בש"פ 7413/08 עזמי מסארוה נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי במחוז מרכז מיום 24.8.08 (כב' השופטת נ' אהד), בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת ר' צוק) על פיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

העורר מואשם בעבירות של ניסיון לחבלה חמורה, נהיגה בפזיזות, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והחזקת סכין שלא כדין בניגוד לסעיפי אישום שונים על פי חוק העונשין , התשל"ז-1977. כן מואשם העורר בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית על פי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) , התשל"ג-1973 ובגרימת תאונת דרכים לפי תקנות התעבורה , התשכ"א-1961.

3.

על פי כתב האישום, מואשם העורר בכך שניסה לדרוס שוטר בכוונה לחבול בו חבלה חמורה, תוך ניסיון להימלט מכוח משטרה שניסה לעכבו לבדיקה. לאחר שנתפס, נמצאו ברכבו של העורר סכין וסם מסוכן.

פרטי הארוע כמפורט בכתב האישום, הם כדלקמן:

סיור של המשטרה הבחין במכונית שבה נהג העורר. השוטרים חסמו את נתיב הנסיעה בו נסעו, תוך שהם הפעילו פנס מהבהב כחול על רכב הסיור על מנת להבהיר כי מ דובר בבדיקה משטרתית. אחד מהשוטרים ירד מן הרכב והחל צועד לכיוון העורר. בשלב זה נסע העורר מרחק קצר לאחור, ומיד לאחר מכן החל בנסיעה מהירה קדימה, לכיוון השוטר שעמד מחוץ לרכב בכונה לחבול בו חבלה חמורה, בנסיון להימלט מהשוטרים. אגב נסיעתו, פגע העורר ברכב המשטרה בעוצמה, תוך סיכון חיי השוטרים שישבו בניידת וסיכון השוטר שעמד מחוץ לניידת. לאחר מכן, החל העורר לנסוע במהירות רבה כנגד כיוון התנועה, תוך שהוא גורם לרכבים רבים לסטות מנתיב נסיעתם. לבסוף, איבד העורר שליטה על מכוניתו, והתנגש בחומה. הוא ירד מהרכב, ונמלט בריצה מהשוטרים עד שנתפס על ידם.

בחיפוש שנעשה במכוניתו נמצאו סכין, וכן שקית המכילה עשר מנות סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של

3.648 גרם .

4.

ביום 17.8.08 החליט בית המשפט השלום בכפר-סבא (ב"ש 3907/08, כב' השופטת ר' צוק) לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

בית משפט השלום קבע, כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמת העורר בעבירות המיוחסות לו. דוחו"ת הפעולה של השוטרים מצביעים על כך שנתקיימה בעורר, לכאורה, עבירת נסיון לגרום לשוטר שעמד מחוץ לניידת חבלה חמורה; הוא הדין ביחס לעבירת הסמים המיוחסת לעורר. הסם נמצא במכונית העורר, הוא בחר להימלט מהשוטרים, ובחקירתו שמר על זכות השתיקה בכל מה שקשור לסם. בנסיבות אלה, מצא בית המשפט כי נתקיים התנאי בדבר ראיות לכאורה גם ביחס לעבירת הסם. עבירת החזקת הסכין ברכב נשענת גם היא על ראיות לכאורה שלא הופרכו.

בית משפט השלום מצא כי אין מקום לשחרור העורר בחלופת מעצר נוכח הצטברות האישומים החמורים נגדו. לגישתו, די בעבירת הסם, בנסיון ההימלטות מהשוטרים, ובנהיגה הפרועה אגב אותה הימלטות, כדי להצדיק את המשך מעצרו בשל מסוכנותו. לא נתבקש תסקיר מעצר וגם לא ניתן תסקיר כזה בעניינו של העורר.

5.

בית המשפט המחוזי דן בערר העורר בדבר המשך מעצרו, והחליט לדחותו, תוך שהוא מאמץ את הניתוח והמסקנות של בית משפט השלום בהחלטתו. שילוב העבירות החמורות המיוחסות לעורר והימלטותו מהמשטרה, כל אלה נמצאו מצדיקים את המשך מעצרו, בלא שנדרש תסקיר מעצר.

6.

בערר בפני בית משפט זה, חוזר העורר על טענות שהעלה בערכאות קמא.

הוא טוען, כי לא עולה מהראיות כוונה מצידו לדרוס את השוטר, והתנהגותו באופן הנהיגה של הרכב נבעה מתגובה להתנהגותו הפראית של השוטר. כן טען, כי הסכין שנמצאה ברכב העורר אינה מיועדת לשימוש אלא לקישוט בלבד; עוד נטען, כי לא הוכח קשר בין הסם שנמצא במכונית לבין העורר, וכי הסם הוחדר לרכבו בעת המהומה שליוותה את הארוע, לצורך הפללתו. כן נטען, כי אין לעורר עבר מכביד, וגם בכך יש להתחשב, וכי ראוי היה בכל מקרה, לבקש תסקיר מעצר ולשקול חלופת מעצר ראויה.

7.

ב"כ המדינה ביקש לדחות את הערר ולאמץ את החלטות הערכאות קמא. לטענתו, די בראיות בענין הנהיגה הפרועה, ההימלטות מהשוטרים, והסמים כדי להצביע על כך שאין לתת אימון בעורר, ואין בחלופת מעצר כדי לתת את הבטחון הנדרש ביחס לכיבוד תנאי השחרור, והבטחת התייצבותו של העורר למשפט.

8.

בתום הדיון הוריתי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, בלא שיהא בכך כדי לנקוט עמדה, ולו ראשונית, ביחס לסיכויי הערר להתקבל.

9.

ביום 18.9.08 ניתן תסקיר מעצר מפורט. מהתסקיר עולה כי שירות המבחן התרשם כי קיימת רמת סיכון במצבו של העורר לאור נתונים עליהם עמד. הוא ציין כי קיים חשש להתנהגות בעייתית מצד העורר במסגרת חלופת מעצר, ולפיכך לא המליץ על שחרור, כאמור.

10.

דין הערר להידחות.

כפירתו של העורר בקיומן של ראיות לכאורה אינה מתבססת על טענות של ממש. דרך התנהגותו, כפי שתוארה בדוחו"ת השוטרים, דרך נהיגתו מצביעה, לכאורה, על נסיון לפגוע בשוטר, שבנס חמק מפגיעה, ואשר הוביל לאחר מכן לפגיעה ממשית ברכב הניידת. נסיעתו הפרועה של העורר בכביש ,תוך סיכון ישיר ומיידי לחיי אדם, בין נוסעים ברכב, ובין הולכי רגל, והימלטותו מידי השוטרים גם במנוסה רגלית, מוכחים

אף הם בראיות. טענות ההגנה ביחס לסמים וביחס לסכין אינן בעלות משקל כלשהו, והראיות מצביעות על כך שסם מסוכן בכמות מסחרית וסכין שהוחזקה שלא כדין נמצאו ברכב, ולא הושמעו טענות הגנה והסברים המפריכים, ולו לכאורה, את חזקת האשמה בעניינים אלה.

אשר לעילות מעצר, אין ספק כי מתקיימות כאן עילות מעצר בהיבטים שונים ובהם – מסוכנות רבה לבטחון הציבור, אותן ניתן להסיק הן מדרכי ההימלטות של העורר ברכב, תוך סיכון חיי אדם בסביבתו, הן ממסוכנותו הרבה של העורר נוכח עבירת הסמים; וכן לאור החשש מהימלטותו של העורר מגורמי המשטרה אם ישוחרר, אותו ניתן להסיק מדרך התנהגותו בארועים נשוא כתב האישום.

ולבסוף, תסקיר שירות המבחן אך מחזק את המסקנה כי אין מקום להחלת חלופת מעצר בנסיבות מקרה זה, שכן לא ניתן לבטוח בעורר כי יקיים ויכבד את תנאי השחרור אילו הוחלו עליו, וזאת לאור אופי העבירות המיוחסות לו בארועים נשוא כתב האישום.

11.

בנסיבות אלה, דין הערר להידחות.