בש"פ 7346/09 מרדכי שגיב נ. מדינת ישראל

1.

בתאריך 10.6.2007 הוטל על המבקש עונש של שלוש שנות פסילה בפועל מלהחזיק ברשיון נהיגה, אשר יימנו מתאריך 29.6.2006 (להלן: התיק הראשון ). בתאריך 4.6.2008 נדון המבקש בתיק תעבורה נוסף, לעונש של שנה אחת לפסילה מהחזקת רשיון נהיגה (להלן: התיק השני ). משהסתיימה תקופת הפסילה בתיק הראשון, והודע למבקש כי רשיונו יושב לו רק בחלוף שנה נוספת – נוכח העונש שהוטל עליו בתיק השני – הגיש המבקש באוגוסט 2009 "ערר" על ההחלטה בתיק השני, בטענה כי עונשו בתיק זה היה צריך להיות חופף לעונשו בתיק הראשון. המבקש טען כי הסתמך על אישור בית המשפט לתעבורה בתל-אביב – יפו, המציין כי המבקש הפקיד את רשיונו במזכירות בית המשפט בתאריך 30.6.2008, בהתאם לפסק הדין בתיק השני (להלן: אישור ההפקדה ), ולכן ציפה והניח כי יזכה לקבל את רשיונו מחדש בחלוף שנה.

2.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שבח ), בהחלטתו מתאריך 19.8.2009, מתח ביקורת על התנהלות המבקש במכלול, ודחה את הבקשה לגופה בציינו כי פסילת רשיון הנהיגה באופן מצטבר עולה בקנה אחד עם הוראתו המפורשת של סעיף 42(ב) לפקודת התעבורה, התשל"א-1961 , הקובעת כדלקמן:

"הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמת ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת".

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה חוזר המבקש ככלל על טענותיו בבית המשפט המחוזי.

3.

דין הבקשה – להידחות. אף אם נתעלם משאלת עצם זכותו של המבקש להשיג על החלטת בית משפט השלום, ולאחריו – בית המשפט המחוזי, בדרך שעשה זאת (ראו החלטתי ב-בש"פ 10360/07 אהרון נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.1.2009)), הרי שדין הבקשה להידחות אף לגופה, מן הטעם שהובא בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד. ציפייתו, תקוותו, או הנחתו של המבקש – הבלתי מבוססת והמנוגדת לדין – כי תקופת הפסילה בתיק השני תחפוף באופן אוטומטי את זו שבתיק הראשון, אין בה כדי להצדיק את קבלת הבקשה. אף הסתמכותו של המבקש על אישור ההפקדה האמור לעיל אין בה ממש; באותו אישור צוין מפורשות כי: "פסילה זו מצטברת לכל פסילה אחרת התלויה ועומדת נגד הנאשם".

4.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.