בש"פ 7368-23 בש"פ 7368-23

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) מיום 10.9.2023 במ"ת 37922-07-23, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

לאחר עיון בערר ושמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות משלא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

כפי שציין בא כוח העורר, המדיניות השיפוטית שהתגבשה בפסיקה היא, שכאשר מדובר בנאשם שנמלט מכוחות המשטרה תוך נהיגה פראית וסיכון עוברי דרך, יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים (בש"פ 8326/17 עודה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (2.11.2017); בש"פ 5744/13 אבו קרן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (27.8.2013); בש"פ 4329/12 אימאם נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (13.6.2012)).

בא כוח העורר סבור שעניינו של העורר אינו בא בגדר הכלל אלא בחריג לו, אולם לא ניתן לקבל את השקפתו. כפי שניתן ללמוד מכתב האישום, מדובר במי שנהג בזמן פסילה (ולא בפעם הראשונה), נמלט מן השוטרים כשהוא נוהג במהירות מופרזת תוך סיכון עוברי דרך, התנגש בשני כלי רכב, ואף הוסיף ונמלט רגלית לאחר שתקף את השוטר שבא לעוצרו. לא התקררה דעתו של העורר, וגם כאשר הגיעו שוטרים לביתו בחלוף 11 יום על מנת לעצרו, נמלט מן השוטרים והתנגד למעצרו. מעשיו אלה מעידים על מסוכנות ברף חומרה גבוה. כן הם מעידים כי העורר אינו נרתע מעימות חוזר ונשנה עם גורמי אכיפת החוק עד כדי העלאת ספק של ממש בדבר היכולת ליתן בו אמון כדי שחרורו לחלופה.

אמנם העורר צעיר ללא עבר פלילי, ואף שירות המבחן המליץ ב"שורה התחתונה" על שחרורו לחלופה. עם זאת, עברו התעבורתי מכביד, וגם תסקיר המעצר שהוגש בעניינו מעלה תמונה שאינה חד-משמעית. כך, התרשם שירות המבחן כי העורר עלול לפעול באופן אימפולסיבי בתחום התעבורתי ללא הפעלת שיקול דעת, כי לעורר עמדות מקלות ראש בתחום התעבורתי, וכי סנקציות עונשיות קודמות לא היה בהן כדי להרתיעו. לפיכך העריך כי קיים סיכון להישנות העבירות.

שקלול הנתונים האמורים מוביל למסקנה כי העורר לא הצביע על נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מנקודת המוצא שפורטה לעיל, וכי בעת הזאת לא ניתן לתת אמון בעורר, גם לא במתכונת של החמרה בתנאי שחרורו.

סוף דבר, הערר נדחה.