בש"פ 7370/12 מוסטפא איאד נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת

נ' מוניץ ) במ"ת 52316-06-12 מיום 13.09.12 ולפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 52254-06-12.

2.

בחודש יוני 2012 הוגש כתב אישום נגד העורר, אחיו וחברו. על פי המיוחס לו, ביצע העורר שורה של מעשי סחיטה, איומים ואלימות כלפי בעלי עסקים וקבלנים בסמוך למקום מגוריו בעיר נצרת. על פי המתואר, העורר ושני הנאשמים האחרים תבעו "דמי חסות" מבעלי עסקים שונים תוך שהם מטילים את מוראם על כל מי שעמד בדרכם. בעקבות איומים וגרימת נזק לציוד, קיבל לידיו העורר כספים רבים ותפקידי שמירה, תבע לעצמו ולבני משפחתו עבודות כקבלני משנה בלא מכרז, גנב ופגע בציוד שעל שמירתו הופקד וביצע עבירות החזקה ונשיאה של נשק. בנוסף, ניסה להסוות את מקורם ואת מיקומם של הכספים הרבים אותם גרף לכאורה שלא כדין. העורר מואשם בעבירות סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סחיטה בכוח לפי סעיף 427, עבירות בנשק (החזקה ונשיאה) לפי סעיף 144(א)+(ב), גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 בצירוף סעיף 29, גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(2), היזק בזדון לפי סעיף 452, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 וכן עבירת הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. לצד כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בדיון מיום 19.07.12 הורתה כב' השופטת נ' מוניץ על קבלת תסקיר, וביום 13.09.12 קיבלה את בקשת המדינה והחליטה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך דחיית המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר.

3.

על החלטה זו מונח הערר שלפניי. בא כוחו של העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה וחזקת מסוכנות. אולם טוען כי ניתן לסתור חזקה זו, לאור תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר אשר המליץ על שחרורו לחלופת מעצר. קצין המבחן ממליץ על שחרורו של העורר למעצר בית בביתו ותחת פיקוחו של קרוב משפחה בבית זרזיר, וכן תחת פיקוח אביו של העורר ומעסיקו של האב. לטענת העורר, ריבוי האישומים בתיק ומספרם הגדול של העדים הצפויים להופיע בהליך מעורר חשש מפני התארכות משמעותית של ההליכים וממילא גם של משך המעצר. לנימוקים אלה צירף בא כוחו של העורר את הטענה כי חייו של העורר עובר להגשת כתב האישום היו חיים נורמטיביים, ללא עבר פלילי, עם משפחה ועבודה מסודרת. מטעמים אלה מבקש העורר את שחרורו של מרשו לחלופת מעצר.

כנגד זאת, טענה באת כוח המדינה כי האישומים המיוחסים לעורר הינם כבדי משקל וגלומה בהם רמה גבוהה של מסוכנות. לדבריה, העורר הינו "הרוח החיה" מאחורי מסכת האירועים כולה. כמו כן, מספרם הגדול של העדים ופיזורם בכל רחבי הארץ מעורר חשש לשיבוש הליכי המשפט, לנוכח דפוס האיומים המיוחס לעורר לאורך כתב האישום כולו.

4.

לאחר עיון בכתב האישום, בתסקיר שירות המבחן, בפרוטוקולים ובהחלטות שהתקבלו בתיק אינני מוצא מקום להתערב במסקנותיה ובהחלטתה של ערכאה קמא. מדובר בכתב אישום חמור אשר העורר מתואר בו כיוזם וכמבצע עיקרי של העבירות הרבות המפורטות בו וזאת על פני תקופה ארוכה. פוטנציאל המסוכנות הגבוה של הנאשם נלמד מיניה וביה מעצם העבירות החמורות המיוחסות לו ובהן עבירות נשק, אלימות ואיומים ונסיבותיהן. חזקת המסוכנות מועצמת לנוכח החשש הממשי של חלק מהעדים בתיק מפני העורר. חשש זה נלמד לכאורה ראשית לכל מפרק הזמן הארוך במסגרתו נענו הנפגעים הרבים לדרישות שהפנה כלפיהם העורר בטרם הגיעה הפרשה לטיפולן של רשויות אכיפת החוק. שנית, חששות אלה עולים מחומרי החקירה הרבים שעמדו בפני ערכאה קמא (וראו עמודים 40 – 42 להחלטה מיום 13.09.12). אם בכל אלה לא די, הרי שב-12.9.12 הוגש כתב אישום נוסף כנגד העורר ואחיו ובו נטען כי בהיותם בתנאי מעצר יצר העורר קשר עם אחיו של אחד העדים בכתב האישום הראשון וביקש ממנו להעביר מסר אשר יש בו משום הדחה בעדות תחת איומים מרומזים לפגיעה בעד ובילדיו. אמנם, שירות המבחן המליץ בתסקיר שהגיש לבית המשפט על חלופת מעצר. שיקוליו המקצועיים של שירות המבחן אינם חופפים לשיקולים אותם מפעיל בית המשפט בבואו לדון בשאלת המעצר, וחוות דעתו אין בה כדי לחייב את בית המשפט. בהחלטת בית המשפט המחוזי מפורטים מכלול השיקולים הרלוונטיים בענייננו ובהם ניתן מקום גם להמלצת שירות המבחן. כדברי בית המשפט "המורא והפחד שהטיל המשיב 1 [העורר] על העדים הרבים והמסוכנות הנשקפת ממנו כמו גם החשש להשפעה על העדים שמסרו הודעות במשטרה נגדו, אינה ניתנת במקרה דנן לאיון באמצעות חלופת מעצר כלשהי, וזאת בשל אופי האירועים הרבים המיוחסים לו בכתב האישום, וכן נוכח הימצאותם של העדים בכל רחבי הארץ". כאמור, מקריאת החומר שהונח לפניי, נחה דעתי כי מידת הזהירות בה נקט בית משפט קמא הינה מוצדקת ביותר כעולה מנסיבותיו של התיק.

הראיות שהוצגו מצביעות לכאורה על מסוכנות לא רק בגדר חשש אלא הלכה למעשה. התמונה המצטיירת מכתב האישום היא שהעורר עומד בליבת מנגנון שמטרתו עשיית "דין" עצמי ברשות המקומית. אי לכך, המסוכנות אינה רק כלפי קבוצת יחידים אלא משליכה לכאורה על תפקוד השלטון המקומי או למצער ניצולו של העורר את קשריו עם הרשות – גם אם על דרך הצגת מצג שווא – כדי להפיק רווחים ושליטה בענפי עבודות קבלן שונות. אין תימה איפוא שגם החלופה המכילה גורמים חיוביים אינה מאיינת את החשש להמשך פעילות פלילית או פגיעה בניהול המשפט.

5.

הערר נדחה.

במסגרת הדיון טען הסנגור שחרף היקף התיק מבחינת מספר העדים, נקבעו ישיבות בודדות לשמיעת ראיות וישיבות אחרות בוטלו עקב כך שהשופט שאמור לדון בתיק צפוי לצאת לשבתון. אינני מביע עמדה בדבר נכונות תיאור זה על פרטיו שכן העניין לא נבדק, אבל אין בהחלטה זו למנוע מהסנגור להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי. ושוב יודגש, אינני מביע כל עמדה היה ותוגש בקשה כזו.