בש"פ 7357/05 מדינת ישראל נ. טוביה נדב

המשיב עומד לדין באשמת רצח בכוונה תחילה על שירה שתי יריות מטווח קצר באדם שהייתה לו עמו היכרות על רקע עסקי, בכוונה לגרום למותו. המשיב נעצר עד תום משפטו, משמצא בית המשפט המחוזי, כי מן המשיב נשקפת סכנה לציבור, לאור פעולותיו לטשטוש הראיות סמוך למועד ביצוע העבירה ומפאת החשש להימלטותו של המשיב מן הדין.

ביום 1.11.2004, הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמתו של המשיב, על מעצרו עד תום ההליכים. משחלפו תשעה חודשים, מעצרו של המשיב הוארך לבקשת המדינה בתשעים ימים נוספים, החל מיום 13.5.2005. מבקשת המדינה עולה כי ההשהיה בשמיעת המשפט נובעת בחלקה מסיבות אובייקטיביות וכן בשל אילוצים של בית המשפט עצמו.

כעת, נוכח הסכנה הנשקפת לציבור מן המשיב, לאור חומרת העבירה המיוחסת לו והחשש להימלטותו, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 11.8.05 או עד לפסק הדין בת.פ. 1151/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפי המוקדם.

בבקשתה מציינת המדינה, כי המדובר ברצח בקור-רוח בדרך המזכירה הוצאה להורג, שבעקבותיו נקט המשיב צעדים כדי להיפטר מהגופה. הסניגור, סבור, כי אין מקום להארכה שנייה של המעצר. הוא מציין, כי מקצת מן המועדים שנקבעו בעבר לשמיעת הראיות בוטלו ביוזמת בית-המשפט מחמת העומס שמוטל עליו, ובשל קשיים אובייקטיביים אחרים לא נסתיימה שמיעת העדויות. הסניגור מדגיש, כי להערכתו לא יהיה בכוחו של בית-המשפט לסיים את הדיון בתיק גם בתקופת שלושת החודשים הנוספים, אם אכן יוארך המעצר. שכן, אמורים להעיד בתיק זה שלושה מומחים, שעדותם כמו גם עדות המשיב עצמו תהא להערכתו עדות שתימשך זמן רב. משכך הדבר, אין תועלת, לדעתו, בהחלטה להאריך את המעצר כפי שמבוקש מטעם המדינה. החלטת מעצר זו לא תהא אלא "מבוא" לבקשה שלישית. הסניגור הדגיש, כי מדובר באדם מבוגר שבריאותו אינה טובה והוא סבור שאין ביכולתו של המשיב להשפיע על עדים שעוד נותרו, שכן מדובר בעדים מומחים.

המדינה סבורה, כי יש להביא בחשבון את התנאים האובייקטיביים בהם פועל בית-המשפט המחוזי, מצד אחד, ואת חומרת העבירה ונסיבותיה מצד אחר. ואכן, נראה כי אין להתעלם מן המציאות המערכתית ואין לשגות בהסתמכות על מציאות מדומה. בית-המשפט המחוזי פועל תחת לחץ כשהוא עמוס לעייפה בתיקים שבהם נידונים פשעים חמורים. כפי שהודיעתנו כמדינה, הורה נשיא בית-המשפט המחוזי על הקמת הרכב נוסף שידון בפשעים חמורים, אך ניתן להניח שגם בכך לא יהיה כדי להגשים את ההוראה הכתובה בחוק ולסיים את שמיעת המשפטים הפליליים האלה בהם הוחלט שהנסיבות מצדיקות את מעצרו של הנאשם בתוך התקופה המנויה בחוק.

הסניגור, שהוא בקיא ומנוסה בניהול משפטים – גם בתחום הפלילי – אישר כי למיטב בדיקתו נדירים המקרים, אם בכלל, בהם נתסיים תיק מורכב של פשע חמור במועד הראשוני. ראוי לזכור, כי בענייננו כמו במקרים רבים בהם מתעוררת השאלה הזו, המדובר הוא במי שעומד לדין באשמה של ביצוע עבירה חמורה, לאחר שבית-המשפט המוסמך בא לכלל מסקנה, כי קיימת מסוכנות של ממש לבטחון הציבור אם ישוחרר, ולאחר שבית-המשפט שוכנע כי נתקיימה תשתית ראייתית לכאורית המצביעה על אשמתו. עצם העובדה שניתן להעריך מראש כי יהיה קושי לסיים את המשפט בתוך התקופה המתבקשת, אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש שיקול מכריע בשאלה אם להיעתר לבקשת המדינה – כל מקרה ונסיבותיו שלו. אמנם, מציאות זו מנוגדת ללשון חוק המעצרים, לרוחו, ולהלכות הפסוקות של בית-משפט זה בדבר ההגנה על זכויות נאשמים שחירותם נשללה במעצר. אך, במקרה זה, החומרה המיוחדת של העבירה – העבירה האולטימטיבית של נטילת חיי-אדם בכוונה תחילה והמסוכנות הנלמדת מנסיבות ביצוע מכריעים את הכף להיעתר לבקשת המדינה.

מעצרו של המשיב יוארך למשך 90 ימים מה- 11.8.05 או עד למתן פסק דין בעניינו של המשיב. הכל לפי המוקדם יותר.