בש"פ 7411/09 מדינת ישראל נ. מוראד עותמן

משיבים 2 ו-3

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים 2 ו-3 ב-90 ימים שיחלו ביום 1.10.2009, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, או עד למתן החלטה ב-תפ"ח 627/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם. מעצרם של המשיבים 1 ו-4 הוארך, בהסכמתם, ב-90 ימים שיחלו ביום 1.10.2009, בהחלטות נפרדות.

כתב האישום

1.

ביום 1.1.2009 הוגש נגד המשיבים וחמישה אחרים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 6.5.2009 הופרד הדיון והוגשו שני כתבי אישום מתוקנים. כתב האישום נגד המשיבים 1 ו-4 בתפ"ח 610/09 מייחס למשיב 1 עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); למשיב 4 עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין; ולשניהם ביחד עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; ונשיאת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין. כתב האישום נגד המשיבים 2 ו-3 ונגד חמישה נאשמים נוספים בתפ"ח 627/09 מייחס למשיב 2 עבירת ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין ועבירת נשיאת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק; ולמשיב 2 ו-3 עבירות הריגה לפי סעיף 298 לחוק; עבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; ועבירת חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה לחוק.

2.

על פי המתואר בכתבי האישום המתוקנים, ביום 6.12.2008 אירעה קטטה בין ראשד סובחי ג'אבר (להלן: ראשד ) ובין עבד אל עזיז עותמאן על רקע ויכוח על זכות השימוש בדרך. כתוצאה מהקטטה נגרם לעבד עותמאן חתך בראשו. בעקבות הקטטה נעצרו השניים ושוחררו לאחר שנערכה ביניהם סולחה. לאחר הקטטה המתוארת קשרו המשיבים ואחרים קשר לפגוע בראשד ובבני משפחתו כאשר יחזרו מתחנת המשטרה, ולצורך כך הצטיידו ברעלות אלות ואקדחים. בשעות הערב של אותו יום נסעו ראשד, אביו סובחי, ושני אחיו, איהאב ונאדיר, ברכבם (להלן: הרכב ) מתחנת המשטרה. בשלב מסוים הגיעו לכיוונם, בארבעה כלי רכב, הקושרים ואחרים שזהותם אינה ידועה (להלן: האחרים ), וחסמו את דרכם, תוך שאחד הקושרים מתנגש ברכב כדי למנוע הימלטות. המשיבים והאחרים חבטו ברכב באמצעות האלות שבידיהם. סובחי, איהאב ונאדיר יצאו מהרכב בניסיון לברוח מן התקיפה. בשלב זה ירה המשיב 1 לעבר נאדיר שתי יריות ופגע בגבו, ואילו המשיב 2 ירה לעברו של איהאב מספר יריות ופגע בגבו וברגליו. בהמשך ירה המשיב 2 לעבר רגליו של סובחי כדי למנוע ממנו לסייע לילדיו. במקביל, הקושרים האחרים תקפו את הרכב באמצעות אלות ומוטות ברזל ולאחר שכל החלונות נופצו, הוציאו את ראשד מן הרכב ותקפו אותו באמצעות אלות, מוטות ברזל ובעיטות בכל חלקי גופו. כתוצאה מן הירי לעבר נאדיר נגרם לו דימום פנימי והוא נפטר. כתוצאה מהירי לעבר איהאב נגרמו לו חבלות פנימיות והוא אושפז בבית חולים. כתוצאה מהמכות שהוכה ראשד נגרם לו חתך בראשו, שברים בידיו והמטומות בידיו וברגליו.

הליכי המעצר נגד המשיבים

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. ביום 14.1.2009 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' פרקש) על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 8003/09). ביום 12.2.2009 הורה בית המשפט כי המשיבים 2, 3 ו-4 יעצרו עד תום ההליכים נגדם. לגבי משיבים 2 ו-3 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה נגדם, ואולם, נוכח העדר עברם הפלילי ונסיבותיהם האישיות, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר שיבחן את אפשרות שחרורם של המשיבים 2 ו-3 לחלופת מעצר. עם זאת, בסופו של יום, תסקירי שירות המבחן בעניינים של המשיבים 2-4 לא המליצו על שחרורם לחלופת מעצר. ביום 1.4.2009 קבע בית המשפט באשר למשיב 2 כי גם אם נשקפת ממשיב זה מסוכנות כלשהי, הרי שהיא מכוונת כלפי משפחת ג'אבר ולא כלפי הציבור. לפיכך, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב 2 למעצר בית מלא בחולון בתנאי איזור אלקטרוני. המבקשת עררה בפני בית משפט זה על ההחלטה לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר. ביום 6.4.2009 קיבל בית משפט זה (כב' השופט ס' ג'ובראן) את הערר וקבע כי בנסיבות העניין אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב 2 (בש"פ 2929/09). בית המשפט הסתמך, בין היתר, על התרשמותו השלילית של שירות המבחן וכן על העובדה שסולחה בין הצדדים לא התגבשה לידי הסכמה סופית, וקבע:

"אמנם, למשיב אין עבר פלילי, אך מנגד המעשים המיוחסים לו מדברים בעד עצמם. מ דובר

במעשים אלימים אשר בוצעו בעזרת נשק חם, כאשר התוקפים וביניהם המשיב, נותנים דעתם הן להצלחת זממם והן להעלמת עקבותיהם על ידי לבישת מסכות. אדם שאינו נרתע מביצוע מעשים מעין אלו מהווה סכנה לציבור באשר הוא."

ביום 7.4.2009, נוכח החלטת בית משפט זה בבש"פ 2929/09 וכן נוכח התסקיר המשלים שהוגש, חזר בו בא כוח משיב 3 מבקשתו לשחרר את המשיב 3 לחלופת מעצר. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' פרקש) על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים נגדו. בינתיים, כך הבהיר בא כוחו בדיון היום הוא הגיש בקשה לעיון חוזר הקבועה בבית המשפט המחוזי, לאחר הגשת תסקיר, ליום 13.10.2009.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

4.

בדיון שהתקיים ביום 25.1.2009 הוקרא למשיבים כתב האישום, ולבקשת באי כוח המשיבים נדחה המענה לכתב האישום ליום 2.3.2009. במהלך חודש מרץ חלה התפתחות משמעותית בחקירה ולפיכך הגישה המבקשת בקשה להפריד את משפטם של המשיבים 1 ו-4 ממשפטם של יתר הנאשמים בפרשה. בדיון אשר התקיים ביום 6.5.2009 נעתר בית המשפט לבקשת המבקשת להפריד את המשפטים, וקבע מועד למתן תשובת המשיבים 1 ו-4 לכתב האישום ליום 15.6.2009. בדיון שהתקיים ביום 15.6.2009 ביקשו באי כוח המשיבים 1 ו-4 לדחות את המענה לכתב האישום פעם נוספת לצורך לימוד החומר. בדיון היום הוסבר לי כי התפתחויות בחקירה הניבו ראיות חדשות לאחר הגשת כתב האישום. בית המשפט דחה את מועד התשובה של המשיבים 1 ו-4 לכתב האישום ליום 7.7.2009. בדיון ביום 7.7.2009 הודיעו באי כוח הצדדים כי הם מנהלים משא ומתן ואולם טרם התגבש הסדר טיעון. במהלך יולי ואוגוסט התקיימו דיונים נוספים בבית המשפט בהם ביקשו הצדדים דחיות על מנת למצות את המשא ומתן ביניהם. בדיון שהתקיים ביום 14.9.2009 הודיעו הצדדים כי ככל הנראה יגיעו להסדר טיעון בעניינו של המשיב 1, וביקשו דחייה נוספת לגיבוש ההסדר. אתמול, כך נמסר בדיון, הושג הסדר בעקבותיו המשיב 1 הורשע בהריגה והוטלו עליו 11 שנות מאסר בפועל. הוא חוייב לפצות את משפחת המנוח בסכום של 150,000 ש"ח.

5.

במקביל, התקיימו דיונים גם בתפ"ח 627/09 בעניינם של המשיבים 2 ו-3. בדיון שהתקיים ביום 7.6.2009 כפרו המשיבים 2 ו-3 במרבית העובדות המפלילות שבכתב האישום. בנוסף, המועד לשמיעת עדותו המוקדמת של עד התביעה סובחי ג'אבר הוקדם ליום 14.6.2009, אך בדיון בפני נמסר כי לא ניתן היה לקדם את עדותו, ומכל מקום עד זה נפטר בינתיים. מפרוטוקול הדיון בענייננו של המשיב 1 עולה כי המרת האישום מהריגה לרצח לגבי משיב 1 במסגרת הסדר טיעון נבעה ממותו של העד האמור. יצוין שישנם מגעים להסדר לגבי המשיב 3. ואולם, כפי שהבהרתי בדיון לצדדים, וגם בבקשת דחייה שהגישו - כל עוד אין הסדר אני מתעלמת מעניין זה. אין בידי יכולת להעריך מה ההשלכה, אם בכלל, של מותו של העד הנזכר על עוצמת הראיות כלפי המשיבים 2 ו-3. עניין זה עשוי להיות עילה לעיון חוזר, אך בהעדר הסכמה על כך לא אוכל לקבוע, במסגרת הליך זה, כי השלכה כזו קיימת.

6.

אתמול התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, ועקב מגעים להסדר לא נשמעו כל העדים. גם דיון ב-14.10.2009 הפך לדיון תזכורת. דיון שנקבע ל-15.10.2009 בוטל ביוזמת בית המשפט, ונקבעו שני מועדים אחרים. הוגש גם בהסכמה תיק מוצגים. להערכת הפרקליטות יהיה צורך ב-4 ימי הוכחות נוספים.

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר וההכרעה בה

7.

המבקשת טוענת בבקשתה כי מסוכנותם הרבה של המשיבים עולה מתוך עובדות כתב האישום עצמן: המשיבים תקפו את המתלוננים באלימות קשה ואכזרית, תוך שימוש במוטות אלות ואקדחים, כל זאת לאחר תכנון והצטיידות מקדימים. המשיבים תקפו את המתלוננים חרף העובדה שהסכסוך הקודם טופל במשטרה ואף הסתיים בסולחה בין הצדדים. עובדה זו מלמדת, לטענת המבקשת, כי המשיבים ממהרים ליטול את החוק לידיהם ואין הם יראים מפניו. העיכוב בשמיעת הראיות נבע לדברי המבקשת מריבוי החומר, מורכבות התיקים וריבוי הנאשמים. המאשימה טוענת כי אין תחליף ראוי למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

8.

הסנגורים שמו את הדגש בטענותיהם על מותו של העד. כפי שציינתי אין דרך בהליך זה להעריך את השפעת מותו של העד על עוצמת הראיות, והדבר עשוי להוות עילה לעיון חוזר. עוד טענו הסנגורים כי הסיבה לכך שהמשפט התעכב היתה תרגיל חקירה שנעשה לאחר הגשת כתב האישום, כתוצאה ממנו לא ניתן היה לקיים דיונים משך כמה חודשים. עובדה זו אין לזקוף לחובתם. יתכן שכך הוא, אך לעת הזו איני רואה מנוס מהמשך מעצרם של המשיבים 2 ו-3. אבאר: לעת הזו לא נעשתה סולחה והאמור לעניין זה בהחלטתו הנזכרת של השופט ג'ובראן לגבי משיב 2 בעינו עומד. המסוכנות היוותה את הנימוק המרכזי להחלטת השופט ג'ובראן, ואף שנקודת האיזון משתנה עם התארכות תקופת המעצר, אין לומר כי לעת הזו חלוף הזמן מהווה משקל נגד מספיק למסוכנות, וזאת גם בלא קשר לטענה שמעלה הסניגור לגבי התסקיר בעניינו של המשיב 2. כוחם של דברים אלה יפה גם לגבי המשיב 3, שכאמור ביטל ערר שהגיש לאחר ההחלטה בעניין המשיב 2. איני באה לקבוע כל מסמרות לגבי הבקשה לעיון חוזר שהגיש משיב 3, כפי שנמסר היום.

9.

אכן, יתכן ולהרשעתו של המשיב 1 ולגזר הדין תהיה השלכה על מערכת היחסים בכפר, כפי שנטען בפני. אם תהיה סולחה אפשר וניתן יהיה לעיין מחדש בסוגיית המעצר. אך כל אלה כמו שאלת השפעת מותו של העד על הראיות הם עניינים מוקדמים. במצב הדברים היום איני רואה מנוס אלא להיעתר לבקשה.

10.

אשר על כן אני מאריכה את מעצרם של המשיבים 2 ו-3 ב-90 יום שתחילתם ביום 1.10.2009 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 627/09, לפי המוקדם מביניהם.