בש"פ 7418/03 מדינת ישראל נ. דוד (בן פסח) איסקוב

בבית המשפט המחוזי בנצרת תלוי ועומד כתב אישום נגד המשיב ובו מיוחסת לו עבירה של סחר בבני אדם למטרות עיסוק בזנות. על פי הנטען באישום, המשיב ניהל משא ומתן מסחרי עם סוכנת משטרתית, בו הציע למכור לה צעירה רוסיה לשם העסקתה בזנות. הוא הודיע לסוכנת כי הבחורה אמורה להגיע דרך מצרים וכי הוא דורש תמורתה 5,000 דולר. לאחר מספר ימים הודיע על הגעתה של הצעירה ודרש תמורתה 5,500 דולר. בסופו של הקשר, נפגש המשיב עם הסוכנת המשטרתית במרכז הארץ, העביר לידיה את הבחורה וקיבל תמורתה 26,400 ש"ח.

לאחר הגשת כתב האישום נעצר המשיב עד לתום ההליכים. בהחלטת המעצר, קבע בית המשפט קמא כי מהמשיב נשקף סיכון לחייהן של הסוכנת המשטרתית ושל הצעירה שנמכרה; כן קבע כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, ואף חשש "להימלטותו של המשיב מן הדין". בפתח משפטו של המשיב ארעה תקלה משום שההקראה לא התקיימה כדין בפני הרכב. לפיכך שוחרר המשיב ונעצר מחדש, על פי אותן עילות מעצר שנקבעו בהחלטה המקורית. ערר שהוגש מטעם המשיב נדחה בבית משפט זה וכך קבע השופט מצא לעניין מסוכנותו בהחלטה הדוחה את הערר.

"לדידי, די במסוכנותו הרבה של העורר לבטחון הציבור, הנגזרת מחומרתה המופלגת של העבירה המיוחסת לו, כדי להכריע את הכף ... לא פעם עמדנו על חומרתה המיוחדת של עבירת הסחר בבני אדם למטרות זנות. הנאשמים בעבירות אלו מוחזקים כמועדים לשוב ולבצען אם ישוחררו ממעצרם. המסקנה המתחייבת מכך היא, שככלל ולא ניתן להשיג את מטרת מעצרם בדרכים חלופיות; לא שוכנעתי בקיום טעם המצדיק לסטות מכלל זה במקרהו של העורר"(בש"פ 10704/02 דוד איסקוב נ' מדינת ישראל ) .

בתום תשעת חודשי המעצר ביקשה התביעה את הארכתו ב-90 ימים. בית משפט זה (השופטת ד' דורנר ) קבע כי ההשתלשלות בתיק מצדיקה את הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, אולם כיוון שהמועדים נקבעו רק לסוף נובמבר, האריך את המעצר ב-30 ימים כדי לאפשר לתביעה לבקש מבית המשפט ימים נוספים.

תשעת חודשי המעצר חלפו וכך גם הארכת המעצר הראשונה, ומשפטו של המשיב התנהל בעצלתיים. עתה נקבע מועד נוסף לשמיעת המשפט שמתווסף לשלושת המועדים שהיו קבועים והתביעה פונה בבקשת הארכה נוספת.

עיון בהשתלשלות העובדות הקשורה בתיק מלמד כי התביעה טוענת כי יש לייחס התנהלות זו להתנהגות יוצאת הדופן של ההגנה בתיק. הגיעו הדברים כדי כך שבתקופת תשעת החודשים, בית המשפט קמא בהחלטה מיום 18.5.2003 כתב שקשה להשתחרר מן הרושם שיש בתיק זה סחבת מכוונת על מנת "להביא לקיצם את תשעת חודשי המעצר עד תום ההליכים כדי להשתחרר לאחר מכן מן המעצר, וזאת גם כפי שהתרשמנו מדברי הנאשם היום, אף כי הוא לא אמר דברים מפורשים לעניין זה". כאמור, התביעה מייחסת את העיכוב בניהול המשפט להגנה. לעניין זה מציינת היא את התפטרותו של הסניגור הקודם של המשיב, אשר ביקש להשתחרר מהתיק וסורב עד להתערבותו של בית משפט זה. כמו כן מציינת היא את המינוי מהסנגוריה הציבורית שהמשיב סרב לו ואירועים נוספים מתולדות התיק.

הסניגור המלומד ביקש לשכנעני כי מרשו אינו אחראי לעיכובים בתיק וכי האילוצים שהביאו לדחיות אינם תלויים בו. סניגורו התפטר מהייצוג לאחר שהותקף במשרדו ונחבל. לטענתו לא היה מקום להתנגד לשחרורו מהייצוג וכך פירט הוא בפניי בכתב ובעל-פה טעמים שונים המלמדים, לשיטתו, כי אין לייחס למרשו סחבת מכוונת בניהול ההגנה.

לגוף העניין מצביע הסניגור על ההלכה לפיה הארכת מעצר בחלוף התקופה הסטטוטורית צריך להישאר בגדר חריג, וזה איננו המקרה החריג. עוד טוען הוא כי כבר נקבע בפסיקה כי ככל שחולף הזמן כך פוחתת מסוכנותו של נאשם שנעצר, ויש לתת משקל רב יותר לחזקת החפות ולזכותו להיות משוחרר. עוד טוען הוא כי ניתן להשיג את תכלית המעצר על דרך של חלופה, מה גם שמשפטו של המשיב עלול להתמשך מעבר לתקופת המעצר המבוקשת.

שקלתי את טענותיו של הסניגור. איני רואה להכריע בשאלה מה מידת חלקו של המשיב בעיכובים שהיו בניהול התיק ובאיזה מידה היה אחראי להם. באתי לידי מסקנה שהפרשה אליה מתייחס כתב האישום היא חמורה ביותר ומצביעה על מסוכנות, אשר חלוף הזמן לא הקהה את עוקצה, ושחרורו של המשיב עלול לגרום לשיבוש הליכים, לסיכון המעורבים בפרשה ולהימלטות מאימת הדין.

העובדות המפורטות באישום מצביעות על כך שלמשיב היו קשרים עם גורמים מחוץ לישראל. עוד בטרם הובאה הצעירה ארצה למטרות זנות, המשיב כבר ציפה לכך שהיא תועבר בגבול ותגיע לידיו כסחורה עוברת לסוחר. הסחר בנשים הינה עבירה שמעורבים בה אנשים שונים שהם חוליות בשרשרת העבריינית. בנסיבות אלה אין לקבל את ההנחה שחלוף הזמן מפיג את הסיכון הנשקף מן העורר וכי יהיה בחלופה כדי להשיג את מטרות המעצר.

אשר על כן אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק-הדין, הכל לפי המוקדם.