בש"פ 2929/09 מדינת ישראל נ. טהה עותמאן

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' פרקש ) בב"ש 8003/09 מיום 1.4.2009, לפיה שוחרר המשיב למעצר בית.

כנגד המשיב הוגש ל בית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום, המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; ועבירה של חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 6.12.2008 אירעה קטטה בין ראשד ג'אבר (להלן: ראשד ) לבין עבד עותמאן (להלן: עבד ), סמוך למסגד באבו-גוש. כתוצאה מהקטטה נחתך עבד בראשו. השניים נעצרו, ושוחררו לאחר שראש מועצת אבו-גוש הגיע לתחנת המשטרה ונערכה סולחה בין השניים. באותו ערב בשעה 21:00 בערך, נסעו ראשד, אביו ושני אחיו – נאדיר ואיהאב – חזרה מתחנת המשטרה לביתם. כאשר הגיעו לרחוב הוואדי באבו-גוש נחסמה דרכם על ידי המשיב ושמונה נוספים, אשר הגיעו למקום במסכות על פניהם, ומצוידים באלות בהן השתמשו כדי להכות ברכב. ראשד נשאר ברכב ואילו שלושת בני משפחת ג'אבר האחרים יצאו מהמכונית וניסו לברוח מהמקום. בעת שניסו לברוח נורה נאדיר בגבו על ידי אחד הנוכחים, ומאוחר יותר מת מפצעיו, ואילו המשיב ירה מספר יריות לעבר איהאב ופצעו בגבו וברגליו. בשלב זה נזעק אבי המשפחה לעזרת ילדיו ובתגובה ירה המשיב לעבר רגליו והזהירו פן יתקרב אל בניו שנפגעו.

לבסוף הצליחו תשעת התוקפים לגרור אף את ראשד מחוץ למכונית והכוהו באלות, במוטות ברזל, באגרופיהם וברגליהם. בזמן התקיפה, ובזמן שנסעו מזירת האירוע, ירו המשיב בנשקו באוויר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה ל בית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ב"ש 8003/09). ביום 12.2.2009 קבע בית המשפט

(כבוד השופט א' פרקש ) כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. עוד הורה בית המשפט

על עריכת תסקיר על ידי שירות המבחן בעניינו עד ליום 26.2.2009.

ביום 2.3.2009 ביקש שירות המבחן לדחות את מועד הגשת התסקיר בעניינו של המשיב. באותו היום קיבל בית המשפט את הבקשה ודחה את מועד הגשת התסקיר ליום 19.3.2009.

ביום 1.4.2009, לאחר שהתקבל התסקיר האמור ביום 22.3.2009, דחה בית המשפט

המחוזי את בקשת המשיבת, והורה של שחרורו של המשיב למעצר בית מלא, בביתו ופיקוחו של מעסיקו אבנר מרימיאן (להלן: מרימיאן ) בחולון. בשעות בהן יצטרך הלה להיעדר מביתו, יפקחו על המשיב בן דודו של מרימיאן, אביו של המשיב או אשתו, לחילופין. עוד נקבע כי המשיב יהיה נתון באיזוק אלקטרוני; כי יפקיד בקופת בית המשפט 3,000 ש"ח; וכי הוא וארבעת המפקחים האמורים יפקידו ערבות בסך 10,000 ש"ח כל אחד. בית המשפט המחוזי מצא כי בתנאים האמורים ניתן לאיין את המסוכנות אשר לכאורה נשקפת מצד המשיב, כיוון שזו מוכוונת כלפי משפחת ג'אבר בלבד. זאת במיוחד לנוכח סולחה שנערכה בין המשפחות ולא זכתה להתייחסות שירות המבחן, עברו הנקי של המשיב ועל אף האמור בתסקיר שירות המבחן, אשר לא המליץ על חלופת מעצר כלשהי למשיב.

מכאן הערר שבפניי.

לטענת המשיבת, המשיב נטל חלק דומיננטי בהתקפה רצחנית, מתוכננת ושיטתית. אף שירות המבחן התרשם כי המשיב הוא מסוכן ונמנע מלהמליץ על חלופת מעצר בעניינו, ולא היה מקום לסטות מקביעה זו של שירות המבחן. המשיבת מוסיפה וטוענת כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות כלפי כלל הציבור ולא רק כלפי משפחת ג'אבר. אך לדידה, גם אם מסוכנות זו הינה נקודתית, הרי שהיא עלולה להתלקח בכל רגע נתון, ומכל מקום לטענת משפחת ג'אבר כלל לא נערכה סולחה בין הצדדים. לבסוף טענה המשיבת כי שחרורו של המשיב יקים חשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין.

מנגד, המשיב סומך את ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לדידו, מעולם לא התלקח ריב בינו לבין משפחת ג'אבר, על אף קיומו של סכסוך ארוך שנים בין שתי המשפחות. אשר לעניין הסולחה, נטען כי בארבעת החודשים שחלפו מאז האירוע האלים פעלו המשפחות להרגעת הרוחות ונשמר השקט, והסכם הסולחה אמור להיחתם בקרוב. עוד טען כי לא ניתן לקבל את תסקירו של שירות המבחן, אשר התרשם לשלילה מהמשיב רק משום שהוא כופר בחלקו במעשים המיוחסים לו. כמו כן, אין זכר בתסקיר לבדיקת טיבו של מרימיאן כמפקח או את נושא האיזוק האלקטרוני. לבסוף הדגיש המשיב את חשיבות עברו הנקי ואת העובדה כי חלופת המעצר המוצעת היא מחוץ לאבו-גוש.

לאחר עיון בערר ובנימוקיו, ולאחר עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, בטיעוני הצדדים, ובהמלצת שירות המבחן בעניינו של המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל כפי שיפורט להלן.

ראשית, הצדדים לא טענו לפניי לעניין קיומן של ראיות לכאורה ועל כן הנחת היסוד היא, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.2.2009, כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. כפי שמורה סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, לא יורה בית המשפט על מעצרו של אדם מאחורי סורג ובריח אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. על בית המשפט,

בבואו להחליט האם לשחרר נאשם לחלופת מעצר, לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, אשר בעניינו של המשיב מעידים על מסוכנות רבה הנשקפת מצדו כלפי הציבור בכלל, ומשפחת ג'אבר בפרט. אמנם, למשיב אין עבר פלילי, אך מנגד המעשים המיוחסים לו מדברים בעד עצמם. מדובר במעשים אלימים אשר בוצעו בעזרת נשק חם, כאשר התוקפים וביניהם המשיב, נותנים דעתם הן להצלחת זממם והן להעלמת עקבותיהם על ידי לבישת מסכות. אדם שאינו נרתע מביצוע מעשים מעין אלו מהווה סכנה לציבור באשר הוא.

המשיב טען כנגד כי לא נשקפת ממנו סכנה לציבור לאחר שהושגה סולחה בין המשפחות, כפי שאף צוין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, בדיון שנערך בפניי ביום 2.4.2009, לא הוצג אף מסמך המעיד על קיומה של סולחה. מכל מקום, עד כמה שסולחה זו אכן קיימת בין הצדדים כטענת המשיב, הרי שטרם התגבשה לידי הסכמה סופית והיא עדיין קורמת עור וגידים. על כן, לאור המיוחס למשיב, ועל אף טענתו כי לא אירעו מקרי אלימות נוספים בין המשפחות מאז האירוע נשוא כתב האישום, לא ניתן לומר כי שחרורו למעצר בית יוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו כלפי כולי עלמא, ואף כלפי משפחת ג'אבר. על כך יש להוסיף את תסקיר שירות המבחן אשר התרשם לשלילה מהמשיב ונמנע מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר, על אף שהוצגה לפניו חלופת מעצר בביתו של מרימיאן, וזאת לאור התרשמותו כי אינו מפנים את תוצאותיו החמורות של המעשים המיוחסים לו. אמנם, תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אך לא בנקל יסטה בית המשפט מהמלצה שלילית של שירות המבחן, ובמקרה זה מקובלת עליי עמדתו, כפי שהובעה בתסקיר (ראו בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, 16.4.2007)).

על כן, אני מחליט לקבל את הערר. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת בזה. המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.