בהתייחס לאירועים שהתרחשו לאחר הגשת הערעור שבפני. למען הסדר הטוב יובהר, כי משנדחה הערעור על החלטת הרשמת ממילא לא יוגש ולא יידון ערעור הפסלות שביקש המבקש להגיש. אם סבור המבקש, כי האירועים שהתרחשו אחרי החלטת בית המשפט השלום מיום 1.9.98 מקימים עילת פסלות חדשה ועצמאית, הרי מקומן של טענות אלה (שלתוכנן ולמשקלן אין אני נדרש) הוא, בכפוף להוראות הדין, בבית המשפט השלום.

הערעור נדחה.