בש"פ 7363/97 מדינת ישראל נ. עיזאת שורפי

1.המשיבים - שורפי וטוואשי ושניים אחרים - אורן וחימל - הועמדו לדין באשמת קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עיסקה אחרת בסם מסוכן וכן סחר בסם מסוכן.

לפי כתב האישום, מכרו המשיבים כרבע קילוגרם הירואין לסוכן משטרתי (להלן: הסוכן) בתווכם של השניים האחרים.

הארבעה הובאו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב לשם מעצרם עד תום ההליכים. אורן וחימל נעצרו כמבוקש ואילו המשיבים שוחררו בתנאים.

2.בית המשפט המחוזי (השופט משאלי) תיאר בפרוטרוט את השתלשלות העניינים על פי החומר שהועמד לרשותו לעיון והגיע למסקנה כי אין לתביעה ראיות לכאורה המצדיקות מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. לפיכך, הורה על שיחרורם בתנאים. על כך הערר שבפנינו, שהוגש על ידי המדינה.

3.טוענת באת כוח העוררת כי בית המשפט גילה פנים שלא כהלכה בחומר הראיות המצוי בידי התביעה והמעמיד - לטענתה - ראיות איתנות להוכחת האשמות המיוחסות למשיבים.

4.אין חולק כי אורן ביצע יותר מפעם אחת עיסקות סמים עם הסוכן וכי באחרונה שבהם, זו שלפנינו, נעצרו כל הארבעה. אורן הודה בהאשמות המיוחסות לו. אורן היה מתווך בין הסוכן לבין אחרים בעיסקאות של מכירת סמים לסוכן - בענייננו קוקאין - תמורת דמי תיווך. לא כך המשיבים, שהקשר שלהם לעבירות המיוחסות להם מוסק בעיקר מראיות נסיבתיות.

5.אשר לעסקה הנדונה, ההשתלשלות על פי טענת התביעה היא כדלקמן: אורן קשר קשר עם המשיבים לבצע עסקת סחר בסמים וסיכם עם הסוכן על ביצוע העסקה, בה יתווך אורן בין הסוכן לבין אחרים, לשם רכישת קוקאין. כמקום המפגש למטרה זו, נקבע חניון בית החולים וולפסון. במועד הקבוע, הגיע אורן לחניון בית החולים. אחריו הגיע חימל במכונית פיאט ואחריו הגיעו לאותו מקום, בסמוך לאותה שעה, המשיבים, במכונית קאיה כששורפי הוא הנהג וטוואשי יושב לידו. גם הסוכן הגיע במכוניתו למקום המפגש. לאחר דין ודברים בין המשיבים או מי מהם לבין חימל, נדרש הסוכן על ידי אורן לבצע את רכישת הסם בחניון משרד הרישוי ולא בחניון בית החולים. אורן וחימל נסעו לשם במכונית הפיאט; אחריהם, הגיעו לשם שורפי וטוואשי במכוניתם. הסוכן הגיע לשם במכוניתו. תצפיתן משטרתי ראה את חימל ניגש למכונית בה ישבו המשיבים, נוטל דבר מה מטוואשי כששורפי יושב ליד ההגה, מחביא את אותו דבר מה מתחת לכנף חולצתו ונכנס למכונית בה ישב אורן. אורן נראה יוצא מהמכונית, ניגש למכוניתו של הסוכן ומוסר חבילה לסוכן. מה שמסר אורן לסוכן הוא שקית שהכילה את סם הקוקאין שאמור היה להיות מסופק לסוכן במסגרת העסקה עמו. הסוכן פתח את תא המטען, הכניס לתוכו את שקית הסם, החל בספירת הכסף שאמור היה להשתלם עבור הסם, ואז נעצרו המשיבים על ידי אנשי המשטרה שהמתינו להם במקום על מנת לתופסם בכף.

6.השופט קמא סבר שלא די במסכת ראייתית זו, כדי להוות ראיות לכאורה נגד המשיבים להוכחת העבירות המיוחסות להם במידה הדרושה לצורך מעצרם. אומנם, לדבריו, חשדות כבדים נופלים עליהם בשל התנהגותם אולם לא די בחשדות כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים.

7.חייבת אני לומר, כי חברו כאן יחד נסיבות תמוהות ביותר ורבות מדי על מנת להיות מקריות. שורפי וטוואשי נסעו בדיוק בזמן שנקבע לפגישה בין אורן והסוכן, למקום המפגש שנקבע בין אורן והסוכן לשם ביצוע עיסקת הסם. בידי אורן - שתיווך בעיסקה - לא היה הסם אותו אמור היה למכור לסוכן ומאן דהוא אמור היה להביא עימו למקום את אותו הסם. תמוה לא פחות מכך, שכאשר לאחר שהחבורה שוחחה בינה לבינה, דרש אורן מהסוכן להחליף את מקום ביצוע העסקה ולבצעה במשרד החניה של משרד הרישוי, דווקא באותה עת עצמה, הגיעו גם המשיבים במכוניתם למגרש החנייה של משרד הרישוי. אכן, בפי טוואשי הסבר למקריות תמוהה זו. לטענתו, ביקש הוא בדיוק באותו יום בסמוך לאותה שעה שבה נתקיימה הפגישה בין הסוכן לאורן, לבקר את דודתו בבית החולים וולפסון אף שהתברר לו כשהגיע לשם, שהיא כבר שוחררה. כמו כן, דווקא באותו זמן עצמו היה לו לסדר משהו במשרד הרישוי, מקום המפגש השני, ולכן נסע הוא מבית החולים למשרד הרישוי. באופן מקרי לגמרי נסעו לשם גם אורן וחימל לשם ביצועה העסקה. נסיעתם של המשיבים למשרד הרישוי נעשתה דווקא לאחר שיחה בה השתתפו שבעקבותיה שונה מקום המפגש עם הסוכן. לא פחות תמוה הוא, שבחניון משרד הרישוי ניגש חימל למכונית בה ישבו המשיבים, קיבל מטוואשי דבר מה, החביא אותו, חזר למכונית בה ישב אורן והלה יצא מהמכונית, ניגש לסוכן ומסר לו את חבילת הסם. כל העת היתה במקום תצפית משטרתית. על מערכת אירועים אלה העידו התצפיתן והסוכן וכן נערך סרט וידאו. טוואשי מכחיש מכל וכל שמסר דבר מה לחימל, וכך גם חימל. לפיכך, אם תתקבל עדותם של אלה שראו אותו מוסר דבר לחימל, אין כל הסבר לשאלה מה מסר אם לא את סם הקוקאין.

8.האם אין בכל אלה "ראיות לכאורה" להוכחת אשמתם של המשיבים? לאחר שעיינתי בחומר ושקלתי את הטענות שנטענו בפני יכולה אני לומר כי צדק השופט קמא משקבע שחשדות כבדים רובצים על המשיבים. אולם, חוששתני שאין בכל אלה כדי לשמש בסיס איתן למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. בית המשפט שישמע את העדים ויתרשם מהם, יחבר - מעשה פסיפס - את כל הראיות שתובאנה לפניו ויוכל להגיע בצורה מושכלת יותר להחלטה בדבר הוכחת האשמה. יהיה עליו לתת את הדעת אם לאור העדויות וחומר הראיות וההסברים שיינתנו על-ידי המשיבים, אם ינתנו, יש לקבוע קשר קיום סיבתי בין אותו דבר מה שנמסר לבין חבילת הסם.

9.צר לי על הסיכון לשלומו ולרווחתו של הציבור מצד מי שצל כבד של האשמת סחר בסמים קשים רובץ עליהם והם מסתובבים חופשים בחוצות העיר. אולם עלינו לזכור, כי כל עוד לא הוכחה אשמתו של אדם, נהנה הוא מחזקת החפות וכי מעצר איננו מפרעה על חשבון העונש. טעם נוסף וכבד משקל להימנע ממעצרם הוא עובדת שחרורם ממעצר על ידי הערכאה הראשונה כשהם מתהלכים חופשי. בית משפט זה נמנע ככל שניתן מהחזרה למעצר של מי ששוחרר ממנו. לא נראה לי, אפוא, כי יש להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, פרט מאשר בנושא התנאים לשחרורם.

10.לשני המשיבים קופה של שרצים מאחוריהם. בין השאר, הרשעות בעבירות סמים. העבירות המיוחסות להם חמורות מאין כמותן ואם יורשעו, מצפה להם עונש חמור. יש להבטיח את התייצבותם לדיון ואת מניעת האפשרות להשפעה מצידם על עדים. הערבות הכספית להבטחת אלה, אינה מספקת בעיני ואני מחליטה להגדילה באופן שהסכום להפקדה במזומן יהיה 50,000 ש"ח (במקום 20,000) כל אחד והערבות העצמית ושל צד ג' תהיה 100,000 ש"ח (במקום 50,000 ש"ח) כל אחד. כפוף לשינוי זה תישאר החלטת בית משפט קמא על כנה.

הערבות והמזומן יופקדו תוך 3 ימים מיום קבלת החלטה זו.