בש"פ 7352/08 רועי צורף נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת חנה בן עמי) מיום 14.08.08 לפיה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט זילברטל) מיום 12.5.08, במסגרתה שוחרר המבקש למעצר בית בתנאים, וכן נאסרה יציאתו מן הארץ. בקשת העותר היא כי יותר לו להשתתף בשיעורי דת הנערכים בבית כנסת שבסמוך לביתו, וכי יתאפשר לו לצאת לחו"ל, לעיר אומן שבאוקראינה, כדי להתפלל שם על קברו של הרבי נחמן.

2.

על-פי כתב האישום שהוגש כנגד העורר ונאשמים נוספים, היכה העורר ביחד עם אחרים קטין בן 14, לאחר שהקטין סיפר לאביו כי הוא הוכה על-ידיו. הוא הואשם בעבירות של תקיפת קטין והתעללות בקטין. באישום נוסף נטען, כי העורר נהג להכות במספר רב של מקרים את אותו קטין בכל חלקי גופו באמצעות אגרופיו וידיו, וכן סטר לקטין בפניו מספר ניכר של פעמים, וזאת עשה בעידודם של נאשמים אחרים. במקרה מסוים אף היכה העורר את הקטין בראשו באמצעות מקל עץ.

יודגש, כי נגד קבוצה של נאשמים בכתב האישום הוגשו 21 אישומים, כאשר לעורר מיוחסים שניים מתוך אישומים אלה. הקבוצה עצמה מואשמת בכך כי לאחר שאימם של הקטינים התקשתה להתמודד עם עול גידול ילדיה, הנאשמים, בהוראת אחד, ליאור חן, ביצעו "תיקון בילדים", שכלל מעשי טלטול, הכאה, כפיתה, שריפת איברים, האכלה בצואה ועוד. מטרת הטיפולים הייתה "להוציא מן הילדים את השדים והמזיקים אשר שוכנים בהם". כל המעשים נעשו באופן שיטתי, וכל זאת בהסכמת אימם של הקטינים. יודגש עוד, כי יתר הנאשמים, אשר להם מיוחסים עיקר המעשים,

נעצרו עד תום ההליכים.

3.

עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצר העורר עד לתום ההליכים. לאחר קבלת תסקיר מעצר, קבע בית המשפט המחוזי בתאריך 12.05.08 כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים, אך בהחלטה צויין כי ניתן יהיה לשחרר את העורר, בכפוף למתן ערבויות, למעצר בית מלא בפיקוח בני משפחתו. כן נאסר על העורר לצאת מן הארץ. בנוסף, נקבע כי בשלב זה אין לאפשר לעורר לצאת מביתו לתפילות וכי "הנושא יבחן, אם תוגש בקשה מתאימה לאחר זמן, כאשר יתברר באיזו מידה מסתגל העורר ומסתגלים המפקחים למעצר בית".

4.

בתאריך 31.07.08 נדונה בבית המשפט המחוזי בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו.

העורר ביקש כי בית המשפט יקל על מעצרו, ויאפשר לו לצאת לתפילות שחרית, מנחה וערבית, וכן לשיעורי תורה בבית הכנסת בלוויית אחד המפקחים. לטענת העורר, נוצר קושי לקיים בביתו תפילות ושיעורי תורה, ולכן ביקש כי יותר לו לצאת למטרות אלה מביתו. כמו כן, ביקש העורר כי יותר לו לצאת את הארץ לצורך השתטחות על קברו של רבי נחמן בעיר אומן שבאוקראינה בתאריכים 28.9.08 ועד 10.10.08. לבקשת העורר, קבע בית המשפט כי הנושא יועבר לבחינת שירות המבחן במסגרת תסקיר משלים.

בתסקיר המשלים שנערך לעותר על-ידי שירות המבחן נכתב כי "יציאתו של רועי [העורר] בליווי אביו לכל צורך לא תעלה את רמת הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, ולאור זאת אנו ממליצים כי כבוד בית המשפט יאפשר לרועי לצאת בליווי אביו לכל צורך, ובפרט לתפילות ושיעורי תורה בבית הכנסת הסמוך לביתם". שירות המבחן גם הדגיש כי לעורר אין עבר פלילי קודם כלשהו.

5.

ביום 14.08.08 פסק בית המשפט המחוזי כי יותר לעורר לצאת לתפילות בבית הכנסת הסמוך למקום מעצר הבית שלוש פעמים ביום, לשעה כל פעם, ובלבד שהוא ילווה על-ידי אביו מצאתו ועד חזרתו אל הבית. בית משפט קמא דחה את בקשתו של העורר לצאת מביתו לצורך השתתפות בשיעורי תורה, וציין כי "בניגוד לתפילות הדורשות מספר מסוים של אנשים, ניתן אכן לקיים שיעורי תורה בבית אף ללא נוכחות אנשים נוספים, כך שהפגיעה בחירותו של המבקש אינה גדולה". אשר לבקשתו של העורר לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ, קבע בית המשפט כי "חומרת העבירות המיוחסות למבקש מקימה חשש מסתבר להימלטות מן הדין, ובהעדר טעם מיוחד ודחוף ליציאה מישראל, כגון טיפול רפואי, הבקשה נדחית". בית המשפט הוסיף, כי אמנם המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום אינם מגיעים לרמת החומרה של המעשים המיוחסים ליתר הנאשמים, אולם די בחומרתם שלהם כדי להטות את הכף כנגד קבלת הבקשה.

6.

בערר זה משיג העורר על החלטת בית משפט קמא בדבר חלופת המעצר. הוא טוען, כי עמדת שירות המבחן היא כי הוא יכול להתלוות לאביו לכל צורך, וכי ליווי זה מאיין כל סכנה וחשש מפניו. לדברי העורר, אין להבחין בין תפילות לשיעורי התורה, שכן שניהם מתקיימים באותו מקום, ואין זה סביר לאפשר לעורר להשתתף בתפילות, ובעת ובעונה אחת למנוע ממנו מלהשתתף בשיעורי דת. העורר מוסיף, כי יש להתחשב גם בהתמשכות הצפויה של המשפט לאור מספר הנאשמים והמספר הרב של העדים הצפויים להעיד, והצפי להליך הוכחות מורכב. במיוחד כך הדבר, מאחר שהמתלונן היחיד כנגד העורר מסרב, לטענת העורר, לשתף פעולה עם המשיבה. לאור כל אלה, טוען העורר כי יש להתיר לו לצאת את הארץ לאוקראינה בלווי אביו, תוך שתיקבענה ערבויות מתאימות להבטחת חזרתו לישראל. הוא מציין, כי מ דובר בנסיעה המהווה אירוע חשוב עבורו בפן הדתי-רוחני-חברתי בקהילתו, וכי מזה שש שנים ברציפות הוא נוהג לנסוע אל העיר אומן שבאוקראינה בתקופה זו של השנה.

7.

המדינה מתנגדת לבקשה. לטענתה, קיימת מסוכנות במתן אפשרות לעורר לצאת מביתו למקומות לימוד תורה בהם מצויים אנשים נוספים, מה גם שלימוד תורה ניתן להעשות בבית, ואין צורך ביציאה למקום אחר לצורך כך. גם הנסיעה לאוקראינה כרוכה בסיכון, והיא אינה חיונית אלא אופציונלית בלבד. לאור זאת, אין להיענות לבקשה.

8.

דין הערר להידחות.

העורר מואשם בעבירות חמורות של פגיעות אלימות והתעללות קשה בקטין. העבירות מיוחסות לו כחלק מאישום רחבים יותר כנגד קבוצה של נאשמים, אשר פעלה בצורה מאורגנת בעשיית שפטים והתעללות קשה בקטינים כחלק מתפיסת "תיקון" מעוותת, האוצרת בתוכה פוטנציאל מסוכן של נזק כבד לילדים חסרי ישע.

מאחר שחלקו של העורר בביצוע עבירות הקבוצה היה, באופן יחסי, קטן יותר, הוא שוחרר לחלופת מעצר בכפוף לתנאים מגבילים. תנאים אלה נועדו לתת מענה למסוכנותו שנותרה בעינה גם בשחרורו, וכן לחשש הקיים לשיבוש הליכים והשפעה על עדים שעדותם טרם נשמעה במשפט. בנסיבות הענין אין מקום לרכך את ההגבלות שהוטלו בחלופת המעצר אלא במסגרת הנדרש וההכרחי להגשמת צורך חיוני של האדם, ובכלל זה, לאפשר לו לקיים אורח חיים דתי בלא הפרעה. לפיכך, התיר לו בית המשפט יציאה לתפילות, תוך כיבוד אמונתו, ונוכח הקושי לקיים תפילה במנין בביתו. אולם מהיתר זה אין להסיק קיום הצדקה לפרוץ את תנאי מעצר הבית, ולאפשר השתתפות העורר בפעילויות אופציונליות שונות, האופייניות לאדם חפשי, שחרב משפט פלילי חמור אינה מתהפכת על צווארו. קיום למודי תורה בחבורה מחוץ לבית, ונסיעה לאומן שבאוקראינה להשתטח על קבר צדיק הן מסוג הפעילויות האופייניות לאדם חופשי, שאינו נתון להליך פלילי בעבירות חמורות והן אינן מצדיקות גריעה מתנאי חלופת המעצר שנועדו להגן על הציבור מפני מסוכנותו של נאשם, ועל תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש. אין צריך לומר, כי איש לא יאסור על העורר לקיים למודי תורה במקום מעצר הבית, אך אין הצדקה להתיר לו יציאה ללמודים אלה מחוץ למקום הימצאו בחלופת המעצר עד לסיום המשפט.

הערר נדחה.