החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 7358/97קשת עמירם נ. אופ'יל

ניתן ביום

בקצרה

תוצאה: התקבל
הוצאה לפועל · ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת פרעתי ואיחור בהגשהבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת פרעתי בשל איחור. בא כוח המשיבה הסכים תחילה למחול על האיחור וחזר בו, ובית המשפט קבע שלא ניתן לשנות עמדה דיונית כזו. נקבע לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור, והחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לגופו.

העובדות

ראש ההוצאה לפועל דחה טענת פרעתי והמבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי באיחור של כ-45 ימים במקום 15 ימים. בא כוח המשיבה הודיע בתחילת הדיון כי הוא מוותר על טענת האיחור, ולאחר מכן חזר בו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לדחות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל מחמת איחור בהגשה, כאשר בא כוח המשיבה הסכים בתחילה למחול על האיחור וחזר בו לאחר מכן?
  2. 2.האם יש לאפשר לבית המשפט להתעלם מעמדה דיונית שחזר בו ממנה בא כוח בעל דין בעניין מועדים?

הלכות

  1. 1

    שינוי עמדה דיונית של בא כוח בעל דין בעניין מועדים, לאחר שהסכים למחול על איחור, אינו מקובל, ובית המשפט דן בבקשה כאילו ניתנה הרשות.

    ״לשינוי עמדות כזה אין להסכים. בית המשפט איננו כמין שבשבת שאדם נושף בה ומסובב אותה ברוח פיו לכאן או לכאן״
    למשפט בטקסט ←

מילות מפתח

  • הוצאה לפועל
  • טענת פרעתי
  • רשות ערעור
  • עיכוב הליכים
  • מועדים

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

ב בית המשפט העליון

רע"א 7358/97 - א'

בפני: כבוד השופט י' טירקל

המ בקש : קשת עמירם

נגד

המשיב ה : OVERSEAS FINANCE INVESTMENT LMD. (OFIL)

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט

המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"א 1868/96

שניתנה ביום 17.11.97 על ידי כבוד

השופטת ה' שטיין

בשם המבקש: בעצמו

בשם המשיבה: עו"ד שלמה טיסונה

פסק-דין

1.ביום 17.11.97 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ה' שטיין) את ערעורו של המבקש על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל שניתן בטענת "פרעתי" שהעלה המבקש לפניו. הערעור נדחה מן הטעם שהוגש באיחור. המבקש ביקש להרשות לו לערער על ההחלטה וכן ביקש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו. המשיבה השיבה על הבקשה.

2.החלטתו של ראש ההוצאה לפועל ניתנה ביום 23.7.97 ולדברי המבקש הומצאה לו ביום 7.8.97. את ערעורו לבית המשפט המחוזי הגיש ביום 21.9.97, אחרי שחלפו 45 ימים, במקום להגישו אחרי 15 ימים, כמצוות תקנה 120ב לתקנות ההוצאה לפועל תש"מ1979-. עם פתיחת הדיון בערעור הצהיר בא כוח המשיבה כי "אני טוען כי הערעור הוגש בערעור (צריך להיות - באיחור). אני נמצא שנתיים לאחר פ"ד של השופטת סוקולוב. היו שמונה שופטים ששמעו את עניינו של אדון קשת. אם הערעור ידחה בטענה זו אז הוא יגיש בקשה נוספת לעליון. אני מבקש לא לטעון טענת איחור" (ראה עמ' 1 פרוטוקול בית המשפט המחוזי).

אחרי שהתחילו באי כוח בעלי הדין לטעון לגופו של הערעור חזר בו בא כוח המשיבה והודיע לאמור: "אני חוזר בי מהסכמתי להתעלם מהאחור בהגשת הערעור" (שם).

3.לא בלב קל הגעתי למסקנה כי דין החלטתו של בית המשפט המחוזי להתבטל, ולא מטעמיו של המבקש. כפי שראינו הסכים תחילה בא כוח המשיבה למחול על האחור ולאחר מכן חזר בו. לשינוי עמדות כזה אין להסכים. בית המשפט איננו כמין שבשבת שאדם נושף בה ומסובב אותה ברוח פיו לכאן או לכאן, כאשר תנוח עליו הרוח. אכן, לא תמיד ראוי ללכוד אדם במצודת מילותיו, אולם במקרה כגון דא, כאשר בעניני מועדים והארכתם עסקינן, ראוי לנהוג כך, שלא יהיו פרקליטים מקילים ראש בדברים שהם מוציאים מפיהם. למען ילמדו - הם, ולא רק הם - שמילה הנאמרת שוב אינה חוזרת, דבר היא - ולא הבל פה - ואין להשיב.

4.לפיכך אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומחזיר את הדיון אליו, על מנת שידון בערעור לגופו.

אין באמור כדי לפטור, כמובן, את המבקש מתשלום אגרת הערעור בבית המשפט המחוזי, שאותה לא שילם, ככל הנראה, עד היום.

הוצאות הדיון לפני בסך 3,000 ש"ח יחולו לפי תוצאות הדיון בבית המשפט המחוזי.

5.עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי יעמוד בתקפו הצו בדבר עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ (תא) מס' 01-04563-96-6.

ניתן היום, כ"ח באייר תשנ"ח

(24.5.98).

ש

ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97073580.

M06

/מפ

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • רעא 7358/97
  • עא 1868/96

הלכות

  1. 1שינוי עמדה דיונית של בא כוח בעל דין בעניין מועדים, לאחר שהסכים למחול על איחור, אינו מקובל, ובית המשפט דן בבקשה כאילו ניתנה הרשות.