בש"פ 5430/01 מדינת ישראל נ. ארמונד מיארה

לפניי בקשה חמישית להארכת מעצרם של המשיבים אשר נגדם תלוי ועומד כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בכתב האישום הואשמו המשיבים בעבירת רצח, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ובעבירה של עשיית עסקה בנשק. כמו כן, מואשמים הם בניסיון לרצח (שלוש עבירות נגד משיבים 1 ו-2, ושתי עבירות נגד משיב 3), תקיפה הגורמת חבלה ממשית (נגד המשיבים 1 ו-2), והדחה בחקירה (נגד המשיב 2).

הפרשה בה מעורבים לכאורה המשיבים, היא מן החמורות הבאות בפני בתי המשפט. לפי הנטען, המדובר ברצח שתוכנן ואורגן על-ידי המשיבים ובוצע במסגרת קשר, על פי תכנון מראש ולאחר מספר ניסיונות קודמים שלא עלו יפה. למשיבים עבר פלילי המצביע על כך כי הינם מסוכנים ובקשת הארכת המעצר מבוססת על טענות בדבר הסיכון הנשקף משחרורם של המשיבים, כפי שהוא נלמד ממהות העבירות המיוחסות להם ומנסיבות ביצוע העבירות. סניגוריהם של המשיבים טענו בפניי כי נוכח התמשכות ההליכים והזמן הרב שבו נתונים המשיבים במעצר, מן הראוי לתת משקל יתר במסגרת האיזונים הראויים, לזכות לחירות של אדם שטרם הורשע. עורך דין פלדמן אשר טען למשיבים 1 ו-3, הצביע על חולשת ראיות התביעה נוכח סתירות בעדויות עדי התביעה. לטענתו, בשלב זה של המשפט אין עוד סכנה שעדים לא יעידו ואין נשקפת סכנה של בריחה ולפיכך, גם אם התיק הוא חמור על פניו, ניתן וצריך למצוא בשלב זה חלופות למעצר. עורך דין זקס, בא-כוחו של משיב 2, טען אף הוא כי עדי התביעה אינם מהימנים וכי ככל שהזמן עובר יש להצביע על ראיות חזקות יותר כדי להאריך את המעצר. בא-כוח התביעה השיב כי בחינת הראיות אינה עניין לבית משפט זה, הוא הצביע על הסיכון הלכאורי הרב הנשקף מן המשיבים, וציין את המאמצים שעושה בית המשפט המחוזי כדי לסיים את שמיעת התיק.

אכן צודקים הסניגורים המלומדים בטענה כי הארכת מעצר חמישית היא בגדר חריג ומחייבת היא בחינה מדוקדקת של האיזון הראוי בין הסיכון לביטחון הציבור לבין הזכות לחירות של אדם שטרם הורשע. עם זאת, עניינם של המשיבים הוא יוצא דופן בנסיבותיו החמורות וכבר עמדו על כך שופטי בית משפט זה אשר דנו בשלבים קודמים בהארכת מעצרם. וכך אמר השופט י' טירקל בהחלטתו בבש"פ 7441/00 מיום 19.11.2000:

"נסיבותיהם של מעשי העבירה המיוחסים למשיבים מעידות על כך שאין עליהם מורא החוק ומורא אדם וכי קיים יסוד סביר לחשש שיסכנו את ביטחונו של הציבור. עברם הפלילי של המשיבים מוסיף לנסיבות אלה חומרה מיוחדת ואף מקים חשש שהם עלולים להימלט מאימת הדין ולהשפיע על עדים אם ישוחררו."

ואלה דברי השופט י' אנגלרד בהחלטתו בבש"פ 225/01 מיום 25.1.2001:

"המדובר בחמורה מן העבירות, הלא היא רצח, ובמשיבים בעלי עבר פלילי מכביד, המעיד על מסוכנותם הרבה. ניהול המשפט הוא מורכב למדי והוא מצריך את השמעתם של עשרות עדים. בית המשפט המחוזי עשה מאמץ מיוחד וקבע 39 תאריכים נוספים לישיבות להמשך המשפט. בנסיבות אלה, השיקול של ביטחון הציבור גובר על הדאגה לחירותם של הנאשמים. פרטי כתב האישום מעידים על מסוכנותם הרבה. לפי המיוחס, לא הרפו המשיבים מהכוונה לבצע את הרציחות במשך מספר ימים. משלא עלה בידם להשלים את שתי הרציחות בהזדמנות אחת, הם תכננו ויזמו הזדמנויות נוספות."

כיום מצוי המשפט בשלב מתקדם של פרשת התביעה. להערכת התביעה ידרשו עוד חמש עשרה ישיבות לסיום פרשת התביעה. כיוון שפרשת ההגנה צפויה להתמשך זמן ניכר, קבע בית המשפט כבר למעלה משמונים ישיבות לתקופה המתפרשת על פני שנת העבודה הבאה. אם נביא בחשבון כי כבר התנהלו עשרות ישיבות במשפטם של המשיבים נראה כי אכן מדובר בתיק מורכב וסבוך, שנעשו מאמצים לסיים את שמיעת הראיות בו. אף כי המחוקק גילה דעתו כי מן הראוי שמשפטיהם של נאשמים הנתונים במעצר יסתיימו תוך תשעה חודשים, היה הוא ער לכך כי יש גם יוצא מן הכלל לכלל הרחב. מטעם זה ניתנה לבית משפט זה סמכות להאריך מעצר, אף כי לתקופות קצרות של שלושה חודשים בלבד, כדי לאפשר בקרה ובחינה מחדש בכל הארכה והארכה. בכל הארכת מעצר על בית המשפט לבחון מחדש את היחס שבין המסוכנות הנשקפת משחרורו של עצור שמשפטו טרם הסתיים ואת החשש לפגיעה בהתקיימות ההליכים, לבין זכותו לחירות של נאשם שטרם הורשע. אף כי משקלם של ערכים אלה משתנה עם התארכות תקופת המאסר, עדיין יתכנו מקרים שבהם גם בחלוף הזמן, רמת המסוכנות מחייבת מתן משקל יתר להגנה על ביטחון הציבור, על פני זכותו של הנאשם לחירות. עניינם של המשיבים שלפניי הוא אחד מאותם מקרים יוצאי דופן. לאחר שהבאתי בחשבון את המאמצים הרבים הנעשים כדי לקדם את שמיעת משפטם של המשיבים ולאחר ששקלתי את מידת המסוכנות הנשקפת לכאורה משחרורם של המשיבים, על רקע אופי המעשים המיוחסים להם והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, שוכנעתי כי אף שאין המשפט עומד לפני סיום גם בתקופת הארכת המעצר המבוקשת, מתחייבת הארכת המעצר הן כדי להבטיח את ביטחון הציבור והן כדי להבטיח את המשך קיום ההליכים.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל ומעצרם של המשיבים מוארך בזאת בתשעים ימים החל מיום 23.7.01.

נ יתנה היום, כ"ד בתמוז התשס"א (15.7.2001).

ש ו פ ט ת

_________________

העתק מתאים למקור

01054300. N01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו

בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

חכ/

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444