בש"פ 7443/05 מדינת ישראל נ. שלמה רוטנברג

כתב האישום כנגד המשיב מייחס לו, באחד עשר אישומים שונים, עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 420 בנסיבות סעיף 418 לחוק, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק, קבלת נכס שהושג בפשע, לפי סעיף 411 לחוק, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק, הלבנת הון לפי סעיף 3 פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ), פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק, התחזות כאחר בכוונה להונות, לפי סעיף 441 לחוק, והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק. לפי כתב האישום, הונו המשיב ושותפו אנשים שונים, וקיבלו, או ניסו לקבל מהם במרמה סכומי כסף גדולים בסך כולל של כשניים וחצי מיליון שקלים תוך שימוש בצ'קים גנובים ומזויפים. המשיב נהג להשיג צ'קים שונים, אשר נמשכו מבנקים זרים, בעיקר בארה"ב, נשלחו לישראל מחו"ל באמצעות הדואר ונגנבו בישראל. המשיב זייף את הצ'קים על מנת שניתן יהיה לפדותם בבנקים שונים. את הצ'קים המזויפים העביר המשיב לשותפו, וזה העביר אותם לאחרים תוך יצירת מצג כוזב כאילו הצ'קים היו כשרים וניתן לפדותם בבנקים או אצל חלפני כספים. כתב האישום כנגד השניים תוקן פעמיים, כך שבכתב האישום המקורי שהוגש נגדם ביום 23.12.03 הופיעו שישה שעניינם עבירות מרמה ואישום נוסף בעבירה של שיבוש הליכי משפט. כתב האישום תוקן ביום 19.4.04 ונוספו למשיב אישום אחד של עבירת מרמה ואישום אחר בעבירת הלבנת הון. ביום 22.11.04 תוקן כתב האישום פעם נוספת והוספו למשיב שני אישומים נוספים בשל עבירת מרמה והפרת תנאי שחרור.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים. ביום 1.1.04 הוסכם בין המבקשת למשיב, כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו, אך ישוחרר אם יעמוד בתנאים של מעצר בית מלא, הפקדה במזומן של 100,000 ש"ח, שתי ערבויות צד שלישי על-סך 100,000 ש"ח ו- 150,000 ש"ח, איסור יצירת קשר עם המעורבים בפרשה ואיסור יציאה מן הארץ. המשיב שוחרר לחלופת המעצר האמורה. אולם, במהלך חודש נובמבר 2004 נתגלה כי בסוף חודש אוקטובר 2004, בעת שהמשיב אמור היה לשהות במעצר בית מלא, הוא המשיך לבצע עבירות מרמה. משכך, הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר ולחילוט ההפקדה הכספית וערבויות הצדדים השלישיים. בקשתה נתקבלה, ובית המשפט המחוזי הורה ביום 25.11.04 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 23.6.05 התקיים דיון בבקשת המשיב לעיון חוזר בתנאי מעצרו לשחרורו למעצר בית, אך בקשתו זו נדחתה.

הדיונים במשפטם של המשיב ושותפו נדחו מספר רב של פעמים עקב בקשות דחייה מרובות מטעמם, שהוגשו ברובן הגדול על-ידי שותפו של המשיב, בטענה כי סניגורו מבקש ללמוד את חומר הראיות ואינו ערוך לקיים דיון, בבקשות להחליף את סניגורו, לפסול את השופט שדן בתיק במקור, וכיוצא באלה. עם זאת, פרשת התביעה במשפט הסתיימה בתחילת יולי 2005, החלה פרשת ההגנה של שותפו של המשיב, והמשך שמיעת הראיות נקבע ליום 11.9.05.

בפניי בקשת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. המבקשת טוענת כי המשיב הוא עבריין "סדרתי" המסכן את בטחונו הכלכלי של הציבור. בהפרתו את תנאי חלופת המעצר המחמירה שהוטלה עליו, הוכיח המשיב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, לסברתה של המבקשת, כי לא ניתן לסמוך עליו כי יקיים תנאי שחרור כלשהם. משכך, אין חלופה ראויה שתבטיח לציבור את ההגנה לה הוא זכאי ויש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 15.8.05, או עד למתן פסק הדין בת"פ 260/03 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

המשיב סבור כי גם כיום ניתן לשחררו לחלופה אחרת, הוא סבור כי הוא למד את לקחו, ומכול מקום, בא על גמולו בעצם העובדה שהוחזר למעצר לאחר שהפר את תנאי השחרור. הוא הצביע גם על הקושי המיוחד שבשהותו במעצר בשל היותו בבידוד מגן.

דין הבקשה להתקבל.

שאלת מעצרו או שחרורו של המשיב כבר נבחנה ואין עילה להתערב במסקנה אי אין מקום לשחרר אותו קודם לפסק-הדין. המשפט בעניינו מתקדם כיום בקצב ראוי, לאחר שהשתהה בעיקר בשל התנהגותו של שותפו של המשיב. ניתן לקוות כי בית-המשפט ישלים את הדיון ויכריע את דינו של המשיב בתוך התקופה המבוקשת על-ידי המדינה.

מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים החל מיום 15.8.05 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 260/03 בבית-המשפט המחוזי בירושלים, הכול לפי המוקדם.