ע"פ 5800/09 רועי צורף נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים ( כב' השופט צ' זילברטל ) מיום 8.7.09 אשר דחה את בקשת העורר לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ לתקופה של 8 ימים מיום 16.9.09 עד 24.9.09 לצורך נסיעה לטיול באוקראינה.

2.

על פי כתב האישום שהוגש נגד העורר ונאשמים נוספים, הואשם העורר בעבירות של תקיפת קטין והתעללות בקטין בכך שנהג להכותו במספר רב של מקרים בכל חלקי גופו באמצעות אגרופיו, ולסטור לו על פניו מספר ניכר של פעמים, וזאת עשה בעידודם של נאשמים אחרים. במקרה מסוים היכה את העורר בראשו באמצעות מקל עץ.

3.

העורר הינו חלק מקבוצה של נאשמים, אשר הואשמו ב-21 אישומים אשר מייחסים לחברי הקבוצה התעללות קשה בילדים, בהוראתו של אחד, ליאור חן, אשר אמורה היתה להביא ל"תיקון בילדים" בדרך של מעשי טלטול, הכאה, כפיתה, שריפת איברים, האכלה בצואה ועוד. על פי כתב האישום, המעשים נעשו באופן שיטתי בהסכמת אימם של הקטינים. מרבית האישומים מיוחסים לשאר הנאשמים, ולעורר מיוחסים שני אישומים מתוך כתב האישום.

4.

עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצר העורר עד לתום ההליכים. לאחר קבלת תסקיר מעצר, קבע בית המשפט המחוזי ביום 12.05.08 כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים, אך בהחלטה צויין כי ניתן יהיה לשחררו, בכפוף למתן ערבויות, למעצר בית מלא בפיקוח בני משפחתו. כן נאסר על העורר לצאת מן הארץ. בנוסף, נקבע כי בשלב זה אין לאפשר לעורר לצאת מביתו לתפילות וכי "הנושא יבחן, אם תוגש בקשה מתאימה לאחר זמן, שיתברר באיזו מידה מסתגל העורר ומסתגלים המפקחים למעצר בית".

5.

ביום 31.07.08 נדונה בבית המשפט המחוזי בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו.

העורר ביקש כי בית המשפט יקל על מעצרו ויאפשר לו לצאת לתפילות שחרית, מנחה וערבית וכן לשיעורי תורה בבית הכנסת בלוויית אחד המפקחים. בנוסף, ביקש העורר כי יותר לו לצאת את הארץ כדי להשתטח על קברו של רבי נחמן בעיר אומן שבאוקראינה בתאריכים 28.9.08 ועד 10.10.08. לבקשת העורר, קבע בית המשפט כי הנושא יועבר לבחינת שירות המבחן במסגרת תסקיר משלים.

בתסקיר המשלים נכתב כי "יציאתו של רועי [העורר] בליווי אביו לכל צורך לא תעלה את רמת הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד ולאור זאת אנו ממליצים כי כבוד בית המשפט יאפשר לרועי לצאת בליווי אביו לכל צורך ובפרט לתפילות ושיעורי תורה בבית הכנסת הסמוך לביתם".

6.

ביום 14.08.08 קבע בית המשפט המחוזי כי יותר לעורר לצאת לתפילות בבית הכנסת הסמוך למקום מעצר הבית שלוש פעמים ביום, ובלבד שהוא ילווה על ידי אביו מצאתו ועד חזרתו אל הבית. בית משפט קמא דחה את בקשתו של העורר לצאת מביתו לצורך שיעורי תורה, ו ציין כי "בניגוד לתפילות הדורשות מספר מסוים של אנשים, ניתן

לקיים שיעורי תורה בבית אף ללא נוכחות אנשים נוספים, כך שהפגיעה בחירותו של המבקש אינה גדולה".

אשר לבקשתו של העורר לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ ולצאת לאוקראינה, קבע בית המשפט המחוזי כי "חומרת העבירות המיוחסות למבקש מקימה חשש מסתבר להימלטות מן הדין, ובהעדר טעם מיוחד ודחוף ליציאה מישראל, כגון טיפול רפואי, הבקשה נדחית". בית המשפט הוסיף, כי אמנם המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום פחותים בחומרתם מהמעשים המיוחסים ליתר הנאשמים, אולם די בחומרתם שלהם כדי להטות את הכף כנגד היענות לבקשה.

7.

על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה, אשר נדחה ביום 22.09.08. בהחלטת בית המשפט נכתב:

"אין מקום לרכך את ההגבלות שהוטלו בחלופת המעצר אלא במסגרת הנדרש וההכרחי להגשמת צורך חיוני של האדם, ובכלל זה לאפשר לו לקיים אורח דתי בלא הפרעה. ... קיום לימודי תורה בחבורה מחוץ לבית, ונסיעה לאומן שבאוקראינה להשתטח על קברי צדיק הן מסוג הפעילויות האופייניות לאדם חופשי, שאינו נתון להליך פלילי בעבירות חמורות והן אינן מצדיקות גריעה מתנאי חלופת המעצר שנועדו להגן על הציבור מפני מסוכנותו של נאשם, ועל תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש".

8.

ביום 30.11.08 נדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' זילברטל) בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי לאחר כשמונה חודשים ממועד שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים, כאשר מועד סיום משפטו אינו נראה באופק, וכאשר החזקתו במעצר בית יוצרת נטל כלכלי על משפחתו, יש מקום לשקול את שחרורו לעבודה מחוץ לבית, כדי שיועסק בבית הכנסת בו הוא מתפלל בעבודות ניקיון ותחזוקה, תחת פיקוחו של מנהל בית הכנסת.

בית המשפט המחוזי קבע, כי ניתן להקל על תנאי השחרור של העורר, והתיר לו לשהות בבית הכנסת כ-10 שעות ביממה, בתנאי שילווה, בדרכו אל בית הכנסת ובחזרה ממנו, על ידי מנהל בית הכנסת, ובכפוף להפקדת ערבות עצמית של 10,000 ₪ מטעמו של מנהל בית הכנסת.

9.

ביום 10.06.09 הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה נוספת מטעם העורר לעיון חוזר. בבקשה זו ביקש להורות על ביטול מעצר הבית שלו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' זילברטל) קבע כי אין לשנות מתנאי השחרור של העורר, לפחות כל עוד לא נשמעה עדותו של המתלונן ש', קטין המשמש עד מפתח בהליך, או, לחילופין, אם יתברר שהעד לא התייצב לעדות במועד שנקבע לכך. זאת, לאור התארכות המשפט במשך תקופה ארוכה בשל סירובו של ש' להעיד. בית המשפט קמא קבע, כי העורר ביקש הקלה רחבה וגורפת של תנאי המעצר, ואין להתעלם מהאפשרות שהסרת המגבלות על חלופת המעצר שלו תשפיע על המתלונן ש', שכן הפסיקה קבעה לא אחת כי לשחרור נאשם עלולות להיות השלכות קשות על קורבן העבירה. זאת, על אף שהמשיבה לא הציגה פרטים קונקרטיים לעניין זה בנסיבות ההליך הנוכחי.

10.

ביום 08.07.09 נדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה נוספת של העורר לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, באופן שיאפשר לעורר לצאת לטיול לאוקראינה למשך 8 ימים בין התאריכים 16.09.09 ל-24.09.09. בית המשפט קמא דחה את הבקשה בהתבססו על קביעת בית המשפט העליון הנזכרת לעיל. הוא קבע כי הטעמים שביסוד ההחלטות הקודמות עומדים עדיין בעינם, ואין בחלוף הזמן כדי להפחית מעוצמתם.

11.

על כך הוגש ערר זה שלפנינו.

העורר טוען כי בית משפט קמא טעה בהחלטתו לסרב להתיר לו לצאת מישראל, על אף שמ דובר בתקופה קצרה וקצובה, ליעד ידוע, ובכפיפות לערבויות בטוחות. לדבריו, חלפה כמעט שנה מאז החלטת בית המשפט העליון הקודמת בעניינו. מטעם זה, לטענתו, אין להישען על החלטות קודמות שניתנו אלא יש להתייחס לנתונים החדשים: התמשכות ההליכים לאור הקושי שנוצר באי שיתוף הפעולה של העד ש', חלוף הזמן עד כה מאז מעצרו של העורר, העובדה כי הליך ההוכחות בתיק העיקרי יימשך עוד חודשים רבים, וכן עמידתו עד כה של העורר בכל תנאי חלופת המעצר.

העורר מדגיש שוב, כי חלקו בכתב האישום קטן משל הנאשמים האחרים, וכי הוא נעדר כל עבר פלילי, וטופל בקבוצת טיפול של שירות המבחן וסיים הליך זה בהצלחה. העורר מדגיש, כי העדות היחידה כנגדו היא עדותו של ש', אשר טרם נשמעה בשל התחמקותו של העד להגיע למתן עדות. עוד מציין העורר, כי במסגרת התיק העיקרי, הייתה זו המשיבה שהסבירה לבית המשפט כי ש' אינו משתף פעולה ואין היא יכולה לצפות אם ומתי יגיע להעיד בפני בית המשפט המחוזי.

העורר מציין עוד, כי הוא מוכן להציע ערבויות כספיות מתאימות להבטחת התייצבותו להמשך המשפט, ומבקש כי, בהינתן ערבויות מתאימות, יותר לו לצאת מישראל.

12.

דין הערר להידחות.

בהחלטתי מיום 22.9.08 בבש"פ 7352/08, הנוגעת לעורר, התייחסתי לחומרתן של העבירות המיוחסות לו, הכורכות פגיעות אלימות והתעללות קשה בקטין. העורר אמנם אינו עבריין עיקרי בפרשה קשה וחמורה זו, הכורכת אישומים רבים כנגד מספר ניכר של נאשמים, ולפיכך שוחרר בחלופת מעצר בכפוף לתנאים מגבילים. תנאים אלה נועדו לתת מענה למסוכנותו, שנותרה בעינה גם לאחר שחרורו. הם אמורים לתת מענה גם לחשש הקיים משיבוש הליכים, והשפעה על עדים שטרם נשמעו, וכן מהימלטות מאימת הדין נוכח העונשים הצפויים במקרה של הרשעה בעבירות נשוא כתב האישום.

13.

העורר חוזר ומעמיס על ערכאות השיפוט בקשות מבקשות שונות שמטרתן לרכך ולמתן את תנאי ההגבלה שהוטלו עליו במעצר הבית. חלק ממאמציו בכיוון זה נשא פרי, והוא הורשה לצאת לעבודה תחת פיקוח. אולם כאז, כן עתה, אין הצדקה לפרוץ את תנאי מעצר הבית ולאפשר לעורר לנהל אורח חיים הדומה במאד לזה של אדם חופשי, כאשר חרב משפט פלילי חמור מתהפכת על צווארו. בתנאים אלה, אין מקום להתיר לו, כאז כן היום, לנהל פעילויות חיים שגרתיות האופייניות לאדם שאיננו נתון להליך פלילי, ואין הצדקה, בהעדר כורח חיוני, לגרוע מתנאי חלופת המעצר הקיימים שבחלקם הניכר כבר נגרעו בהליכים האחרונים. אין הצדקה להטיל על הציבור את הסיכון הכרוך ביציאתו של העורר מישראל לצורך טיול, מבחינת אפשרות ההימלטות מהארץ ואף שיבוש ההליכים. בהקשר זה יש להעיר, כי שניים מהנאשמים בהליך זה אכן נמלטו מהדין. עוד יש לציין, כי המשפט בכללו מתנהל בקצב תקין, ולעורר, המשוחרר כל העת, אין טענה בעלת משקל לענין זה. יש לקוות בהקשר זה כי גם הבעיה הנקודתית שנוצרה סביב אי התייצבותו של העד ש' למתן עדותו תיפתר בקרוב.

אני דוחה, אפוא, את הערר, ומאמצת את עמדת בית המשפט המחוזי לפיה אין

הצדקה לגרוע מתנאי השחרור שהוטלו על העורר, ואין מקום לסייג את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוטל עליו לצורך נסיעת טיול לחוץ לארץ.

הערר נדחה.