בש"פ 7441/00 מדינת ישראל נ. ארמונד מיארה

1.בירור משפטם של המשיבים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מתמשך והולך יתר על המידה, וחוששני שלא יסתיים אף בתקופת הארכת המעצר שמבקשת המדינה. כתב האישום, בצירוף בקשה לעצור אותם עד תום ההליכים, הוגש ביום 29.10.99, אחרי שהמשיבים שהו במעצר מיום 5.10.99. ביום 18.1.00 ציווה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' סלוטקי) לעצור אותם עד תום ההליכים. מאז ועד היום נקבעו מועדים לא מעטים לישיבות - שלא כולן התקיימו - אך מהלכו של הבירור בדרך כלל לא היה בו כדי להניח את הדעת. אכן, עומס העבודה המוטל על בית המשפט המחוזי בבאר שבע - כמו על בתי משפט אחרים - הוא כבד, אולם, כפי שהתרשמתי, ניתן היה לייעל ולהחיש את הבירור על ידי ייחוד ימי עבודה שלמים לשמיעת ההוכחות בתיק זה, במקום לפצל את השמיעה ולשמוע את ההוכחות במשך שעה - שעתיים ביום בלבד, יחד עם שמיעת ההוכחות במספר תיקים אחרים. עוד אעיר כאן כי לדעתי על פרקליטויות המחוזות לעמוד על המשמר ולהפנות מדי פעם את תשומת ליבם של בתי המשפט למועדים הקבועים בחוק, וזאת מבלי לגרוע מחובתם של בתי המשפט עצמם לתת את דעתם על הדבר.

2.לעיצומה של הבקשה ייאמר כי בכתב האישום הנדון מיוחסות למשיבים עבירות של רצח, ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע ועשיית עסקה בנשק. למשיבים מס' 1 ו - 2 מיוחסת גם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית ולמשיב מס' 2 מיוחסת גם עבירה של הדחה בחקירה. מדובר בסכסוך בין המשיב 2 לבין אדם אחר (להלן - "המנוח"), שבו נכרכו גם חברו של המנוח, המשיב מס' 1 וכן אנשים נוספים. במהלכה של הפרשה ירה המשיב מס' 3 במנוח וגרם למותו. ניסיונותיהם של המשיבים להמית את חברו של המנוח לא צלחו.

עברם של המשיבים רצוף הרשעות בעבירות מסוגים שונים. למשיב מס' 1 - שהוא יליד שנת 1961 - הרשעות רבות בעבירות רכוש, סמים ואלימות, שכוונה ברוב המקרים נגד שוטרים. למשיב מס' 2 - שהוא יליד 19.4.68 - מספר קטן של עבירות, שגם ביניהן עבירות סמים ואלימות. גם למשיב מס' 3 - שהוא יליד 12.1.64 - הרשעות רבות בעבירות רכוש ואלימות, שכוונה בחלק מן המקרים נגד שוטרים.

3.נסיבותיהם של מעשי העבירה המיוחסים למשיבים מעידות על כך שאין עליהם מורא החוק ומורא אדם וכי קיים יסוד סביר לחשש שיסכנו את ביטחונו של הציבור. עברם הפלילי של המשיבים מוסיף לנסיבות אלה חומרה מיוחדת ואף מקים חשש שהם עלולים להימלט מאימת הדין ולהשפיע על עדים אם ישוחררו. כאמור, יש יסוד לחשש שהמשפט לא יסתיים בתקופת הארכת המעצר שמבקשת המדינה, ואולי גם בתקופת הארכה נוספת, ואף על פי כן אין מנוס מלהאריך את המעצר. מצוות סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 היא מצווה גדולה שבספר החוקים שלנו, אולם, במקרה הנדון, יש לדחותה מפני מצוות ההגנה על ביטחונו של הציבור, שאף היא מצווה גדולה.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל ביום 26.10.00, או עד מתן פסק הדין בת"פ 965/99 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, הכל לפי המוקדם.